"המחבל הסתכל על הנהג, ובלי להתבלבל – שלף סכין"

"אני קוראת, רואה ושומעת על המשפחות שחוו בחודשים האחרונים את הטראומה של חייהן ולבי יוצא אליהן", אומרת רחלי אלישבע שוורץ. היא עצמה חוותה פיגוע קשה מאוד לפני כשמונה שנים, ומאז נושאת איתה פוסט טראומה והתמודדות לא פשוטה. אך יחד עם הזיכרונות הקשים, מציינת רחלי אלישבע שהיא גם זכתה למתנה הגדולה ביותר של חייה, שכן בזכות אותו אירוע היא חזרה בתשובה, התחזקה מאוד ובתקופה האחרונה הביאה לעולם תינוק בריא ושלם בניסי-ניסים ממש.

"זעקתי מהלב: 'ה', תוציא אותי מכאן!'"

"הפיגוע שחוויתי מוכר מאוד לציבור בישראל, שכן הגיבור שמנע אותו הוא נהג האוטובוס הרצל ביטון שכובד באותה שנה בהדלקת משואה ביום העצמאות", מספרת רחלי אלישבע, ואף מפרטת על מה שאערע באותו יום: "הייתי אז אחרי חופשת לידה של בתי השלישית, כשחזרתי לעבודה ונסעתי למשרד מידי יום בקו 40 בבת ים. ביום הפיגוע עליתי כהרגלי לאוטובוס והתיישבתי במקביל למחבל. הייתי שקועה בענייני, כשלפתע אני רואה את האדם שמולי קם, מתקרב לנהג ומתחיל לרסס אותו בעיניים. הנהג, הרצל ביטון, ניסה בתחילה להילחם בו, אלא שאז שלף המחבל סכין ובקול רגוע הכריז 'אללה אכבר' ודקר אותו פעמיים בזווית של 180 מעלות. זה היה הרגע בו קלטתי שמדובר בפיגוע, פתאום הרגשתי שכל מה שעברתי בחיים שלי עובר לי מול העיניים – מאז שהייתי קטנה ועד היום, ואני רואה את הבנות הקטנות שלי שרק רוצות אמא שתהיה איתן.

"ואז, בבת אחת התעשתי, עזבתי את כל התיקים שהיו לי וניסיתי להידחס אל סוף האוטובוס, תוך כדי כך שאני רואה את המחבל עובר בין הנוסעים ודוקר אותם בזה אחר זה. לאף אחד באוטובוס לא היה נשק, והדבר הנורא ביותר – הנהג לא היה בהכרה, כך שהאוטובוס נותר נעול ולא הייתה דרך לפתוח את הדלתות ולהימלט".

את רגעי הפחד וחוסר האונים רחלי אלישבע לא תשכח לעולם. "אני רואה את המחבל עובר בין הנוסעים ודוקר ודוקר... ומבינה שעוד מעט יגיע תורי. כל כך חיכיתי שיגיע שוטר או חייל, אבל אז, ממש ברגע האחרון, כשהפריד ביני לבין המחבל אדם אחד בלבד, עלתה בלבי המחשבה: 'הרי היחיד שיכול לעזור לך כאן הוא בורא עולם', ואז זעקתי זעקה גדולה מתוך הלב: 'אלוקים, תוציא אותי מפה!!!'"

רחלי אלישבע מתארת השגחה פרטית מיוחדת, כאשר ממש באותו רגע הנהג התעורר וחזר לחיים, כשהדבר הראשון שהוא עושה זה לפתוח את הדלתות. "אני הראשונה שיצאתי מהאוטובוס, ופניתי לצד ימין", היא מתארת, "ואילו המחבל יצא אחריי ופנה שמאלה. באותו יום המשכתי לעבודה כאילו דבר לא קרה, שיחקתי אותה כאילו הכל בסדר, בצהריים חזרתי לטפל בבנות ואפשרתי לבעלי להיות ימים ארוכים בצבא, כמעט בלי לבקר בבית. ניסיתי להיות חזקה, אבל מסתבר שזה עלה לי בבריאות, כי אחרי כמה חודשים התפוצץ הכל – שמתי לב שאני כל הזמן בוכה, לא מתפקדת, מתקשה להירדם בלילה ונלחצת מכל דבר קטן. התחלתי להבין שאני סובלת מפוסט טראומה".

מתנה משמיים

רחלי אלישבע מדגישה כי היא הייתה מודעת מאוד לעצמה ולמה שהיא חווה, היא גם דאגה לקבל את הטיפול הנדרש, ויחד עם זה התקרבה מאוד לבורא עולם. "הוספתי לעצמי שם – אלישבע, התחלתי להתפלל בקביעות ולקרוא תהילים, ואני גם מקפידה על שמירת שבת, למרות שבעלי רחוק מזה ולא שומר. כיום אני ברוך השם בריאה וחזקה, אבל כמובן שמדובר בתהליך ועברה עליי תקופה מאתגרת ומאוד לא פשוטה".

כשנה וחצי לאחר מכן, כשהיא מצויה עדיין בימים מאתגרים, גילתה רחלי אלישבע על כך שהיא בהריון חדש. "זה היה הריון שמאוד לא התאים לנו באותה תקופה", היא מסבירה, "הבנות היו עדיין קטנות מאוד, ואני כל כך סובלת ומאותגרת נפשית. בכלל לא חשבתי פעמיים לפני שקבעתי תור להפלה. היה ברור לי שאני לא יכולה להתמודד עם הריון ותינוק נוסף. קיוויתי שאחרי שאעבור את הפעולה הזו ירווח לי ואהיה רגועה יותר, אבל התברר שבדיוק להיפך".

רחלי אלישבע עוצרת לרגע. ניכר שקשה לה להיזכר באותם ימים. "עברו עליי ימים מאוד קשים, של חרטה ושל דכדוך", היא מתארת, "לא גמרתי לדמיין לעצמי איך התינוק היה יכול להיראות ובן כמה הוא היה יכול להיות. כאישה מאמינה גם הבנתי שעשיתי משהו נורא, והרגשתי שאני חייבת לכפר עליו. זה לא נתן לי מנוח".

באחד הימים חיפשה רחלי אלישבע ברשת תשובה לשאלה: "איך מכפרים על הפלה", והיא הגיעה לשיחה של הרב זמיר כהן בעניין. "הרב דיבר על כך שכדי לכפר יש לחזור על החטא בתשובה שלמה ולהצטער על כך. בנוסף, יש לתת את תשובת המשקל – לסייע לאישה אחרת שברצונה להפיל כדי למנוע זאת ממנה, ממש לתת לה עזרה ותמיכה. כשהרב נשאל מה תעשה מי שאינה מכירה אישה במצב כזה הזקוקה לעזרה, הוא השיב שקיימת אפשרות לתרום למחלקת 'אמא' של הידברות סכום כספי, והם ידאגו להעביר אותו למי שזקוקה לכך.

"בכלל לא חשבתי פעמיים", מציינת רחלי אלישבע, "החלטתי שאני מעבירה למחלקה סכום מסוים מידי חודש, כשהמטרה שלי היא להגיע בסופו של דבר ל-3600 שקלים. לא שיתפתי בכך אף אחד, אפילו לא את בעלי. רק תרמתי את הכסף בשקט,  כשבינתיים אני מתפללת לבורא עולם ומבקשת ממנו שיזכה אותי בעוד ילד, ואם אפשר – בן זכר. זו הייתה בקשה כמעט על טבעית, כי באותו זמן בעלי כלל לא רצה הריון נוסף, כי טען שכבר עברתי שלושה ניתוחים קיסריים והוא חושש מכך שבגיל 40, עם ההיסטוריה הרפואית הלא פשוטה שלי, אעבור הריון וניתוח נוסף, כך שדאגנו למנוע זאת. אבל זה לא עצר אותי מלהמשיך להתפלל על כך בכל הזדמנות. ידעתי שהשם גדול, ואם הוא רק יחליט לשלוח לי את המתנה הגדולה הזו – הוא ימצא את הדרך".

לפני כשנה חשה רחלי אלישבע השגחה פרטית מיוחדת וחיבוק אמיתי מבורא עולם, כאשר התבשרה על כך שבניגוד לכל היגיון, היא נכנסה להריון. "היינו המומים לגמרי", היא מספרת, "כניסה להריון בגיל כזה היא דבר לא פשוט, ובפרט כשדואגים למנוע. אבל כמובן שהייתי מאושרת. הרגשתי שהקב"ה שלח לי מתנה גדולה ומיוחדת, ולמרות שהזהירו אותי שהריון אחרי גיל 40 הוא עם סיכונים רבים ולא קל, לא חששתי. ידעתי שיש לי שמירה מלמעלה. אגב, בחודש בו התעברתי יצרתי קשר עם הידברות כדי לברר כמה כסף תרמתי במצטבר, ונרעדתי לגלות שבדיוק באותם ימים סיימתי לשלם את ה-3600 שקלים. זה היה מרגש ממש".

כעת, כשאנחנו משוחחות, מחזיקה רחלי אלישבע בידיה את בנה הקטן בן החודש וחצי, שנולד עם תחילת המלחמה. "אני רוצה להגיד לכל אישה בעולם – אם את רוצה משהו מהקב"ה, פשוט תבקשי ותתעקשי. גם אם את חושבת שלא מגיע לך, גם אם זה נראה לך חסר סיכוי. אל תוותרי, כי הקב"ה הוא גדול ורוצה לעשות למענך הכל. הוא פשוט מחכה לתפילות שלך".