פרשת חיי שרה: מקרה – רקמה של השם. מה עושים כשדברים לא מסתדרים?

איך אנחנו מתייחסים בחיינו אל עולם המקרה?

כלומר, אזורי השליטה והניהול הם המקומות שבהם אנחנו מרגישים בטוחים ויציבים. אלה הם אזורי הנוחות שלנו. אנו מתכננים כל מה שאפשר לתכנן, אולם לפעמים קורים לנו דברים לא מתוכננים. לא תמיד המקרה מכאיב לנו, לפעמים הוא דווקא מפתיע אותנו לטובה, אבל גם כשהמקרה נראה לטובה, אנו מרגיעים את עצמינו – זה מקרה, אל תתרגל לזה.

באמונה היהודית אין מקרה. דווקא במקום שבו לא תכננו ולא ניהלנו ובכל זאת קרה שם משהו, או שתכננו משהו וקרה ההיפך הגמור – שם וודאי הייתה יד השם.

אנחנו צריכים ליצור שילוב שבו מצד אחד אנחנו מתכננים את עצמינו ומצד שני אנו פתוחים לשינויים. גם דברים שתכננו אותם לפרטי פרטים, גם שם עלינו לדעת שהכל פתוח – אם ירצה השם, ועלינו להכין את עצמינו נפשית לשינויים שאולי יבואו.

מי שלימד אותנו את האפשרות הזו הוא אליעזר עבד אברהם.

אליעזר נשלח למשימה מוגדרת מאוד – להביא אישה ליצחק ממקום מוגדר מאוד: "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" (בראשית כ"ד, ד'. "מולדתי" הכוונה משפחתי – עיין רשב"ם ותרגום יונתן בן עוזיאל). כשאליעזר מדבר עם משפחתה של רבקה הוא אומר: "וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ. אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי" (כ"ד, ל"ז-ל"ח). אליעזר קיבל הוראות מדויקות מהיכן להביא אישה ליצחק והוא אף נשבע על כך לאברהם.

לכאורה, הדרך הכי טובה של אליעזר הייתה להגיע לארם, לברר היכן גרים בני משפחתו של אברהם, להיפגש עימם ולהציע בפניהם את השידוך. הרי הכל כל כך ברור.

אך אליעזר לא עושה כך. כשאליעזר מגיע לפתח העיר ארם, עיר אברהם, הוא עוצר, מבריך את הגמלים וכאילו אין שום סיכום בינו לבין אברהם, הוא מתפלל: "וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת, וַיֹּאמַר, השם אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם..." ואז הוא מבקש מהשם סימן: "הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ(ה) אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה, אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי" (כ"ד, י'-י"ג).

בתוך התפילה של אליעזר ישנה מילת מפתח: "הקרה" – "הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם". לכאורה, אליעזר לא זקוק לא לסימן, לא למקריות ולא לשום דבר, יש לו כתובת ברורה ביד ועל זה בדיוק הוא נשבע. מדוע אליעזר מבקש מהקדוש ברוך הוא סימן?

אליעזר הוא "עבד משכיל" (בראשית רבה ס', ב'). הוא מבין היטב את עומק כוונתו של אברהם. אולם אליעזר אומר לעצמו – לא יתכן שהשידוך של יצחק ייעשה כולו בידי בן אנוש מתכנן. חייבים להכניס לתוך הסיפור את יד השם. חייבים להכניס השגחה אלוקית. חייבים לתת מקום ל"מקרה" אלוקי, ולכן הוא מבקש מאלוקים "הקרה נא לפני היום". אנא, מתפלל אליעזר, התגלה אליי דרך המקריות שאתה רוקם מעבר לתכנונים שלנו.

"שלכאורה בלתי מובן, שכל דבר שבקדושה הוא רק בהכנה ולא באקראי. אך הוא הדבר, שלגודל העניין אין לו שום שייכות, ולאחר כל ההכנות אין לייחס חסד השם יתברך בזה רק לדבר שבמקרה" (שם משמואל, חיי שרה תרע"ב). ככל שהדבר יותר בעל משמעות, כך חייבים להכניס לתוכו את יד השם הנגלית דרך "המקרה". מוכרחים לתכנן, אבל אחרי הכל, חייבים להתייחס לתוצאות כדבר שבמקרה, כלומר, יד השם, ודאי כשהעניין הוא בניית בית ישראל.

"כי בעניינים שירצה השם להוציא עניין כולל לתועלת הכלל, שם תלווה ההשגחה אל מעשים המקריים, כמו שאמר אליעזר: "הקרה נא לפני היום", שרצה בזה שלא ימתין השם עד יקדמו הסיבות הממציאות והמחייבות את הדבר, רק שיבוא הדבר בדרך מקרה בלתי נתלה מסיבות ממציאות ומחייבות אותו" (מלבי"ם רות, ב', ג').

"...קרה, כל אותן ההשפעות לטוב או למוטב, הקוראות לאדם או לעצם מכיוונו הטבעי שבחר בו מרצון ולפנות לכיוון אחר, קרויות מקרה. כל אותם המאורעות שאנחנו לא חשבנו עליהם ולא הבאנו אותם בחשבוננו נקראים על ידינו מקרה. אך אולי אין לך דבר שכל כך מחושב מראש ונגזר על ידי מחולל המאורעות, מאשר דווקא מה שאנחנו קוראים לו מקרה, אנחנו לא הבאנו אותו בחשבוננו, אך הוא בא בחשבון מדוקדק של המחשב חשבונו של עולם..." (רש"ר הירש, בראשית מ"ב, ד').

"אליעזר אומר בתפלתו "הקרה נא לפני", מבקש אפוא שהקדוש ברוך הוא ינהל את העניין שלשמו בא לכאן, הוא מעצמו לא יוכל להגיע למטרתו, בהוסיפו "לפני" הרי הוא מביע את המשאלה שהמקרה המבוקש יקדם אותו בדרכו, לכיוון שכבר יצא אליו, יסייע לו למלא את התפקיד שנטל על עצמו" (הרב הירש בראשית כ"ד, י"ב).

אליעזר השכיל להבין שאי אפשר להשאיר את הכל רק לידיים של התכנון המדויק. הוא ידע להזיז את התכנון ולתת מקום להנהגה האלוקית להופיע בדמותו של המקרה.

מידי בוקר מברכים אנו את ברכת "המכין מצעדי גבר". הברכה הזו מכוונת לנקודה הזו בדיוק – היום שלנו מסודר היטב, לפעמים עד רמת הדקות. ובכל אופן – לאן ייקחו אותנו רגלינו היום? האם כל מה שתכננו יקרה? מה יהיה היחס שלנו לשיבושים? האם ננסה להתגבר עליהם או שנפתח להם את הלב שלנו?

האמונה היהודית אומרת, שבשיבושים האלו מישהו אוחז בידנו ומוליך אותנו בנתיב חדש שלא ידענו ולא תכננו.

שוב, ודאי שעלינו לתכנן את עצמינו, אולם יחד עם זאת עלינו להיפתח ולתת לקדוש ברוך הוא להוביל אותנו למקומות שלא היכרנו.

כי באירועי החיים, יש את הנגלה ויש את הנסתר. יש את מה שגלוי על פני האדמה ויש את "המערות הנסתרות".

"אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ" (ישעיהו מ"ה, ט"ו).