פרשת ויצא: סיפורם של יעקב, רחל ולאה אומר לנו – אנחנו עם של לוחמים

סיפור החיים של יעקב ורחל הוא לא פשוט להבנה.

הקדוש ברוך הוא מוביל את יעקב בדרך שמנוגדת, לכאורה, למה שיעקב תכנן וחשב. יעקב רוצה לשאת את רחל, אך הקדוש ברוך הוא מזמן לו את לאה, והמציאות הזו חוזרת על עצמה בשלושה מעגלי חייו: בנישואין, בחיים עצמם ובקבורה.

בנישואין – יעקב חושב שהוא נשא את רחל, אולם "וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה" (בראשית כ"ט, כ"ה). כעבור שבוע יעקב נושא גם את רחל בתמורה לשבע שנות עבודה נוספות אצל לבן, מתוך מחשבה שהיא תהיה אשתו העיקרית. אולם רחל נפטרה בגיל צעיר, תוך כדי לידת בנה השני, ומי שחיה לצידו של יעקב היא דווקא לאה (לפי "סדר עולם רבה", יעקב ורחל היו נשואים 14 שנה. רחל הייתה בת 22 בשעת הנישואין, ונפטרה בגיל 36). והדבר הכואב ביותר: בקבורה במערת המכפלה. מי שקבורה לצידו של יעקב כבר 3500 שנה היא לאה, ואילו רחל קבורה לבדה, אי שם על אם הדרך.

מה מסמל ה"מאבק" בין רחל ללאה? מה המסר לחיים שלנו?

פרשה זו טומנת בחובה אינסוף של לימוד לדורות, וכמובן גם סתרי תורה. ננסה לקחת ממנה מסר אקטואלי.

התורה כותבת: "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה. וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" (בראשית כ"ט, י"ז-י"ח). אפשר להבין את הפסוק ברמת הפשט, אבל אנחנו שואפים לייחס לאבות הקדושים ממד עמוק יותר.

ליופי ביהדות יש משמעות גדולה. יש להבדיל בין יופי בהמי, שמעורר את היצר, לבין יופי נעלה, המעורר יראת כבוד ואפילו יראת שמים. כאשר התורה כותבת יופי, היא מתארת אצילות, רוממות, טהרה. יש אנשים שהפנים שלהם משקפים עילאיות ותבונה יוצאת דופן כתוצאה מטהרה פנימית וגדולה רוחנית. זה סוד היופי של רחל. התיאור של רחל כאישה יפה, נועד לסמל שלימות ויופי פנימי ייחודי. רחל הייתה אדם מושלם ביראת שמים, במידות, בענווה ובטוב לב, אישה שוויתרה על הסימנים הסודיים שלה רק כדי שלא לפגוע באחותה.

ללאה הייתה ייחודיות מסוג אחר – "ועיני לאה רכות". מה הפירוש שעיניה היו רכות? המילים הספורות הללו נושאות את כל סוד העוצמה של לאה. כך כותב התלמוד (בבא בתרא קכג ע"א): "מאי רכות (מה הפירוש רכות)? אילימא (אם תאמר) רכות ממש, אפשר בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב... בגנות צדיקים דיבר הכתוב?... רב אמר, לעולם רכות ממש, ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה, שהייתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן, והייתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת גדול מה מעשיו? איש רע הוא! מלסטם בריות! קטן מה מעשיו? איש תם יושב אוהלים! והייתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה".

לאה הייתה לוחמת. נאבקת. בעוד שרחל הייתה מושלמת מצד טבעה וכוחות נפשה, לאה הייתה במאבק מתמיד לשיפור ולהתקדמות. לאה נלחמה כדי לשנות את הגורל שלה ולא להינשא לעשיו, נישואין שמשמעותם חיבור ודבקות ברע. התיאור של "עיני לאה רכות" נועד לבטא את העובדה שלאה נלחמה כדי לשפר את המזל שלה. היא לא הייתה אדם שמקבל את המצב ואומר זה המזל שלי, אלא היא עשתה כל השתדלות כדי להחליף את הגורל שלה, עד כדי שעיניה היו רכות מרוב בכיות ותחנונים לבורא עולם.

השוני בין רחל ללאה בא לידי ביטוי גם בילדים שלהם. רחל ילדה שני ילדים "מושלמים" כמותה, בגשמיות וברוחניות. הילד הראשון הוא יוסף, שהיה יפה תואר ויפה מראה בגשמיות, וגם ברוחניות הוא היה "יוסף הצדיק" (כמובן עם מאבקים משלו). הילד השני הוא בנימין, שהוא היה אחד מהאנשים השלמים ביותר בהיסטוריה, עד כדי שהתלמוד (בבא בתרא יז, א') כותב עליו שהוא אחד מארבעה אנשים בעולם ש"מתו בעטיו של נחש". כלומר, הוא לא היה צריך למות מצד מעשיו, והוא מת רק בגלל שהקדוש ברוך הוא גזר מיתה על בני אדם (בעקבות חטא אדם הראשון). ילדיה של רחל היו כמו אמא שלהם.

לעומת זאת, בילדים של לאה ניתן לראות "חולשות" אנושיות, וכפי שמתואר בפרשות הסמוכות (כמובן, "חולשות" ביחס למעלתם הגבוהה). ראובן התמודד עם מידת הכעס (בראשית מ"ט, ד', וברש"י שם), שמעון ולוי התמודדו גם עם כעס ועם "כלי חמס מכורותיהם" (מ"ט, ה'). יהודה התמודד מול כל העניין עם תמר.

ילדי לאה התמודדו עם חולשות והצליחו להתגבר ולהגיע למעלה של שבטי י-ה. הילדים של לאה היו אלו שהביאו לעולם את התשובה. הם אלו שהבינו לראשונה שהקדוש ברוך הוא לא מחפש רק אנשים מושלמים מלידה, אלא הוא מחפש מתקנים. לילדים של לאה היה את האומץ לקום מן העפר, להתגבר על אתגרים וחולשות אנושיות, ואת כל זה הם למדו מאימא שלהם.

לאה נאבקה על כל הישג, והיא מיצתה את הכוחות שלה כדי לקחת חלק בבניית עם ישראל. ואכן, בסופו של דבר, לאה זכתה ללדת את מחצית השבטים וזרעה הצמיח את הכהונה והלוויה (לוי), את משה ואהרן, את המלוכה (יהודה), את מלכות ישראל והמשיח (דוד משבט יהודה), ואת התורה (יששכר).

נשוב ליעקב.

יעקב רצה לשאת את רחל, כי הוא רצה אישה "מושלמת" מבחינה רוחנית, והוא רצה ילדים "מושלמים". אולם השם רצה עבורו משהו נוסף: אישה "נאבקת" וילדים המתקנים את עצמם.

הקדוש ברוך הוא לא ברא רק עולם של מושלמים, אלא עולם של לוחמים. עולם שבו האדם נולד חסר שלימות, והוא פועל לאט לאט להשיג הישגים טובים יותר.

יעקב מבקש להיקבר ליד לאה. האישה שהייתה כביכול "שנואה", ושבכל לידה הביעה תחנונים להיות קרובה יותר ליעקב: "עתה יאהבני אישי", "עתה ילווה אישי אלי", "עתה יזבלני אישי" – הנה, בסוף חייו, יעקב מבקש להיטמן דווקא על ידה.

יתכן שבסוף ימיו, יעקב הבין את התרומה המשמעותית של לאה לחייו ולכנסת ישראל בכלל. לאה מלמדת אותנו שהקדוש ברוך הוא לא מחפש רק שלמות, אלא גם מאבק. לפעמים יהודי חושב לעצמו, הרי קיום התורה והמצוות שלי מושג בצער, מתוך מאבק פנימי וניצחונות חלקיים, מה הערך של כל העבודה שלי? חיי לאה מלמדים אותנו, שהקדוש ברוך הוא מחשב את הדברים אחרת. הוא לא משלם על תוצאות מושלמות, אלא על מאמצים עילאיים.