"ספר התורה בשדרות 'הרים' את הלוחמים": רב המשטרה בריאיון מרגש

בריאיון מיוחד להידברות, רבה הראשי של משטרת ישראל, ניצב משנה הרב רמי רחמים ברכיהו, מגולל את אירועי השבועות האחרונים, מפרוץ מלחמת "חרבות ברזל" בשמחת תורה ועד לימים האחרונים.

אנחנו מבקשים מהרב לחזור איתנו לבוקר שמחת תורה. איפה המתקפה תופסת את הרב?

"אני מתפלל ותיקין. באזור שש וחצי שמעתי 'בומים'", עונה הרב ברכיהו, "חשבתי שיורד גשם, שיש איזה רעמים. לפעמים יש במזרח בנימין איזה שבר ענן, אז חשבתי שמדובר בזה. כיוון שהפלאפון שלי היה דלוק בבית, שמעתי שהוא לא מפסיק להרעיש. הבנתי שקרה משהו. הרמתי את הפלאפון, והתברר לי שהחמאס הכריז מלחמה וביקשו ממני לקבל החלטות. אמרו לי שיש שוטרים הרוגים ושאלו לאן להעביר אותם".

עוד לא הבנו את גודל האירוע...

"אומנם אמרו לי שזה לא אירוע אחד או שניים אלא שיש לנו אירוע של מספר שוטרים הרוגים, אבל לא ידענו את המספרים. ומכיוון שרבנות המשטרה היא זו שמטפלת בהרוגים – הייתי צריך לקבל החלטות.

"הם רצו לדעת אם להפנות את החללים לאבו כביר או למחנה שורה. אמרתי להפנות לשורה", הרב ברכיהו מתאר את גודל ההשגחה הפרטית בהחלטה הזאת. "כיוון שהיה מדובר בכמות גדולה של שוטרים, הבנתי שלהביא אותם לאבו כביר עלול לתקוע אותנו. בשורה המתקן גדול, ויכול להכיל אירוע של הרבה מאוד שוטרים.

"בהמשך השבת התקשרו מהרבנות הצבאית ושאלו באיזה 'ליין' לשים אותם, של האזרחים או החיילים. עניתי: 'בחיילים'. מסתבר שגם זו הייתה החלטה חשובה, כי בסוף – בזכות ההחלטה הזו – הצלחנו להוציא 58 לוויות בשבועיים".

'שמחים' שמצאנו מפקד

הרב ברכיהו ממשיך ומתאר איך האירועים מתגלגלים הלאה במוצאי שבת: "קפצנו לשורה. הקמנו צוות של רבנים שיתחיל לבדוק איפה השוטרים שלנו. הבנו שמדובר בעשרות שוטרים, עוד לא ידענו שיש 58 חללים, אבל כבר אז זה היה המון. התחלנו לחפש את השוטרים בין השקיות".

כשהרב שומע את הבשורה, איך הרב מקבל אותה?

"בתדהמה, בהפתעה", עונה הרב ברכיהו, "לא חשבנו ששוטרים יילחמו במחבלים. הצבא צריך לעשות את זה. פתאום אנחנו שומעים ששוטרים נלחמו באופקים ובשדרות, ושלוחמי ימ"מ נהרגו. זו יחידה שנתפסת במשטרה – ובכלל בעולם – כיחידה שאנשיה לא נופלים בקרבות, ופתאום אתה שומע שיש לנו כמה הרוגים מהימ"מ ומיחידות אחרות של לוחמה במשטרה. אתה מבין שמדובר באירוע חסר תקדים ומפתיע מאוד".

(צילום: יוסי זמיר / פלאש 90)

מה ההחלטות שהרב מקבל כדי לשמור על הרוח של השוטרים?

"קודם כל הפוקוס המיידי היה לזהות את השוטרים כדי להוציא לוויות. המטרה הייתה שנדע שכל חלל  מזוהה במאה אחוז. אין פקשושים בדבר הזה. עשינו את העבודה בחרדת קודש. רצינו שהמשפחות ידעו שהוצאנו את בן המשפחה שלהן, על מנת שיוכלו לקבור אותו בקבר ישראל".

לא קשה לראות ככה עשרות גופות מהארגון שבו הרב הינו רב ראשי בו?

"מה ששובר זה לפתוח שקיות. עברנו בין כל השקיות שהגיעו על מנת לחפש כאלה עם מדים. קיבלתי מידע שצריך להגיע מפקד תחנה. אני מחפש אותו בין השקיות. עובר עוד אחד ועוד אחד. פתאום מצאנו אותו.

"כביכול", אומר הרב וקולו נרגש, "אתה שמח. מצאנו אותו. לא יודע איך להסביר את זה. אדם נורמלי שהיה רואה אותנו שאנחנו כביכול שמחים, לא ששמחנו – אבל לפחות יש לנו אותו, הוא לא נעלם לנו. זה... לא יודע באיזה מילה להשתמש".

"הסיפור הזה אינו פשוט. עין אנושית לא יכולה להתמודד איתו בשגרה, אבל הבנו שזו מלאכת קודש. להביא את הגיבורים האלה למנוחת עולמים – זה נותן כוח להמשיך, הפוך על הפוך. אתה אומר 'אני כאן במשימת שליחות גדולה מאוד'".

התורה שנותנת כוח ללוחמים

אחרי זיהוי החללים, מה הרב עושה הלאה?

"שני דברים עיקריים. האחד: רוח השוטרים. הבנו שמשטרת ישראל עברה טלטלה. תחנת שדרות הושמדה. צריך לראות איך מקימים את הדבר הזה מחדש. נזכיר שבימים הראשונים השוטרים עוד היו בלחימה", מציין הרב, "השוטרים, יחד עם צה"ל וכוחות הביטחון, המשיכו להילחם. לקח זמן עד שטיהרו את כל הרצועה ועברו להתקפה.

"ולכן, מיהרנו להקים את תחנת שדרות מחדש. הבנו שספר התורה נשרף. אמרתי: נעשה טקס קבורה, אבל קודם נביא ספר חדש לתחנת שדרות. כשהבאנו את ספר התורהל תחנה החדשה – כמה ימים לאחר שהוחרבה התחנה הקודמת – השוטרים שנלחמו ונפצעו חיבקו אותו ובכו בכי תמרורים. הבנתי כמה השוטרים מחוברים לספר התורה. הוא זה שנותן כוח לשוטרים שנלחמו בשדה הקרב. הוא מעצים אותם. אם היית רואה את התמונות, היית מבין את ההתרגשות שלהם. זה קרה בזמן שעדיין היו שם הפצצות, ובכל זאת – הם רוקדים, מחבקים, בוכים ומתחזקים מספר התורה. הבנתי כמה התפקיד שלנו כרבנות הוא חיוני וחשוב.

(צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

"במקביל התחלנו עם הלוויות. 58 לוויות תוך שבועיים. היו לנו המון שאלות הלכתיות קשות, כמו קבורה זמנית או חברי יחידה שרוצים לבוא להלוויה של חבר, ולכן האם ניתן לדחות את ההלוויה ועוד. עם הכל התמודדנו בזמן אמת.

"בשבוע הראשון המשטרה עברה למצב לחימה. התחילו להגיע שאלות על שבת, ולא רק משוטרים אלא מרבני יישובים וערים", ממשיך הרב ומספר. "שאלו איך להתארגן לשבת, כדי שחלילה וחס לא ניתקל בפורעים. הכל היה על כרעי התרנגולת. הן ביישובי יהודה ושומרון והן בערים מעורבות לא ידענו לאן הדברים יתפתחו, ולכן רבנים שאלו אותנו איך לנהוג כי בני קהילותיהם רצו תשובות.

"השאלות היו מגוונות", משתף הרב, "האם להפעיל רכבי ביטחון עם צ'קלקה בשבת, האם לקרוא לכל מי שיש לו נשק לסייר בערים ועוד. אנחנו כמובן התייעצנו על הכל עם גדולי התורה, ביניהם הרב זילברשטיין שליט"א, הרב יצחק יוסף שליט"א והרב אשר וייס שליט"א, שנתנו הדרכה מפורטת.

"כמו כן, עלתה השאלה החשובה האם ממשיכים את עבודת הזיהוי בשורה גם בשבת. המשפחות ממתינות לזיהוי, וזה יוצר עליהן לחץ נפשי כבד מנשוא. הבנו שאם לא נזהה בשבת, עלול להתפתח אירוע לאומי של הפגנות וכדומה.

"המצב היה לא פשוט", מסביר הרב, "וכמובן הגענו למסקנה שצריך להמשיך את העבודה גם בשבת. אומנם לוויות לא הוצאנו, אבל היינו שם בשביל לתת מענה למשפחות שממתינות בקוצר רוח לגורל יקיריהן".

איך דואגים לחזק את השוטרים בשטח? אלו שממשיכים את הלחימה במחסומים?

"הגעתי לכל היחידות בדרום שאליהן יכולתי להגיע. אמרנו דברי חיזוק, עשינו מעגלים ושרנו יחד. זה נתן להם כוח. המתח היה לא רק בדרום, היינו גם בצפון. ביקרנו גם ביחידות שבדרך כלל לא נמצאות בחזית של הפעילות המבצעית, אבל הן יחידות מיוחדות שגם השתתפו במלחמה.

"אתה שומע סיפורי גבורה של שוטרים", משתף הרב, "נחשפתי לאירועים יוצאי דופן. אתה מתחיל להיחשף לגודל האירוע, הצעתי לצלם את סיפורי הגבורה של השוטרים היקרים".

הרב מביא דוגמה לסיפור ששמע: "סיפר לי מפקד ששמע את היריות של המחבלים בשדרות. הוא ניסה למשוך אש כדי לדעת מאיפה הם יורים. שאלתי אותו 'למה פתחת באש?', והוא ענה 'אני לוחם, אני יכול להתמודד עם האש שלהם, אבל אזרחים לא אמורים ליפול למחבלים'. אלו סיפורים שגילו עד כמה השוטרים היו גיבורים, ולשמחתנו הם מנעו אסון גדול יותר".

(צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

ההצדעה למפקד שנהרג הי"ד

איזה רגע הרב לא ישכח לעולם מהחודש הראשון של המלחמה?

"במחנה שורה חיפשנו שני מפקדי תחנות. חיפשנו אותם כי הם הגיעו עם כל החיילים. אנחנו עוברים בין השקיות, ואז מצאנו את אחד המפקדים. ראיתי צורך להצדיע לו. הכרתי אותו היטב, והרגשתי שאני צריך לעשות את זה. עם כל הריחות הקשים וכל מה שהיה שם. עמדתי והצדעתי למפקד התחנה. זה היה.... מי שהיה מסתכל מהצד אולי היה חושב שאני לא מאוזן במקרה הטוב, אבל זה היה צורך נפשי שלי להצדיע לו", מספר הרב והתרגשות רבה בקולו.

"למרות שכמובן היינו צריכים להצדיע לכל אחד מ-58 השוטרים, אבל כיוון שאותו הכרתי אישית, אז כשמצאנו אותו ההצדעה הייתה כורח פנימי שאני רוצה להצדיע לאיש הזה. זו תמונה שנשארה לי חקוקה".

איך יש כוחות לדברים האלה? הרב הוא רבה הראשי של המשטרה, עמוד התווך. מאיפה הכוחות?

"שני דברים נותנים כוחות", עונה הרב. "לכל מקום שאנחנו מגיעים אתה רואה כל כך הרבה אנשים שרוצים לעזור. יהודים חרדים רצו לבוא לעזור. 'אנחנו מוכנים לבוא לנקות את המשרד, שתוכל להתפנות לעיסוקים חשובים', הם אמרו לי. אמרתי לעצמי: עם כל הכבוד – אנחנו לא לבד. עם שלם דוחף אותנו חזק וזה נותן כוח.

"הדבר השני, אנחנו מאמינים בני מאמינים. אנחנו חלק מעם גדול שנושא בשורה גדולה לעולם כולו. אני מאמין גדול בעם הזה ובמסורת שלנו, ובמתנות שזכינו לקבל מהקב"ה ובתורה הגדולה שלנו. האמונה שזכינו להיות יהודים לעומת הפראיים האלה. יש לנו אות בתורה הזאת. העם הנצחי הזה".

לסיום, מה המסר של הרב בתקופה זו?

"חייבים להתחזק באחדות שלנו. לא יכול להיות שנגלה אותה רק בשעות מלחמה. אנחנו נשמה אלוקית אחת. 'ואהבת' – זה כלל גדול בתורה. חייבים לתת ביטוי לאחדות בחיי היום יום שלנו. עם השכנים, במקומות העבודה ובכלל.

"הרב עמאר שליט"א סיפר לשוטרי מחוז דרום, שהרב חיים שמואלביץ שמע במלחמת ששת הימים שאישה עגונה מזה 17 שנה מחלה לבעלה. היא אמרה לקב"ה: 'אני מוחלת לבעלי, אתה תמחל לעם ישראל'. אדם שמוחל לחבר, גם אם כביכול עשה לו צער, הקב"ה לא עומד בזה וגואל אותנו. יש לנו שליחות גדולה, אנחנו עם ישראל נתחזק, וזה ייתן לנו כוח גם בשדה הקרב", חותם הרב את השיחה.

השתתפו בפעילות למען החיילים והמפונים, ובכתיבת ספר התורה לשמירה והגנה על החיילים והחטופים,

וקבלו עד חנוכה את החנוכיה היוקרתית אליכם לבית,

חייגו כעת: 073-222-1212

או לחצו כאן