חדשות בארץ
גיבור ישראל: המחבלים זרקו 7 רימונים למיגונית - ענר העיף אותם החוצה והציל חיים
בתיעוד שפורסם נראים מחבלים משליכים רימונים לתוך המיגונית – אלא שלוחם בסיירת הנח"ל שהיה בחופשה זרק עליהם את הרימונים חזרה, עד שנרצח. סיפור הגבורה של סמל ראשון ענר שפירא הי"ד הפך לגאווה עבור הוריו: "הוא לא היה אוהב את זה, אומר שעשה מה שצריך לעשות"
- יצחק איתן
- פורסם ב' כסלו התשפ"ד
אילוסטרציה (צילום: shutterstock)
סיפורי הגבורה של ה-7 באוקטובר ממשיכים להתפרסם בכל יום שעובר מאז הטבח, אבל סיפור הגבורה של סמל ראשון ענר שפירא הי"ד יוצא דופן. שפירא, לוחם בסיירת נח"ל שהיה בחופשה, נכנס למיגונית סמוך לאזור המסיבה ברעים יחד עם עשרות מבלים וחברו הירש גולדברג, שנחטף מאוחר יותר לעזה. הוא הציל את חייהם של רבים כאשר מחבלי חמאס זרקו לתוך המיגונית רימונים, בזה אחר זה, אבל הוא תפס אותם והעיף אותם החוצה.
כשהוא בידיים חשופות, שפירא עמד בעוז בפתח המיגונית בזמן שמאחוריו שכבו צעירים רבים עם ידיים על הראש. שבעה רימונים הוא זרק החוצה – עד שהרימון השמיני פגע בו ופצע אותו אנושות. שפירא מת מפצעיו כשהוא שוכב בשטח, אבל הוא הציל רבים והפך לגיבור ישראל. חלק ממי שהיו במיגונית ונשארו בחיים נחטפו על ידי המחבלים. אחרים, ששרדו וברחו, יצרו קשר עם הוריו וסיפרו להם על מעשה הגבורה של בנם. "מקווה שהממשלה תמשיך את מה שענר התחיל, ותחזיר את החטופים", אמרה אמו של ענר.
בתיעוד שפורסם אתמול (שלישי) בחדשות 12, מתוך מצלמת אחד הרכבים, ניתן לראות את הרגעים הדרמטיים. מחבלי החמאס נראים כשהם זורקים לעבר המיגונית רימונים, אחד אחרי השני, ואלה עושים דרכם החוצה על ידי ענר. מהתיעוד עולה כי מיד לאחר זריקת הרימון הראשון נעמד שפירא בכניסה כשכולם מסתתרים מאחוריו. הוא היה ערוך לזרוק חזרה החוצה כל רימון שייזרק פנימה, ולא חשש לבוא במגע עם המחבלים, לקרב פנים מול פנים.
שירה ומשה שפירא, הוריו של ענר, סיפרו: "זה שהחיים ניתנו לצעירים האלה, שיגדלו ויביאו ילדים לעולם - זו מתנה. כבר ביום שני אחרי אותה שבת הגיעה אלינו העדות הראשונה, ולאחר מכן עוד ועוד. חלק מהצעירים הגיעו לבקר אותנו, לחלקם עדיין קשה אחרי התופת שהם עברו שם. אני מתמלאת באהבה לאנשים האלה שענר הציל מבלי להכיר".
אביו של ענר, שנפגש עם חלק מהשורדים, סיפר: "אחרי שענר נפגע נכנסו המחבלים, היה עשן והראות הייתה מוגבלת. הם פשוט שלפו את האנשים, כמה מהניצולים התחבאו מתחת לגופות. היו הרבה מאוד פצועים שם, הם טופלו לראשונה רק אחרי חמש שעות ועל ידי אזרחים. בעצם מי שלא היה פצוע קל דימם למוות".
לאחר מכן תיארו ההורים את אופיו של בנם, שקיבל שבחים רבים לאחר מותו. "הוא לא היה אוהב את זה, הוא היה אומר שפשוט עשה את מה שהיה צריך לעשות", ציינו.