כתבות מגזין
"זה מדאיג, אנשים חיים בצפון ובדרום ללא חדרים ממוגנים"
"באזורים הרגישים ביותר בארץ – בדרום ובצפון, חיים אנשים ללא אזורים ממוגנים זמינים", מתריע החוקר ירון הופמן-דישון. "הבעיה הגדולה ביותר היא שמדובר לרוב באוכלוסייה מוחלשת ובקשישים". הכתובת על הקיר
- מיכל אריאלי
- פורסם כ"ט כסלו התשפ"ד
(צילום: Edi Israel/Flash90)
האזעקות בישראל כבר הפכו לעניין שבשגרה. בחודשים האחרונים הן כמעט חלק מחיינו, לפחות בחלק מאזורי הארץ. אך מסתבר שבעוד שתושבים רבים ממהרים לרוץ לממ"ד בזמן אזעקה, ישנם אנשים רבים שאין להם היכן להסתגר, והם מוצאים את עצמם חשופים לסכנה, ללא אפשרות להגן על עצמם.
במחקר שפורסם לאחרונה מטעם 'מכון אדוה' ונכתב על ידי החוקרים ירון הופמן-דישון ומקס גרובמן הם מתייחסים לתופעה המדאיגה, שכן לדבריהם: "האנשים שנתונים בסכנה הם בדיוק אלו שמשתייכים לאוכלוסייה המוחלשת – קשישים ואנשים חסרי יכולת כלכלית. אף אחד לא דואג להם, ונראה שאם אתה אדם עני, נחרץ גורלך להיות בסיכון".
סכנת חיים
בשיחה עם החוקר ירון הופמן-דישון, הוא מבקש להבהיר: "נכנסנו למחקר מתוך הכרת הנתונים הידועים – יש שיעורים גבוהים מאוד של אנשים באוכלוסייה שאין להם שום נגישות לאזור ממוגן בזמן אזעקה. מבקר המדינה הוציא לפני שלוש שנים דו"ח משמעותי שמראה שלכ-28% מהדירות בישראל אין מיגון, כשהכוונה היא לכך שלכ-2 וחצי מיליון תושבים אין בכלל נגישות למיגון – לא ממ"ד בדירה, לא מקלט פרטי בבניין וגם לא מקלט ציבורי בטווח של מהירות ההגעה הנדרשת.
"אם נבחר להסתכל על אמצעי המיגון המיטבי בעיני פיקוד העורף שהוא ממ"ד, אז הוא קיים רק אצל 38% מהאוכלוסייה, כאשר לאחוזים האחרים – יותר מ-60% אין ממ"ד בבית, ואגב, חלק מאותם מבנים נמצאים במקומות חשופים ממש, שבמלחמה הנוכחית סובלים ממתקפות טילים לעתים קרובות".
אבל המחקר של ד"ר הופמן-דישון לא נועד כדי להראות את אוזלת היד של מדינת ישראל, שאינה מצליחה לדאוג להגנת אזרחיה, אלא לעובדה מדאיגה לא פחות. "כשבודקים את הנושא לעומק, ומנסים לפלח את האוכלוסייה ולבדוק מיהם האנשים מחוסרי הממ"ד מסתבר שהדבר בהחלט קשור לנושא הכלכלי-חברתי, וזה לא במקרה", טוען הופמן-דישון. "העשירונים העליונים, כך על פי הבדיקה שעשינו, מתגוררים בדרך כלל בדירות חדשות יחסית, מה שאומר שהן מחויבות בממ"ד תקני, וגם בשכונות חזקות שהשקיעו בהן באמצעי מיגון ובתשתיות מתאימות. ממילא נוצר מצב בו האוכלוסייה בעלת רמת החיים הנמוכה שמתגוררת בדירות ישנות, היא זו שמתמודדת יותר מכולם עם הבעיה. זהו מצב שקיים בכל רחבי הארץ ובפרט בערים מסוימות. כך למשל אפשר לראות פער גדול בין אמצעי המיגון בשכונות בירושלים ביחס לשכונות אחרות וכך גם בתל אביב, ובנוסף בין הערים השונות – למשל בערים כמו אשדוד או באר שבע, כאשר האוכלוסייה בעלת ההכנסה הנמוכה מתגוררת חד משמעית באזורים שיש בהם פחות אמצעי מיגון וממ"דים. עצוב לומר זאת, אך נראה שבמדינת ישראל מי שעני גורלו נחרץ לסיכון".
בתמונה: החוקר ירון הופמן דישון (קרדיט צילום: אור קפלן)
"חייבים לייצר מענה"
הופמן-דישון מציין כי הסיבה שעוררה אותם לכתוב את נייר העמדה בנושא נוגעת לכך ש'מרכז אדוה', מטעמו הם פועלים, מעמיד מול עיניו תמיד את המשימה לבחון אי שוויון בפערים חברתיים במדינת ישראל, ובהקשר לזה את המדיניות הממשלתית המשפיעה על גידול אותם פערים, או לחילופין מצמצמת אותם. בין היתר הם עוסקים רבות במחירי הדיור לאוכלוסיות השונות, וזה מה שהוביל אותם לבחינת הנושא בזמן המלחמה.
"נוצר מצב בו דווקא אזורי מגורים שמתגוררים בהם אנשים קשישים או משפחות מרובות ילדים שמתקשים מאוד ביציאה למקלטים, הם אלו שאין להם ממ"ד בבית", הוא טוען.
איך אתה מסביר את זה שהמדינה לא התייצבה עד היום כדי לדאוג להם?
"קשה לומר שהרשויות העירוניות לא התלוננו, שכן רוב הרשויות הללו ובעיקר בדרום פנו שוב ושוב לגורמים השונים בממשלה וביקשו לייצר הנחות ואפשרויות תשלום נוחות. בעיקר ניתן לראות זאת באזור הצפון, כי בעוד שבעוטף עזה השקיעה המדינה בתוכניות מתאימות ובאופן כללי דאגה למיגון של רוב הבתים הסמוכים לגבול, בצפון זה לגמרי לא קיים והתוכניות האלו התמהמהו מאוד. כשסקרנו את הנושא נחרדנו לראות שעד היום לא תקצבו מספיק ולא בנו מספיק, מה שהוביל לפערי מיגון מאוד משמעותיים. אחת ההשלכות הישירות היא ש-150 אלף תושבים בגבול הצפון נותרו ללא מיגון במלחמה הנוכחית, ושוב – מדובר בעיקר באוכלוסייה המוחלשת כלכלית".
מה לדעתכם אפשר להציע לפתרון הנושא? הרי מדובר בסכנת חיים
"זו בהחלט סכנה גדולה, אבל כיום הדרך למיגון היישובים האחרים היא רק דרך התחדשות עירונית. כלומר, אם אני מתגורר בדירה ללא מיגון הדרכים היחידות שבהן אני יכול לאפשר לעצמי הקמת ממ"ד היא לעשות זאת באופן פרטי, מה שכמובן יקר מאוד, או לחדש את כל הבניין דרך תמ"א 38 – תוכנית התחדשות עירונית, אך גם כאן יש מחדל גדול, כי כפי שמוכיחים המחקרים שלנו, זו תוכנית שכמעט לא מיושמת בפריפריה, בשל חוסר כדאיות לקבלנים. בשורה התחתונה – כבר שנים שנמשך מצב בו אנשים במקומות הכי רגישים בארץ מתמודדים ללא ממ"דים או אמצעי מיגון מספקים".
באופן אישי, המצב מדאיג אותך?
"בהחלט. מה עוד שאני חייב לציין שהדבר שהכניס אותי אישית למעמקי המחקר הזה, הוא ההיכרות עם הנעשה באשקלון, שם התושבים חיים כבר שנים תחת איום רקטי, ועדיין לא כל הבתים ממוגנים, מבלי שנראה שהמדינה לוקחת את האחריות לידיים. רק בשנה שעברה התקבלה החלטת מינהל שאומרת שהמדינה תשקיע כסף בהלוואות מסובסדות או מענקים מסובסדים לממ"דים עבור תושבי אשקלון. אבל השנה, חודש וחצי לפני שפרצה המלחמה, בוטלה אותה החלטה וחזרו לטעון שהדרך היחידה למיגון היא דרך הרשות העירונית – באמצעות הפתרונות שהזכרתי. לצערי המציאות מוכיחה באופן ברור שאם נחכה שהתושבים בעצמם יממנו את הפרויקט או שימצאו מישהו שישקיע בזה כדי לקבל רווח כלשהו, זה פשוט לא יקרה. התקווה שלי היא שיימצאו האנשים הנכונים או שבממשלה יקום מישהו שייקח את העניינים לידיים ויקדם את הנושא הלאה, עד לטיפול המלא".