הקפה קר?! אבל הוא עמד ליד הסיר, הוא לא התחמם?

ילד קטן התייתם מאביו. אמו לא הייתה בקו הבריאות, והילד ואחיו יצאו בלית ברירה לחפש פרנסה עבור משפחתם. כל אחד עבד במקום אחר, והילד, מיודענו, הלך לגביר של העיירה.

הגביר, שהיה עשוי ממקשה של אכזריות וקור רוח, הסכים ברוב חסדו לראות את הילד.

הילד היתום ביקש קצת צדקה.

אמר לו הגביר, שאצלו אין ארוחות חינם. "תעבוד – תקבל".

"טוב, ובמה אעבוד?".

אמר לו הגביר: "יש לי אגם גדול מחוץ לטירה שלי היום מאוד קר. אם אתה נכנס בלילה ותשב בתוכו עד הבוקר תקבל כסף ככל שתצטרך".

הוא חזר הביתה, מאושר. "אמא, אני הולך לעשות הרבה כסף. הגביר הבטיח לי הרבה כסף, ורק תנאי קטן – שאשב באגם כל הלילה".

"חס ושלום... אתה יכול לקפוא!".

"אבל אני יכול לעשות הרבה כסף", התעקש הילד.

"אתה לא עושה את זה. אתה תקפא!".

"אין לנו פרנסה, גם כך נמות מרעב...".

האם ראתה שאי אפשר להתווכח אתו, אז היא הדליקה מנורה, גדולה כזו, של פעם, וישבה ליד האגם. הגיע הלילה, והילד נכנס למים הקרים. הגביר הסתכל וחייך. "בוא ונראה אם הוא ישרוד, הוא אמור לקפוא". עברה שעה ועוד שעה, ובבוקר הילד יצא קפוא, אבל חי.

אחרי הצהרים הוא הגיע לגביר וביקש את הכסף. אמר לו הגביר "לא, לא מגיע לך כלום!".

"מדוע?!".

"אנחנו דיברנו על אגם קפוא, ואמא שלך עמדה בצד וחיממה בשבילך את האגם. זה לא היה קר".

"אבל האגם היה נורא קר!".

"אין על מה לדבר".

הילד ואמו פנו לחיד''א, לספר לו את הסיפור ולתבוע את הגביר האכזר לדין תורה.

אמר החיד''א לילד: אל תדאג, תוך כמה ימים אטפל בזה. אחר כמה ימים קרא החיד''א לגביר, ואמר לו שיש לו עניינים לשוחח איתו עליהם. הגביר הגיע, והחיד''א הציע לו כוס קפה. הגביר קיבל, טעם והפסיק לשתות.

"מדוע אינך שותה?", שאל אותו החיד"א.

"כי זה קר...".

"מה זאת אומרת?! אני חיממתי אותו!".

"אבל זה היה קר".

אמר לו החיד''א: "לא יכול להיות. הכוס עמדה ליד הסיר, והסיר היה על האש. והאש לא חיממה את הקפה?".

"לא!".

"והאגם, כן התחמם מהמנורה של האם?! לך, תזדרז, ותשלם את כל הכסף".

*

מספר החיד''א שהוא שאל את הילד, "איך שרדת?". אמר לו הילד: "ראיתי את המנורה של אמא. ראיתי שאמא מחכה לי. ידעתי שיש לי בשביל מה להמשיך לשרוד עד הבוקר".

הבה ונזכור את המסר העצום הזה. אנחנו חיים עם סביבה מלאה בקור מקפיא, הסביבה קפואה. עלינו לחמם אותה. ואיך נוכל לעשות זאת? עלינו להתמלא באור, להתמלא חימום! אגם של חימום...

*

יוסף הצדיק עובר בארץ מצרים – ארץ מלאה טומאה, ניסיון קשה, ניסיון יום יומי מאשת פוטיפר, האדון שהעסיק אותו. "וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ". והניסיון הולך ומתעצם, עד שיום אחד היא אף תפסה אותו בבגדו, ובצורה אקטיבית ניסתה לחייבו להסכים לפיתויה. והוא עומד בשנייה האחרונה בניסיון: ''ַויַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה''.

מאיפה הכוח הזה? "דמות דיוקנו של אביו".

ומני אז בגלות בני יעקב במצרים, היה להם כח שמימי זכות יוסף הצדיק. כמ''ש "יוסף ירד למצרים וגדר את עצמו מן העריות, ונגדרו כל האנשים כולם בזכותו" (ויקרא רבה לב)

מהו כוחו של "דמות דיוקנו של אביו"?

יעקב אבינו השקיע בבנו יוסף כוחות רבים, ואהבתו ליוסף גברה על כל אחיו. יוסף חשב לעצמו, מה היה קורה אם אבי היה רואה אותי כעת, נכשל? כיצד היה אבא מגיב על כך? יוסף הצדיק היה נוהג לשאול את עצמו לפני כל פעולה שעשה ובכל ניסיון שצץ לפתחו: "מה היה אומר על כך אבא?", "אם אתנהג כך וכך, איך תהיה תגובת אבי?".

יתרה מזאת, משמע שאילולי דמות אביו שנגלתה לו בחלון היה יוסף נכנע לפיתוייה של אותה מרשעת, ורק גילוי דיוקן אביו הוא זה שהצילו מן החטא!

כמה מוסר השכל יש בדבר לנו, כהורים. איננו יודעים מה עומד ויעמוד בפתחם של ילדינו, אך אנחנו צריכים להיות עבורם מגן וחומה, אך זה לא אפשרי שנהיה שם בשבילם בכל מקום. לכן עלינו להתאמץ ולגרום לכך שהדמות שאנו נותנים להם תהיה דמות שגורמת להם להישמר ולירא מן החטא. איך זה מתבצע?

אהבה בלתי סופית. אהבה שאינה תלויה בדבר. גם אם הילד מספר לכם "חלומות מוזרים", סיפורים שאינם ניתנים לעיכול – טיולים ושטויות שאינכם אוהבים, תהיו להם אוזן קשבת. תכילו את הסיפורים, תנו להם מילה טובה, חיבוק אוהב. צאו איתם לסיבוב ותשרו אווירה טובה ונעימה.

בימי החנוכה, חג החינוך, חג שבו אנחנו מרבים באור, נפיץ להם אור. נחבר אותם למסורת האבות. הנרות הקטנים האלה יהיו בגדר "מוסיף והולך". מיום ליום נרבה להם עוד חום וחיבוק. נדליק את האש מתוך לב בוער חמימות לה', עד שאכן יהיה להם כוח לעמוד בתלאות ובניסיונות החיים. כוחה של האש שבתוך הלב בוערת – מים רבים לא יוכלו לה, היא יוקדת. כוחה של אש של האמת – כל נהרות שבעולם לא ישטפוה, לא ינצחוה!

עלינו להתמלא אור, להתמלא חימום. אגם של חימום...

שנזכה להאיר את עצמינו ואת צאצאינו באור האמת – אור תורתנו הקדושה, ולשמש להם כמגן ''דמות של אביו'' בע''ה ולזכות לרוב נחת כל הימים!

הרב חנניה מנס הוא יו''ר מרכז ''בנועם שיח''.