הלכה ומצוות
אחדות או נמות: איך מגיעים לאהבת ישראל? 7 עצות חובה לשעה זו
מצוות "ואהבת לרעך כמוך" היא צו השעה. איך מצליחים לאהוב את השונה, ולהגיע לאחדות אמיתית בינינו? אספנו כמה טיפים שיעזרו להוסיף אהבה ואחדות בעם ישראל
- שולי שמואלי
- פורסם ט"ז כסלו התשפ"ד
אחת המצוות המרכזיות בתורה היא לאהוב כל אדם מעם ישראל, כפי שהתורה מורה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח). הרמב"ם כותב על כך ב'ספר המצוות': "שתהיה אהבתו וחמלתו לאחיו כאהבתו וחמלתו לעצמו, בממונו ובגופו וכל מה שיהיה ברשותו" (מצות עשה רו – לאהוב כל אדם מישראל). וכן הרמב"ם כותב ב'הלכות דעות': "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך'. לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו, כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו" (משנה תורה, הלכות דעות, פרק ו', הלכה ג').
השונא אדם מישראל עובר על מצות לא-תעשה "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט, יז), וב'ספר החינוך' נכתב על כך: "שנאת הלב גורמת רעות גדולות בין בני אדם להיות תמיד חרב איש באחיו ואיש ברעהו... והיא המידה הפחותה והנמאסת תכלית המאוס בעיני כל בעל שכל" (מצוה רלח - שלא לשנוא אחים).
איך אפשר להתחזק באחדות ואהבת ישראל, ולאהוב כל אחד מעמנו? הנה כמה עצות מחזקות:
1. להשאיר בחוץ את השאלה 'האם הוא ראוי?'. אם הקריטריון לאהוב יהודי הוא על פי 'האם מגיע לו שאני אוהב אותו? האם יש לו את הדעות הנכונות?', אז לעולם לא ניתן להגיע לאהבת ישראל אמיתית. אהבת האחר לא אמורה להיות תלויה ברמת הדמיון שלו אליי, כי תמיד יהיה שוני בין אנשים, כפי שאמרו חז"ל: "כשם שפרצופיהם אינם דומים, כך דעותיהם אינן דומות" (מסכת סנהדרין, דף לח). אהבת ישראל משמעה לאהוב את כל החלקים והקבוצות שיש בעם ישראל, את כל המגזרים והעדות השונות, את זה שחושב שונה מאיתנו ואת זה שנראה קצת אחרת.
היתה רבנית אחת שסיפרה בשיעור לנשים שפעם אחת בעלה שאל אותה למה היא אוהבת אותו, והיא ענתה לו "כי ככה. באמת שאין לי סיבה או תשובה. אני פשוט אוהבת אותך, ככה". התשובה שנראית כל כך פשטנית ואפילו מתחמקת או אולי קצת מעליבה, היא התשובה הכי מדויקת ונכונה. כשאהבה מוסברת על ידי תכונה מסוימת, מראה מסוים או הענקה שהאחר נתן, היא למעשה אהבה התלויה בדבר. ה' מצווה אותנו "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'", והכוונה היא שהסיבה לכך שיש לאהוב את האחים שלנו בעם ישראל, היא רק בגלל שככה ה' ציווה. אומנם צריך לכבד ולהעריך אנשים שעושים ונותנים מעצמם למען עם ישראל, למען התורה ולמען האחר. אבל אהבה, אהבה צריכה להיות לכל אחד, סתם ככה, כי ה' ציווה, כי הוא אח שלי.
צבי יחזקאלי: "מה זה בכלל אהבת ישראל? זר לא יבין את זה". צפו:
2. להתפלל על זה. ה' עוזר למי שרוצה ללכת בדרך מסוימת, כפי שחז"ל אמרו: "בדרך שאדם רוצה לילך – בה מוליכין אותו" (מסכת מכות, דף י). אם אתם באמת רוצים להתחזק באהבת ישראל, התפללו על זה וה' יסייע בעדכם. תוכלו למצוא כאן מקבץ תפילות לזכות לאחדות ואהבת ישראל.
3. לדון לכף זכות – כמה שזה קלישאה, ככה זה נכון. כשרואים דברים שצורמים לנו בעין, אי אפשר להצליח לחשוב חיובי על האחר אלא אם כן מחפשים איזושהי הצדקה להתנהגות שלו. אנחנו לא חייבים להסכים עם ההתנהגות, צורת החיים או ההנהגה שלו, למרות ההצדקה שמצאנו, אבל אותו "תירוץ" עוזר לנו לדון אותו לכף זכות, להכיל אותו ולהבין אותו קצת יותר.
אגב, לדון לכף זכות ואהבת ישראל אינם שייכים רק בין קבוצות שונות בעם ישראל, אלא גם בין כל אחד מאיתנו לכל אחד מישראל – בין שכנים, בין איש לאשתו, בין קולגות לעבודה, בין קרובי משפחה.
איך אפשר לדון לכף זכות אדם כשכל הסימנים מראים לחובתו? הרב זמיר כהן בקטע קצר על הרווח שמקבל האדם כאשר מחפש לראות את הטוב. צפו:
4. "ואם זה היה אח שלי מדמי?". כשהשכן מעצבן, כשאתה מסתכל על קבוצת אנשים שחושבת אחרת ממך – חשוב "מה אם זה היה אח שלי, בשר מבשרי?". וודאי שעדיין לא היית מסכים איתו, ואולי גם קצת כועס או מאוכזב ממנו, אבל האם זה היה פוגע באהבה שלך אליו? כנראה שלא.
5. ללמוד. לימוד בספרים שעוסקים באהבת ישראל ובמניעת פירוד ושנאה, כמו "שמירת הלשון" של ה'חפץ חיים', וכן שמיעת שיעורים העוסקים באהבת ישראל וחשיבות השלום והאחדות, עוזרים להתחזק באהבת ישראל. לרכישת מספריו של ה'חפץ חיים' לחצו כאן. תוכלו למצוא תכנים נוספים בנושא כאן וכאן.
6. נתינה מולידה אהבה. ישנו כלל ידוע שהענקה לאחר מולידה תחושת אהבה כלפיו, ולכן אחת הדרכים להגדלת וריבוי האהבה היא – להעניק. זה יכול להיות על ידי התנדבות, נתינה לסביבה, לארגונים, לחשוב מה יעשה טוב לשני, מה יגרום לאחר קצת נחת או יעלה לו חיוך על הפנים. זה לא חייב להיות דברים גדולים, גם דברים קטנים עם הסביבה שלנו מוסיפים ומחזקים את האחדות בינינו.
7. לכוון באמירת 'שים שלום'. חז"ל אומרים: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום" (משנה עוקצין, פרק ג, משנה יב), כשהכוונה היא שהשלום הוא הכלי אליו נשפך שפע של ברכה משמים, ואם אין חלילה שלום, אז אין הברכה יורדת.
בסוף תפילת שמונה-עשרה, יש לכוון בברכת 'שים שלום' שיהיה שלום בינינו. אנו מבקשים בברכה זו שלא תהיה מחלוקת בישראל, ולא יהיו קנאה, כעס, שנאה ותחרות, וכן מבקשים על הטבת מצבו של הפרט והכלל בישראל בכל מישורי החיים. הנה לשון הברכה לפי נוסח עדות המזרח: "שִׂים שָׁלום טובָה וּבְרָכָה חַיִּים חֵן וָחֶסֶד צְדָקָה וְרַחֲמִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וּבָרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאור פָּנֶיךָ כִּי בְאור פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ תּורָה וְחַיִּים. אַהֲבָה וָחֶסֶד. צְדָקָה וְרַחֲמִים. בְּרָכָה וְשָׁלום. וְטוב בְּעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרוב עז וְשָׁלום: בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּו יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלום אָמֵן".
איך להתייחס למי ששונה ממך? איך נתייחס לזולת בסבלנות ובהכלה? הרב זמיר כהן במסר קצר ומעצים: