משפחת ביבס כואבת: "אנחנו באפלה מוחלטת. זה כמו רשימת שינדלר"

אחת התמונות הזכורות מהמלחמה עד כה היא מהיום הראשון למלחמה – היום בו נטבחו 1,400 ישראלים - שירי ביבס נחטפה מביתה בקיבוץ ניר עוז עם שני ילדיה: כפיר, בן 10 חודשים בלבד, ואריאל בן הארבע. ביממה האחרונה חמאס הפעיל "טרור פסיכולוגי". הוא הודיע שבני המשפחה אינם בחיים, אך עשה זאת גם במקרים אחרים בעבר בו הודיע שחטופה מתה בעוד שהיא חזרה לארץ. חמאס לא פרסם הוכחה לכך, ובצה"ל אמרו בתגובה כי "חמאס ממשיך לנהוג באופן אכזרי ולא אנושי". במשפחה שחררו אתמול הצהרה כי הם "ממתינים בתקווה שהטענה תופרך".

בן דודה של שירי ביבס, יוסי שניידר, התראיין לנסלי ברדה בקשת 12, אחרי ששמע כי הם לא נכללים ברשימת החטופים שחזרו גם אתמול. "זו כמו רשימת שינדלר האישית שלנו, כל יום אנחנו מחכים לראות מי יחזור ומי לא, כמו הרשימה שבוחרת מי יינצל ממוות ומי לא", אמר. "אני לא מבין איזה כלי מיקוח זה ילד בן ארבע, איזה קלף מיקוח זה ילד בן 10 חודשים. מה בדיוק חשבו מחבלי החמאס כשחטפו אותם, ממה בדיוק הם פחדו? מה הם חשבו שכפיר יכול לעשות להם? הם מעבירים אותו מיד ליד כמו חיית מחמד שמוסרים אותה הלאה. לא מבין את זה".

בהמשך הוא הוסיף: "אני מנסה להעביר את זה בעולם, שואל את השאלות האלה, מנסה להבין למה העולם לא מתעורר ומבין עם מי יש לנו עסק. בכל פעם אני צריך להתמודד עם שאלות הזויות מעיתונאים בעולם, שמנסים איכשהו להציל את כבודם של חמאס ועזה. זה עצוב. בכל יום פונים אליי מאות אנשים ושואלים אותי לגבי הרשימה. לא ידענו שהעבירו אותם הלאה, עד לאותו יום כשדובר צה"ל הוציא את ההודעה הזאת. אם היינו יודעים, זה היה אולי באיזשהו מקום מקל עלינו, חוסך לנו הרבה כאב נפש באותם ימים שחיכינו לרשימות האלה. כל יום היה מורט עצבים. לא חושב שמישהו שאינו ממשפחות החטופים יכול להבין את הקושי שבעניין הזה".

"הכאב עצום. אנחנו מדברים עם כל מי שאפשר במדינת ישראל, עם הבכירים, מנסים לקבל תשובות לשאלות. רוצה להאמין שחלק מהדברים שאנחנו לא יודעים זה בגלל שגם הם לא יודעים. חלק מהדברים שלא נאמרים לנו, זה מחוסר האפשרות להגיד את זה מבחינת ביטחון שדה. זה קשה, חוסר המידע, חוסר היכולת להבין את התמונה המלאה. אנחנו באפלה מוחלטת. זה כואב".

בהמשך נשאל שניידר האם בני משפחתו בחיים, והשיב: "אנחנו יודעים שהם הועברו הלאה, יודעים בגדול למי ולאיזה אזור, אבל זה לא אומר לנו כלום. זה כמו שיגידו לך שיש מישהו בתל אביב, לכי תחפשי אותו. אנחנו לא באמת יודעים אצל מי או באילו תנאים הם מוחזקים, האם הם בכלל בחיים או לא כרגע? האם הם בריאים בגופם ובנפשם? האם הם צריכים משהו? איזה סיוע? כפיר לא מקבל את הפורמולה שלו, לא אוכל רגיל, לא יודע אם מישהו סיפק לו את זה, האם יש לו מוצץ להרגעה, את ה'שמיכי' שלו? יש לנו כל כך הרבה שאלות והתשובות כמעט ולא קיימות".