הרב הצבאי האוקראיני: "החיילים בחזית מייחלים לניצחונה של ישראל"

מי שייחשף לפעילותו הענפה של הרב פנחס סוניאקוב, תושב אוקראינה, חסיד חב"ד וחבר בפדרציה היהודית המקומית, יתקשה להבין תחילה מה עושה רב יהודי בחזיתות הלחימה המסוכנות ביותר של צבא אוקראינה. אבל הרב סוניאקוב לא נמנע מלתזז בין הבסיסים הצבאיים של צבא אוקראינה, מדניפרו ועד סביבות דונייצק, כשמטרתו היא לחזק את החיילים הנלחמים באויב הרוסי, ובעיקר כדי לקרב חיילים יהודים לאביהם שבשמיים.

"אינני מופיע בבסיסים כרב קלאסי, אלא כאיש דת רשמי מטעם הצבא האוקראיני", מדגיש  הרב סוניאקוב, שעשה דרך ארוכה אל העם היהודי כגר צדק. "לצד כהונתי כרב צבאי אני גם פסיכולוג, וזה מוסיף רבות לפתיחת שערי הבסיסים בפניי. חיילי צבא אוקראינה, שראו דבר מצמרר אחד או שניים במהלך כמעט שנתיים של מלחמה מול אויב אכזר, זקוקים מאוד לסיוע שלי".

ואכן, פעילותו של הרב סוניאקוב מוכרת היטב בבסיסים האוקראיניים. המפקדים מכירים אותו, וגם רבים מהחיילים. הוא מגיע לבסיסים רבים של צבא אוקראינה, ובהוראת המפקד מתאספים סביבו מאות חיילים אוקראיניים, חלק מהם בנים להורים או סבים אנטישמיים, או לחילופין מחזיקים בעצמם בעמדות הרואות ביהודים את מקור הרוע בעולם, אבל באותם רגעים הם שותים בצמא את דבריו של הרב היהודי.

סוניאקוב נולד וחי בעיר דניפרו, אחת הערים המפורסמות באוקראינה שבה מרכז כלכלי מהמשמעותיים שיש במדינה. זו סיבה מספיק טובה מבחינת הרוסים לשוב ולתקוף את העיר, ולהציב את תושביה תחת סכנת חיים ממשית. דניפרו הייתה גם אחת הערים שהובילו את שינוי הקו הפרו-רוסי באוקראינה לקו פרו-מערבי, אי שם כשנזרעו הניצנים הראשונים של מלחמת רוסיה-אוקראינה, עם הדחתו של הנשיא הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ'.

דיון על השואה עם החיילים האוקראינים

כדי להגיע לביקורים בחזיתות הלחימה ובבסיסי האימונים של צבא אוקראינה, הרב סוניאקוב נדרש להרבה סייעתא דשמיא. "יש לי קשרים עם גורמים בולטים בצבא. הם מכירים את פועלי ומעריכים זאת מאוד, ואלו מהם שמעוניינים  בהגעתי – מבקשים את אישורם של הגורמים הבכירים בצבא, שלרוב מאשרים זאת", הוא מסביר את התהליך שמאפשר את ביקוריו בבסיסים.

האם במסגרת פעילותך אתה מגיע גם לחזית עצמה?

"במרבית המקרים אני מבקר בבסיסי אימונים של הצבא, אולם ישנם גם לא מעט ביקורים שאני עורך בחזית", הוא אומר. לדבריו, ההבדל בין המקרים בולט: "בעוד בבסיסי האימונים יש אולם מסודר שבו אני נואם בפני החיילים, בחזית אני נואם בפני חיילים בשטח הפתוח, או יותר נכון המוסווה".

אינך חושש לבקר בבסיסים שבחזית?

"אני יהודי מאמין ובוטח בהשגחה עליונה. אם נגזר עלי לחיות – אחיה בכל מקום, ואם חלילה לא – המוות עלול לפגוש אותי גם כן בכל מקום שהוא. מלבד זאת, כאדם שמגיע לחזית בכדי לקיים מצווה, אני תמיד משנן את דברי חז"ל על כך ש'שלוחי מצווה אינם ניזוקים'.

"מלבד האמונה שמלווה אותי ומעניקה לי רוגע, אני נוהג להשתמש בטכניקות מעולם הפסיכולוגיה שמאפשרות לי להתגבר על הפחד", מוסיף הרב סוניאקוב. לדבריו, הדרך להירגע עוברת בהתמקדות בדברים הקטנים שצריך לעשות ברגעים בהם צץ הפחד. "אם לדוגמה החשש פוקד אותי בשעה שאני נוהג, אני מיד מתרכז בנהיגה ובכך מצליח שלא לחשוב על הטיל או הרחפן שעלול להגיע".

אלו חוויות פוגשות אותך באזורי הלחימה?

"זו אווירת המלחמה כמובן, ולצדה גם מחזות קורעי לב. כמו הפעם ההיא, בה הגעתי לבסיס בשעה שחיילים הוציאו את גופת חברם שרסיס פגע בו בשנתו".

בבסיסים אליהם הוא מגיע, סוניאקוב דואג להעניק לחיילים תמיכה רוחנית ופסיכולוגית. "אני נפגש עם חיילים ממגוון סגנונות ומעמדות", הוא מדגיש. "בשל מעמדי הצבאי, אני נפגש לא רק עם חיילים יהודיים – למרות שהם בהחלט המטרה העיקרית של ביקוריי – אלא דואג גם להיפגש עם חיילים גויים ומעודד גם את רוחם. לצד זאת אני כמובן משקיע רבות בחיילים היהודיים, ופועל לקרבם לאביהם שבשמים".

בפועל, איך נראים ביקוריך בבסיסים?

"עם כניסתי המפקדים מורים לחיילים להתייצב סביבי במעגל. ואז אני פותח בדברים ואומר להם 'בוודאי אתם תוהים מה אני עושה כאן'. וכמו יהודי טוב, ממשיך בשאלה נוספת: 'אולי אתם גם שואלים את עצמכם מה אתם עושים כאן'. ואז אני מתחיל לדבר על מה שאנו כבני אדם עושים בעולם הזה, ועל כך שהקב"ה ברא עולם יפה מלא בעצים ובדברים נאים, בעוד כל ההרס והחורבן שנוצר הוא מעשה ידי אדם.

"וכך, השיחה ממשיכה ומתגלגלת. ואני לוקח את החיילים המרותקים לימי השואה, ומספר להם על הכוח שהיה ליהודים בודדים להינצל מהשואה, כאשר בדרך אני מחדיר גם מסרים על החשיבות בשמירת שבע מצוות בני נח, ומנסה ללכוד בין לבין את היהודים שניצבים מולי. לא פעם אני משתף את החיילים בקורותיה של יהדות אוקראינה, ושואל כבדרך אגב 'היכן יש כאן יהודים?'. לאחר שמפנים אותי לחיילים היהודיים, אני ממשיך לאחר מכן לשיחה עמם ופועל להצית את הנקודה היהודית שמסתתרת אצלם. לא פעם, החיילים הגויים פונים אלי מעצמם ומספרים מיהו יהודי או היכן בבסיס נמצאים כעת יהודים".

כיצד נראים החיילים היהודיים בצבא אוקראינה?

"למרבה הצער", הוא משיב, "במרבית המקרים החיילים היהודים בצבא אוקראינה זהים לחבריהם הגויים במראם החיצוני. חלק מהם אומנם לא יאכלו בשר דבר-אחר, אבל לא ישמרו דווקא על אוכל כשר אלא יאכלו את המזון שמחולק לכלל החיילים. חשוב לומר כי הפדרציה הייתה שמחה לדאוג עוד יותר לאספקת מזון כשר עבור החיילים היהודיים, דבר שכנראה היה מונע מהם לאכול אוכל לא כשר, אך לצערי אין לה היכולת הכלכלית לעשות זאת".

ואילו רגעים מייצרים המפגשים הללו עם החיילים היהודיים?

"מקרים רבים מאוד מרגשים אותי", הוא אומר ומשתף אותנו באחד מהם: "בביקור שערכתי לא מזמן בחזית, פגשתי צלף יהודי, שהתברר כי ליבו חם ליהדות. הצעתי לו להניח תפילין, ולמרבה הפתעתי התרחש דבר שלא רבות מתרחש – הוא סירב באדיבות להצעתי. אבל אז הסביר שהוא מסרב בגלל שממילא הוא מניח תפילין מדי יום, כך שאיננו זקוק לתפילין שלי. הופתעתי מאוד לשמוע עד היכן הגיע הניצוץ היהודי. צריך להבין שכלפי חוץ מדובר בחייל שלא יכולתי לדמיין שהוא יהודי, ורק הודות לעדות חבריו מצאתי אותו.

"לאחר ההפתעה הראשונית, מיהרתי להציע לו סידור תפילה. 'אם תפילין כבר יש, ראוי שגם יהיה סידור', אמרתי לו. והוא נענה בחום, מבטיח – למרות שלא ביקשתי – להתפלל מדי יום מהסידור.

"בימים שלאחר מכן", ממשיך הרב סוניאקוב, "החלו להגיע עדויות מהחזית הזו. הצלף סיפר לי כי מאז הוא זוכה לראות ניסים גדולים בשדה הקרב, והוא מייחס את הניסים הללו לסידור שהוא נושא עליו לכל מקום. למרבה הפלא, גם חבריו הגויים החלו להיצמד אליו לכל מקום שהלך. הם הסבירו שהם רואים כיצד כל הניסים מתרחשים עמו בזכות סידור התפילה.

"באחד המקרים זה הציל אותם ממוות. הם שהו במעין חפירה צבאית בשדה הקרב, כזו שאמורה להגן עליהם מפני הצבא הרוסי. לאחר מספר דקות ביקש החייל היהודי לעזוב את השוחה, והחיילים האחרים החליטו לצאת עמו בכדי להיות מוגנים. אלא שבדיוק אז הוא שכח לקחת עמו את הסידור. זמן קצר לאחר שיצא מהגומחה שוגרה למקום פצצה בידי הצבא הרוסי, שזיהה את המחבוא בו שהו החיילים קודם לכן. הגומחה הושמדה, אבל החיילים ניצלו ממוות".

מה המטרה שלך בעידוד החיילים הגויים?

"הפעילות שלי בצבא אוקראינה היא גם פעילות שמסייעת למאבק נגד האנטישמיות", סבור הרב סוניאקוב. "המטרה הראשונית שלי היא לפעול בקרב כ-5,000 החיילים היהודיים, אולם בעקיפין מושגות גם מטרות משניות נוספות. האנטישמיות היא דוגמה לכך. החיילים הגויים רואים רב יהודי, שמעודד אותם לקראת המלחמה וכן מספר על הימצאותם של חיילים יהודיים בשדה הקרב מול הרוסים. הם מקבלים מושג על הסיוע של העם היהודי לאוקראינה, וכך משנים לא פעם את עמדותיהם".

"צריך להבין", הוא מדגיש, "העם האוקראיני הוא עם שברובו מאמין בקב"ה. בכך אוקראינה איננה דומה למרבית אחיותיה האירופאיות-החילוניות, ובתוך העם המאמין הזה – דבריי מוצאים מסילות לליבותיהם של השומעים. כאשר אני מדבר על אמונה בקב"ה – הנוכחים מהנהנים בהבנה ומקבלים את הדברים, ולא מסתכלים עליי בתימהון, כפי שהיה יכול להיות בצרפת או בגרמניה".

במהלך עשרות ביקוריו בבסיסי הצבא של אוקראינה, הרב סוניאקוב חש שוב ושוב את ההערכה שלה זוכה העם היהודי ברחבי המדינה. "בחלק משמעותי מהמקרים, גויים ניגשים אליי ומבקשים ממני לבוא ולדבר על הקב"ה", הוא מציין. באחד המקרים הללו, בשעה שהגיע לאבדיינקה הסמוכה לחזית, פנו אליו אנשי הדת הנוצריים של הבסיס וביקשו שדווקא הוא ינאם בפני החיילים.

"האירוע ההוא איננו מקרה יחיד", הוא מוסיף. "במקרה אחר, הגעתי לבסיס אימונים ששהו בו מספר כמרים נוצריים. למרבה הפתעתי, מיד כשהגעתי הם פנו אליי: 'אתה מהעם המבורך, בוא תדבר בפנינו'. כך יצא שנאמתי מול כמאה חיילים שהמתינו כדי לשמוע על, להבדיל, עיקרי הדת הנוצרית".

שואלים אותך שאלות על יחסה של ישראל למלחמה באוקראינה?

"בהחלט. החיילים תוהים לא פעם על היעדר סיוע אקטיבי מצדה של ישראל לאוקראינה. כאן אני זהיר מאוד", הוא אומר. "מול הנושא הנפיץ הזה אני מנסה להסביר את עמדתה של ישראל, המוקפת באויבים ואיננה יכולה לשלוח את ידה למלחמות לא לה. לפעמים אני פשוט מעביר נושא ואומר להם: 'הנה, אני יהודי ואני כאן', או משתף במאמץ המלחמתי של החיילים היהודיים במסגרת צבא אוקראינה. לא תמיד תיווצר הסכמה, אבל המתח יפחת מאוד לאחר הדברים שאני אומר להם".

ואיך נראה העורף האזרחי במדינה?

"בעירי דניפרו הושמד לפני תקופה מבנה בן 9 קומות, שטיל רוסי שוגר לעברו. הגעתי למקום במסגרת עבודתי כפסיכולוג, וגיליתי כי בין חמישים ההרוגים ישנה משפחה יהודית שלמה שמצאה את מותה באסון הכבד. סייעתי ככל האפשר בקיום חסד אחרון עמם", הוא משתף בכאב.

עם זאת, לדבריו הבשורות מהקהילה היהודית במדינה הן בעיקר חיוביות. "אני רואה שלמרות המלחמה ישנה פריחה של הקהילות היהודיות ברחבי אוקראינה כולה", הוא מספר. "בדניפרו, לדוגמה, קיים כיום תלמוד תורה פעיל למרות המצב הקשה. לצד התלמוד תורה ניצבת ישיבה, ויש גם בית ספר לבנות. בבתי הכנסת אנשים מתפללים ולומדים, והחיים היהודיים תוססים במיוחד. המלחמה גם מייצרת אתגרים. כאלו אני פוגש לא פעם בשעה שאני נוסע לערים אחרות, בהן מתברר שאין רב קבוע. בכל מקום כזה אני משתדל להיות זמן מה, לשמש להם כרב, ואף לעשות איתם שבת במטרה להביא גם אליהם את אור היהדות".

"האוקראינים רוצים שישראל תנצח"

כיצד מביטים באוקראינה על המלחמה שפרצה בין ישראל לחמאס?

"אני כמובן לא מוסמך לדבר בשם הצבא, אלא אומר את דבריי כיהודי, כחייל וכאזרח אוקראינה: ממה שאני רואה ושומע – באוקראינה מעריכים מאוד את ישראל ורואים בה מודל למעצמה צבאית ולסמל של מעטים מול אויבים רבים שמקיפים אותה, בדיוק כפי שאנחנו מועטים מבחינה מספרית מול רוסיה. כמו אצלנו, הרוח בישראל חזקה יותר מהכול. ברור שלנו, תושבי אוקראינה, יש את הצרות שלנו, בדמות המלחמה האכזרית שנכפתה עלינו, אבל מדברים אצלנו על מה שקורה בישראל ומייחלים לניצחונה. גם העובדה שרוסיה מצדדת בעזתים גורמת לאהדה גדולה בקרב הציבור כאן כלפי ישראל".

האם הם מאמינים שרוסיה מעורבת כאן במלחמה?

"כל בר דעת מבין, שגם אם רוסיה לא מעורבת בפועל במלחמה בעזה – הרוסים תומכים בחמאס. רואים את זה בשידורי התעמולה שלהם ובכך שפוטין וחבר מרעיו מגנים את ישראל. זה פשוט שערורייתי שהאיש הזה מעז לגנות את ישראל, בעוד הוא באמת עושה דברים איומים ונוראים. אני לא מבין מאיפה החוצפה שלו להשוות את המצור הישראלי על עזה למצור הנאצי על סטלינגרד במלחמת העולם השנייה. זה פשוט מעורר זעם. אם מישהו היה מעז להיכנס לשטח רוסיה ולהרוג מאות אזרחים במיתות משונות, כפי שעשו לכם בישראל – פוטין היה משמיד את האויב על טפיו ונשותיו. הוא עשה זאת בעבר בצ'צ'ניה".

מסר לסיום?

"אוקראינה משוועת לסיוע צבאי, וישראל הייתה יכולה לעשות זאת. עכשיו זה לא רלוונטי כנראה, כי אתם צריכים נשק בעצמכם, אבל יכולתם לעשות יותר למעננו. מקבלי ההחלטות אצלכם לא רצו לעצבן את הדוב הרוסי – אבל הוא הריח את חולשתכם ולכן מזלזל בכם. בדיוק כפי שאתם רוצים שהעולם יתמוך במאבקכם המוצדק מול העזתים, כך היינו זקוקים לסיוע צבאי שלכם מול הרוסים. גם פה וגם שם זו מלחמה של הצדק מול השנאה, של בני האור מול בני החושך", מסכם הרב סוניאקוב.