"אני יודעת שאני צריכה לשמור שבת, אבל אני לא יכולה!"

ככה זה התחיל.

בשבוע הראשון של המלחמה היא כתבה בקבוצה משותפת של מטפלים, בחורה מתוקה, דורית שמה, יום שישי בבוקר: "כל אני קמה בחמש בבוקר ועושה מדיטציה. דוממתי וביקשתי ושאלתי, מה אפשר לעשות בנוגע לחטופים ולשבויים? שאלתי והייתי בשקט זמן מה, ופתאום – בום – תשובה: לשמור שבת.

"מה? נבהלתי... לא יודעת ממש מה לעשות עם זה... ואמרתי לעצמי, יש עוד זמן, עד אז אני אבין מה לעשות עם הידיעה הזו. מפחיד אותי לשמור שבת, נראה לי אפילו לא אפשרי, מפחיד אותי לשתף את זה ולספר, סך הכל מי אני?

"ועוד יותר מפחיד אותי התפקיד, אני חייבת לשתף, לא סתם קיבלתי את זה. שום דבר הוא לא רק לעצמנו, אבל אני מרגישה מחויבת. קיבלתי מידע ואין לי זכות לא להעביר אותו הלאה. כל אחד ואחת תבחר מה לעשות איתו".

את ההודעה שלה ראיתי רק ביום ראשון וחשבתי שאולי אני אוכל לעזור קצת, ולכן פניתי אליה בפרטי ושאלתי אותה: "הי, אם את צריכה עזרה עם זה. להבין קצת יותר ולמצוא יחד מה כן את יכולה לשמור ובמה להתמקד אשמח לעזור".

היא הודתה לי ואמרה: "את השבת הראשונה שמרתי כי לגבי השבת הספציפית הזו קיבלתי מסר ברור. אבל האמת, סליחה אבל אני לא רוצה לשמור... מצד שני אני לא יודעת מה אני אעשה, כי יש דברים שהם מעבר לרצונות שלנו... קשה לי עם הילדה וקשה לי עם זה וזה וכו'".

אמרתי לה: "תקשיבי, אני מבין אותך מאד, אני עברתי דרך ארוכה מאד עם היהדות, ואני אגיד לך את האמת – הרבה פעמים יש לנו נטייה ל'הכל או לא כלום'. וגם, לפעמים אנחנו מתאמצים מאד על דברים שהם לא מהותיים ביהדות או בשמירת השבת, ואת הדברים המהותיים, שהם לפעמים קלים יותר, אנחנו מפספסים - וחבל - כי אין לנו הפרופורציה. וזה בסדר גמור, כי לא לימדו אותנו את זה. הדבר העיקרי הוא שהקב"ה לא דורש מאתנו דברים שאנחנו לא יכולים לעשות, וצריך לדעת לבחור בחכמה. לכן אני שואל, אם את רוצה עזרה בזה אני אשמח, כי יכול מאד להיות שיש פתרונות".

ואז היא סיפרה לי: "תדע לך, מיום רביעי שבו שמעתי את ההוראה לשמור שבת ועד יום שישי - התעלמתי מזה, ואמרתי אני מפחדת... זה לא מתאים לי... ואז ביום שישי החלטתי לפחות לשתף את מה שקיבלתי בקבוצה... ולא להתעלם וגם לשמור שבת אחת... והאמת, אני לא יודעת אם זה עוזר כל כך לחטופים שאני שמרתי שבת...".

"תקשיבי, נשמה יקרה", אמרתי לה. "אני יודע שאולי לך יהיה קשה יותר להתחבר לצד השכלי של הדברים, אבל בשביל לדעת בוודאות שהשבת עוזרת ותעזור לחטופים צריך להסכים להיחשף להוכחות לאמיתות התורה, להבין שבאמת התורה היא אמת לאמיתה. אבל לפני כן, רק תדעי שהקב"ה לא מחפש להעמיס עליך דברים שאת לא תוכלי לעמוד בהם. הוא רוצה לראות את הלב שלך, את הרצון שלך, שמתבטא במעשים שאת כן יכולה לעשות. גם אם בן אדם מעשן בשבת למשל, ולא מצליח להתגבר, יש דברים שהוא כן יכול לעשות בלי בעיה!".

"כמו מה למשל?", היא שאלה. "כמו פשוט לא לכבות את הסיגריה, למשל", עניתי לה.

"המצוות שהקב"ה נתן לנו לא נועדו בשביל להשליט עלינו דת, ולהשתלט לנו על סדר היום ולעשות אותנו שפוטים שמקיימים הוראות. זו לא המטרה ולא הכוונה. המצוות נועדו לחבר אותנו אל הקב"ה, ובדיוק כמו שבשואה בן אדם שהצליח להניח רק תפילין של ראש ולא הצליח להשיג (או פחד להסתכן) גם תפילין של יד - זה נחשב שהוא עשה כל מה שהוא יכל! המטרה היא החיבור, וכשאתה עושה את כל מה שאתה יכול - וצריך להיות ישר בשביל זה - אתה מייצר את החיבור".

יש סיפור מדהים שסיפר נהג מונית ירא שמיים על מרן, גדול הדור, הסטייפלער. הרב, שנסע איתו, שאל האם הוא קובע עיתים לתורה, והנהג ענה לו ש"כן, אני משתדל ללכת כל יום לשיעור דף היומי, אבל כואב לי מאד שאחרי כמה דקות אני פשוט נרדם, ומתעורר רק שהשיעור מסתיים... אני בעצם לא לומד בכלל, רק ישן... איזה מן לימוד זה? מה עשיתי בזה בכלל?!". בתגובה הרב ליטף אותו בחביבות רבה ואמר לו: "תדע לך, אני מבטיח לך נאמנה שבשמיים אתה נחשב לצדיק גדול, כי אתה עושה כל מה שבכוחך לעשות, ויותר מזה אינך יכול מאומה. ולכן אף על פי שבעולם הזה נראה לך שאתה לא שווה הרבה, אני מבטיח לך שבשמיים אתה נחשב גנרל גדול!".

בשורה התחתונה, לכל אחד קשה בקיום מצוות. לכל אחד יש הנקודות שהוא היה רוצה להשתנות בהן, וזה לא משנה אם זה בן אדם שרוצה להתחיל לשמור שבת או להתחיל לשמור ולא לדבר לשון הרע, זו אותה התמודדות ואותו הפתרון.

1. הקדוש ברוך הוא רוצה לראות את הרצון הבוער שלך, שמתבטא במעשים שאתה כן יכול לעשות. אם אתה יודע בעצמך שלא תעמוד בזה - תעשה מה שכן תעמוד בו.
2. אתה לא מצליח להתגבר ומעשן בשבת? אל תכבה את הסיגריה. זה כל אחד יכול.
3. קשה לך מאד להניח תפילין של יד ושל ראש? אתה מסתבך עם זה ולכן תכלס אתה לא מניח בכלל? תניח רק של ראש. אל תתבלבל, אם באמת אי אפשר אז אי אפשר.

הקב"ה לא מחפש אותך אבל הוא כן רוצה לראות את הרצון הכן שלך. כשאתה עושה מה שאתה כן יכול, אתה בעצם אומר לו, אבא, אני אוהב אותך, אני מתאמץ, אני שלך, אני קשור אליך ואלה לא סתם דיבורים – הנה, אני עושה מה שאני כן יכול, ואני גם טורח לעדכן את היכולות שלי מדי פעם.

זה הכל.

ולשאלתכם... כן, היא לא נוסעת ולא מעשנת יותר בשבת.

כל הכבוד, דורית!

הרב יוחי דנחי הוא מרצה בעברית ואנגלית, מנהל קרן ההשקעות הפרטית 'NextMoves' ותומך רגשי רב תחומי המומחה ליצירת שינויים מהירים, יציאה מחרדות, חינוך, זוגיות ותשובה מאהבה בקלות - שיטת "מנצחים".