חדשות בארץ
אלמוג בוקר: "כבר 30 יום מרגיש אשם. לא מצליח להפסיק לבכות. מרוקן"
כתב חדשות 13, אלמוג בוקר, כתב על תחושותיו הקשות חודש לאחר הטבח ביישובי העוטף: "מנסה להבין אם יכולתי לעשות עוד משהו כדי להציל עוד אחד"
- הידברות
- פורסם כ"ג חשון התשפ"ד
אלמוג בוקר (צילום: משה שי, Gili Yaari / פלאש 90)
כתב חדשות 13, אלמוג בוקר, כתב היום (שלישי) בחשבון ה-X (לשעבר טוויטר) שלו על תחושותיו הקשות, 30 יום לאחר הטבח שביצעו מחבלי חמאס ביישובי העוטף.
"סליחה!", פתח בוקר את דבריו בהם פנה לתושבי העוטף. "קורא שוב ושוב את ההודעות שלכם, את הזעקה לעזרה, ההודעה האחרונה שאחריה המחבלים נכנסו לבית שלכם וזהו, קורא את ההודעות של אלה שהגבתי להם, של אלה ששלחתי לכוחות המעטים שהיו בעוטף מיקום וגם את אלה שלא הצלחתי לשלוח אך אחד ואת את אלה שפיספסתי".
"מאות הודעות אחת אחרי השנייה ואני מנסה, אבל לא מספיק", הוסיף הכתב, תושב היישוב זיקים. "כבר 30 יום מרגיש אשם. מנסה להבין אם יכולתי לעשות עוד משהו כדי להציל עוד אחד, עוד אחת מכם, אם היה זה נכון לעמוד ולזעוק את זעקתכם בשידור, או שהייתי צריך לשדר פחות וללחוץ יותר על הכוחות בשטח. אולי הייתי מצליח לשלוח עוד גיבור/ה שיציל אתכם. שלושים יום של תחושת מועקה בלתי נגמרת, רצון עז לחזור שוב לבוקר הזה ולנסות משהו אחר".
"חושב על השניות האחרונות של יניב שבטוח עד הרגע האחרון שהצבא יגיע ועל שחר, ורועי וסמדר, וגיל, ואופיר והרשימה כל כך ארוכה ולא נגמרת. חושב על הילדים שלכם, ורואה את הפנים של הילדים שלי שם ולא מצליח להפסיק לבכות. מרוקן. מנסה להתנחם באלה שכן ניצלו, בגאולה ששלחתי את המיקום של הילדים שלה והם חולצו, בילדה הקטנה שחולצה מהתופת בזכות ההודעה המצמררת ששלחה לי בת המשפחה שלה, במיכל שבצירוף מקרים נדיר קצין משטרה היה לא רחוק ממנה ונכנס תחת אש ותוך כדי שיחה איתי וחילץ אותה. אבל מרגיש מרוקן ואשם על אלה שלא".
"רוצה לומר לכם, לכל אחד ואחת מכם, שלא נרדם בלילה לפני שחושב עליכם עוד קצת. קורא את ההודעות שלכם שוב ושוב. מנסה לזכור דווקא את הטוב ולהירדם עם חיוך. מנסה ולא מצליח. מבקש מכם סליחה שלא עשיתי מספיק, אבל מבטיח לכם שלא אפסיק לצעוק בשידור, עד שהאחים שלכם, הילדים שלכם, החברים שלכם יחזרו הביתה משבי חמאס. ומבטיח לכם עוד דבר אחד, שלנצח אעשה הכל, כל מה שאני יכול, כדי שהמשפחות שלכם, שלנו, יזכו לחיות בביטחון. אוהב אתכם ומבקש סליחה", חתם בוקר את דבריו הכואבים.