פרשת תולדות: מה גרם ליצחק ולרבקה להתפלל חזק כל כך?

יצחק אבינו הוא האב היחידי מבין שלושת האבות שלא נשא אישה נוספת. אברהם נשא את שרה וגם את הגר. יעקב נשא את רחל, את לאה ואת שפחותיהן, ואילו יצחק נשא רק את רבקה.

הסיבה העיקרית לכך שאברהם ויעקב נשאו נשים נוספות היא בעקבות אילוצים של אתגרי פוריות. אצל אברהם נכתב: "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי השם מִלֶּדֶת, בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה, וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי" (בראשית ט"ז, ב'). יעקב תכנן לשאת את רחל, אולם עקב רמאותו של לבן הוא נשא קודם את לאה ורק אחר כך את רחל. בהמשך, עקב אתגרי פוריות של רחל ולאה הוא נשא גם את שפחותיהן – בלהה וזלפה: "וַתֹּאמֶר (רחל ליעקב) הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה" (בראשית ל', ב'), "וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה" (ל', ט').

גם אצל יצחק ורבקה היו אתגרים רבים בענייני פוריות, וכפי שפותחת פרשתינו – "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק להשם לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִיא וַיֵּעָתֶר לוֹ השם וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ". רבקה הייתה עקרה, אולם למרות זאת יצחק ורבקה עשו הכל, הכל, כדי לזכות בפרי בטן משותף, שיבנה את בית ישראל, וכעבור עשרים שנה הם הגשימו את חלומם ויעקב ועשיו נולדו.

ננסה לקחת מפרשה זו מוסר השכל גדול לחיינו, ובין היתר נגלה סוד חשוב בעניין התפילה.

"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק להשם לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִיא וַיֵּעָתֶר לוֹ השם וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כ"ה, כ"א).

מה הפירוש "ויעתר"?

המדרש כותב מספר הסברים (מדרש רבה בראשית פרשה ס"ג פסקה ה'): "ויעתר יצחק להשם לנכח אשתו. רבי יוחנן וריש לקיש. רבי יוחנן אמר ששפך תפלות בעושר, ריש לקיש אמר שהיפך את הגזירה". לדברי רבי יוחנן, המילה "ויעתר" היא מלשון עשירות, כמו "עתיר בנכסים", והכוונה שיצחק הירבה בתפילה עוד ועוד והוא לא חסך בתפילה. לדברי ריש לקיש, המילה "ויעתר" היא מלשון "עתירה" והיפוך ("עתר" זהו כלי שהופכים בו אדמה. יבמות סד ע"א). שני ההסברים שלובים זה בזה, ריבוי התפילה של יצחק גרם להיפוך הגזירה, כי כשעשירים בתפילות, הגזירה מסוגלת להתהפך עד כדי כך שעקרה מפסיקה להיות עקרה.

רבקה הייתה עקרה (יש דעות שגם יצחק היה עקר, יונתן בן עוזיאל ועוד), והתפילה של שניהם שינתה את הטבע.

צילום: shutterstock

המדרש ממשיך ואומר משהו חשוב ואקטואלי לכולנו.

מה גרם ליצחק ולרבקה להתפלל חזק כל כך? ממשיך המדרש: "לנכח אשתו - מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן ואומר, ריבונו של עולם, כל בנים שאתה נותן לי יהיו מן הצדקת הזו. אף היא אמרה כן - כל בנים שאתה עתיד ליתן לי יהיו מן הצדיק הזה" (רש"י מביא ניסוח מעט שונה). ה"ספורנו" כותב: "לנכח אשתו – אף על פי שהובטח על הזרע שיירש, התפלל לא-ל יתברך שיתן לו אותו הזרע מזאת ההגונה הנצבת נכחו".

יצחק התפלל שיהיו לו בנים מן הצדקת הזו, ורבקה התפללה שיהיה לה בנים מן הצדיק הזה. כל אחד התפלל "לנוכח" השני.

ספר "תולדות יצחק" (בראשית כ"ה פסוק י"ט) כותב: "מה הכוונה באמרו לנכח אשתו, פירש רש"י – זה עומד בזווית זו ומתפלל וזו עומדת בזווית זו ומתפללת, ונראה שהכוונה היא שנתן אותה לפניו בשעת התפילה, לשתהיה כוונתו גדולה בתפילה לומר אל האישה הזאת התפללתי...".

ליצחק ורבקה היה ברור כל כך שהם נועדים להיות זה עם זו, כך שהתפילה הייתה מאוד ממוקדת. "קרן זווית" זה אומר שמבחינת יצחק ורבקה אין אופציה אחרת, הם כביכול "הכניסו" את הקדוש ברוך הוא "לפינה" ואמרו – תושיע אותנו, את שנינו יחד. אנחנו רוצים שבית ישראל ייבנה משנינו יחד.

רבי שמשון רפאל הירש כותב שהמילה "עתירה" היא מלשון "חתירה". כשם שמלחים בים נוהגים את ספינתם ומתגברים בכוחם על סער וגלים והם חותרים בכוח, כך גם יצחק ורבקה. הם צריכים לחתור חזק  ולהתגבר על פני מעכבים רבים, שהרי רבקה עקרה וכמובן השטן מנסה לעכב כל דבר טוב. הרב הירש מוסיף שהמילה "עתר" משמעותה גם עמוד עשן המתאבך ומיתמר אל על, כפי שכותב הפסוק: "וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה" (יחזקאל ח', י"א). "מסך עשן" כבד חוצץ בין הרצונות של יצחק ורבקה לבין המציאות, אולם הם עותרים לבורא והקדוש ברוך הוא נעתר. הוא הפך את גזירתו.

"ויעתר לו השם – אל תקרי ויעתר לו אלא ויחתר לו, חתירה חתר ליה קודשא בריך הוא וקביל ליה וכדין ותהר רבקה אשתו" (זוהר תולדות קל"ז, א'). הקדוש ברוך הוא חתר חתירה וקיבל את תפילתו – ותהר רבקה אשתו.

כאשר אדם עותר, מפציר וממשיך שוב ושוב ללא הפסקה, וכשהוא שם את המצב "לנוכח אשתו", וב"קרן זווית", הוא חותר פנימה ומצליח להגיע למקומות שאדם אחר, שאינו חותר כך, לא מצליח להגיע אליהם.

פירוש זה מאיר עניין מיוחד שמצאנו אצל יצחק אבינו בפרשתנו, והוא היותו חופר ומעמיק. יצחק חופר בארות שכבר נחפרו בימי אביו, חוזר אליהם ועליהם, מעמיק בהם עוד ועוד, הוא מעתיר, הוא מפציר, הוא לא מתייאש, יצחק חופר ויורד לעומק העניין, ובסוף גם מגלה מים חיים, מציאות חדשה.

זהו סוד התפילה.

ספר "אגרא דכלה" (דף קכ"ד, ב') כותב, שהשמות "יצחק" ו"רבקה" יחד הם בגימטריא 515, כמו המילה "תפלה", וכמו המילה "ואתחנן" שאמר משה רבינו. יצחק ורבקה מלמדים אותנו את סוד התפילה. כשאנו מתפללים, עלינו לכוון בדעתנו - לפחות בזמן התפילה – שאין אופציה אחרת מלבד ישועת הקדוש ברוך הוא בעניין עליו אנו מתפללים. יצחק ורבקה כיוונו לכך שבית ישראל ייבנה משניהם יחד, וכשהמטרה היא ראויה, השם נעתר.

בנוסח התפילה (לפי נוסח ספרד) בשבת אומרים: "בפי ישרים תתרומם / ובדברי צדיקים תתברך /

ובלשון חסידים תתקדש / ובקרב קדושים תתהלל".

נשים לב שהנוסח מסודר באופן שהשם "יצחק ו"רבקה" מופיע בו (נוסח אשכנז הוא שונה מעט, שם האותיות של השם רבקה מופיע בסדר שונה).

עלינו לגשת לתפילה כמו שניגשו אליה יצחק ורבקה. לעמוד בקרן זווית. להתמקד. לעתור. לחתור.