"המיטה הייתה מלאה בזכוכיות, אם לא הייתי קם – הן היו חודרות לבשר שלי"

אם תשאלו את תושבי הדרום "איפה היית בבוקר שמחת תורה, כשהחלו להישמע האזעקות?", תקבלו מגוון תשובות מצמררות המשקפות את גודל ההפתעה ממתקפת הפתע שהובילה למלחמת 'חרבות ברזל'. אלא שבמקרה של נחמן שיליאן, בחור בן 19 מנתיבות, הוא יספק לכם דווקא מענה אחר.

"בזמן האזעקה פשוט ישנתי", הוא מספר, "אני טיפוס שמתקשה מאוד לקום בבוקר, בפרט בשבתות כשצריך להתארגן ולצאת לבית הכנסת. אפילו כשיש אזעקות הן לא מעירות אותי, כך שאני אפילו לא זוכר שהאזעקה הזו נשמעה. פשוט המשכתי לישון".

אלא שהיו דברים אחרים שגרמו לו להתעורר. אלו היו האחים שלו וגיסו. "יש לנו משפחה ברוכה ברוך ה', וכולם התארגנו כדי לצאת לתפילה ולהקפות. הם נכנסו אליי לחדר ושכנעו אותי להצטרף אליהם. זה כבר העיר אותי לגמרי. התלבטתי עוד קצת אם לצאת או להמשיך לישון, ואז עברה בי מחשבה על כך שמדובר בבוקר שמחת תורה – חג שיש רק פעם בשנה, ומה יותר מתאים מלהקדיש את היום הזה לתפילה בבית הכנסת ולעלייה לתורה? בסופו של דבר השתכנעתי ויצאתי יחד עם האחים והגיס להתפלל בבית הכנסת – מרחק של בערך דקה הליכה מהבית".

"הבום הכי חזק ששמעתי"

"מרגע שהגענו לבית הכנסת היה סבב אזעקות בלתי פוסק, ממש בלגן גדול", מתאר נחמן. "בכל אזעקה רצו כל המתפללים למקלט הסמוך, ומיד אחר כך חזרו להתפלל. ואז הגיע הרגע, בדיוק כשעליתי לתורה, שנשמעה שוב אזעקה, וכמובן שכולנו רצנו למקלט, כשלפתע נשמע הפיצוץ החזק ביותר ששמעתי אי פעם. כולנו הבנו שהנפילה הייתה קרובה ממש. עלינו בחזרה לבית הכנסת, ואז גיליתי את אחותי רצה לעברי וצועקת אליי, לאחי הגדול ולאבא שלי: 'בואו מהר! נפל טיל בבית!'"

את דקת ההליכה שמפרידה בין ביתם לבית הכנסת הם עשו בתוך כמה שניות. "באותם רגעים התחושה היחידה שאתה מרגיש היא פחד גדול מאוד", מתאר נחמן, "כפי שציינתי – אנחנו משפחה ברוכה, והיו אצלנו באותו זמן גם אורחים. חששנו מאוד מכך שחלילה מישהו נפגע, אך כשנכנסנו לבית התברר שבחסדי שמיים כולם הספיקו להיכנס לממ"ד ולא נפגעו כלל, אבל ההרס היה נוראי", הוא מתאר. "כל הבית היה מלא ברסיסים וברזילים. לא הייתה נקודה שלא נהרסה ונשברה, אבל ההרס הגדול ביותר היה בחדר שלי, שכן הטיל חדר אליו דרך התקרה. כשנכנסתי לחדר ראיתי ממש חור בתקרה, וכל המיטה שלי הייתה מלאה ברסיסים וטיח". נחמן עוצר לרגע ולוקח נשימה עמוקה. "אי אפשר לתאר את הצמרמורת שהרגשתי – אם לא הייתי קם והולך לבית הכנסת, הייתי מרגיש את הזכוכיות על הבשר שלי, כי אני הרי ממשיך לישון בזמני אזעקות", הוא אומר בקול רועד.

מנסים להשתקם

כחודשיים חלפו מאז אותו אירוע. נחמן מציין כי הוא ובני משפחתו פונו כמובן מביתם, וטרם שבו אליו. "כעת אנו מתארגנים לקראת השיפוצים, אבל זה לא פשוט בכלל, כי אנו מחכים לאישורים של מס רכוש, ולאחר מכן יש צורך ליצור קשר עם אנשי המקצוע המתאימים. מצפה לנו תהליך ארוך".

אין ספק שלא קל לשהות במשך זמן רב כל כך מחוץ לבית. "אבל אנחנו לא מתלוננים", מדגיש נחמן, "כולנו מרגישים שזכינו שהחיים שלנו ניתנו לנו במתנה, ואני באופן אישי לקחתי על עצמי חיזוק גדול בקימה לתפילות בשבתות בבוקר. במשך ימות החול עדיין קשה לי, אבל בשבתות אני ממש מקפיד על כך. ראיתי במו עיניי איך שהשבת שומרת ומצילה. אני כבר לא צריך הוכחות".