"נשים וילדים לנגד עיניו": הרבנית ימימה מזרחי על עסקאות עם השטן

אני לא יודעת אם יש פה מישהי  שהלב שלה רגוע.

אמאל'ה איזו תקופה.

והמתח הזה בכל יום, כן מגיע לא מגיע?

והג'ינג'ים – ברשימה או לא ברשימה?

וככל שעוברים הימים מתחילים יותר ויותר להבין את הזוועות,

וזה בלתי נתפס.

לתחושה הזאת, לטלטלה הרגשית,

קוראים "מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת".

חז"ל אומרים: בכי – ושִׁירוֹת.

בוכים ושרים.

אנחנו כבר לא יודעים, אנחנו חצויים,

אנחנו כל כך שמחים

ואנחנו כל כך חושבים על אלה שעדין לא חזרו.

וכשכולנו מתגעגעים לג'ינג'ים,

אנחנו לא מבינים שבמהות שלנו

אנחנו מתגעגעים לגאולה ולמשיח.

כששמואל הנביא רואה את דוד,

והקב"ה אומר לו "הוא יהיה מלך וממנו יצא משיח",

שמואל תוהה: איך, והרי הוא אדמוני, כמו עשיו?

אלה עוצמות שאין לנו, זה מזכיר עוצמות לא נכונות!

.

וה' אומר לו: המשיח אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם.

המשיח יהיה העוצמות הג'ינג'יות האלה במלחמה,

עם הטהרה והקדושה של דוד.

אז בעצם הנפש מתגעגעת לצירוף הזה, לגאולה הזאת.

והיא לא פשוטה, לא פשוטה הגאולה.

בפרשת השבוע, "וישלח",

אנחנו פוגשים את יעקב בעסקה נוראה.

הוא לא יודע איך ההיסטוריה תשפוט אותו על העסקה הזו.

הוא בא עם מנחה מסוימת שהוא רוצה לתת לעשיו.

חז"ל אומרים (בחלקם) שהוא עשה את הטעות הקשה ביותר כשהשתחווה לעשיו.

ואילו בזוהר הקדוש כתוב שזה הדבר החכם ביותר שהוא עשה אי פעם.

ויעקב חוצה את המחנה שלו לשני חצאים ואומר:

אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ,

וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה.

ואז הוא אומר לקב"ה:

בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה,

וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. הַצִּילֵנִי נָא!

איך קשורה העובדה שחצית לשתי מחנות ל"הצילו הצילו"?

מפני שיעקב כבר לא יודע את נפשו.

מה יותר נורא – חצי המחנה שייהרג חס וחלילה,

או החצי שיינצל וכל הזמן יחשוב על החצי האחר,

שעדיין נמצא שם, ולא יצא?

איך אפשר להיות מפוצל כך?

זה מצב שאין לו הכרעה לכאן או לכאן,

והפיצול הזה, זה מה שהנפש שלנו מרגישה עכשיו.

אז למה אתה עושה את זה, יעקב?

למה אתה הולך על העסקה המבהילה הזו עם עשיו וכל כוחות הרוע?

והתשובה: כי יש כאן נשים.

ויש ילדים.

הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ.

הוא כזה אבא, יעקב אבינו,

ועכשיו הילדים והנשים לנגד עיניו.

והוא לא יודע אם הוא עושה עכשיו את הדבר הכי נכון בעולם,

אבל כאבא, זה מה שהוא חייב עכשיו לעשות.

אנחנו רואים בעיניים כיום את ההתרחשות התנ"כית.

עשיו שמגיע ועושה הצגות מול המצלמות,

וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ,

כאילו הוא משחרר הילדים והנשים הגדול,

כאילו לא היו לו כוונות איומות.

על המילה "וַיִּשָּׁקֵהוּ" יש בתורה מיליון כוכביות,

וחז"ל מבארים: מלמד שלא בקש לנשקו אלא לנשכו.

זו בעצם נשיכה. הוא רק מראה את עצמו כל כך אנושי ובעצם,

פניו למלחמה מבעיתה.

אבל אחרי הלילה החשוך והנורא הזה,

אומר לנו יעקב, אפילו שאני יוצא צולע מהמאבק המבהיל הזה,

עכשיו קוראים לי ישראל.

הוא מקבל את הברכה –

לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל,

כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל.