"הייתי ילד רגיש. היום, כמנהל תיאטרון יהודי לילדים, אני משתף אותם בהצגות ומחזק להם את הביטחון העצמי"

במופעים של תיאטרון "חושן", שאותו הקים נריה מאושר, יש תאורה, שירים ותלבושות אבל דבר אחד אין. שחקנים. "רבע שעה לפני תחילת הצגה מגיעים אלי תלמידים שנבחרו על ידי המחנכים, אני עורך להם אודישן מזורז, ומחלק אותם לתפקידים. הם מקבלים תלבושות, האורות באולם נכבים, והמופע מתחיל". מפתיע אותנו נריה בסגנון המקורי והמוצלח של הצגותיו. 

"אני זוכר שבאחת הפעמים שבהן הופעתי בבית ספר, ניגשה אלי אחת המורות ושאלה אותי: 'אתה יודע מי הילד ששיחק לצידך בתפקיד הראשי?' עניתי לה בשלילה, והיא  סיפרה לי בהתרגשות שאותו תלמיד ידוע כילד 'בעייתי'. הוא לא יושב בשיעורים, והצוות מכיר אותו, בעיקר בגלל בעיות המשמעת שהוא צובר. זו הייתה הפעם הראשונה שבה המורים חוו אותו באופן חיובי. פעם ראשונה שבמשך 45 דקות רצופות הוא היה קשוב, מרוכז, ושיתף פעולה נהדר. הצוות החינוכי, שצפה בתלמיד פורח על הבמה, היה נדהם ומרותק במשך כל זמן ההצגה". 

ילדים רבים שמשחקים לצידו של נריה, מרגישים שבכיתה אין להם מקום - אבל כשהם מביעים את עצמם במרחב הנכון, הם נדהמים מהיכולות שלהם, מהגילוי שגם הם טובים, ושיש להם מה להציע. 

(נריה מאושר (צילום: שגיב כהן

"נפגעתי הרבה, היה לי קשה לספר מה אני מרגיש" 

בילדותו היה נריה ילד מופנם ורגיש. "הייתי פגיע, והיה לי קשה להביע את מה שאני מרגיש. מי שעודדה אותי לשתף ולהיפתח לחברה הייתה אמא שלי, שתמיד דאגה לי. היום אני חושב שהיכולת להביע חשובה מאוד לבניית ביטחון עצמי. כשאנו משתפים את האחר ומביעים את הרגשות שלנו, אנחנו מקבלים כלים להתמודדות וגם מכירים את עצמנו טוב יותר.

כאשר קשה לילד והוא לא משתף, מתפתחת מצוקה. השילוב של המופעים עם ילדים מהקהל, שמשתתפים באופן מלא בהצגה, מעניק להם את היכולת להביע, מחזק להם את הביטחון ונותן להם הכרה עצמית ביכולות שלהם".

((צילום: שגיב כהן

תיאטרון חושן קיים כבר למעלה מעשור. המהפך חל כאשר נריה ניסה לחשוב איך לשלב את הילדים במהלך ההצגה, כך שיהיו פעילים בתוך הסיפור. "הרעיון שהילדים יקחו חלק פעיל במשחק התגבש לאט לאט, עד שהתפתח ז'אנר מיוחד של מופע שמשלב את התלמידים". כנראה שהיחיד שיודע איך תסתיים ההצגה הוא נריה בעצמו, כי התלמידים לא לומדים את הטקסטים, ואפילו לא נבחרים על פי כישורים מיוחדים, אבל התוצאה מרשימה ללא ספק. התפאורה, התלבושות והמוזיקה החיה, הכל מדויק ומשתלב בהרמוניה מופלאה עם התלמידים שנמצאים על הבמה ומופיעים בפני הקהל, שלפעמים כולל גם את ההורים. "צריך הרבה אומץ", אומר נריה בחיוך, "אבל היופי הגדול הוא כשכל הדברים האלו מתמזגים בצורה מושלמת".

"האם הודתה לנו בדמעות" 

נריה זוכה גם לשמח ילדים - ומבוגרים - שזקוקים לזה באופן מיוחד. "מקרה מרגש שחרוט בי במיוחד הוא של ילד שחלה ועבר טיפולים קשים מאוד", הוא מספר. "ההורים שלו חיפשו כל דבר שיוכל לשמח אותו ולהעלות בפניו חיוך. הסיפור הכואב הגיע אלינו, וכדי לשמח אותם שלחנו להם מופע לצפיה שצילמנו במיוחד לחנוכה. אני זוכר איך האם פנתה אלי בדמעות, הודתה לנו וסיפרה שיחד עם הילד, גם הצוות הרפואי והיא צפו בהצגה, ובתוך כל הכאב הם לא הפסיקו לצחוק. זה רגע שאזכור בהחלט, הייתה לי זכות גדולה לגעת בלב של ילד שסובל כל כך".

שמחת תורה, פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ובתי הספר נסגרים. גם כעת, נריה - שההופעות שלו הן בעיקר בפני תלמידי בתי ספר - לא עוצר לרגע. הפעם, במקום לנסוע לבתי ספר, הוא מגיע לבסיסי צה"ל ומנגן לחיילים, מופיע בפני משפחות מפוני העוטף ונכנס לתוך מקלטים. הוא מבין שעכשיו, את הזמן הפנוי והכישרון שיש לו, הוא יכול וצריך לנצל כדי לעזור ולשמח את עם ישראל.

כשאנו שואלים את נריה איך קם ונהיה תיאטרון חושן, הוא חוזר אחורה בזמן לערבי השבת בזמן בחרותו, שזכורים לו כזמן מתוק במיוחד. "לאחר הסעודה, אחי ואני נשארנו סביב שולחן השבת, ובמשך שעות שרנו וסיפרנו סיפורים לתוך הלילה. כל אחד היה משתף מה עבר עליו במהלך השבוע, והסיפורים תמיד היו מלאי צבע ועניין. המשפט שליווה אותנו הוא: 'לחיות את הסיפור ולספר את החיים', וזה מה שבהמשך דחף אותי לנגן ולשיר באירועים קהילתיים ובשמחות". נריה התחיל את דרכו כמורה, ולאחר עשור של הוראה, שבו הוא נתקל באתגרים השונים בתחום החינוך, הוא הרגיש שהוא רוצה לעזור לילדים בדרך אחרת. "רציתי לגעת לילדים בלב. זה מה שהניע אותי ונתן לי כוחות לעזוב משרה מסודרת כמו הוראה, ולהפוך לעצמאי, שזה מעמד שבו אף אחד לא מבטיח לך דבר, אתה צריך לשאת עיניים ולהתפלל לבורא עולם".

"אני לא בא להיות שמרטף, יש לי שליחות" 

היום, נריה מאושר מנהל את תיאטרון חושן, שמונה 10 הצגות שונות, שר ומנגן בהופעות, ומנחה סדנאות לצוותי חינוך על שילוב של כלי המשחק בכיתה. "את התכנים שאני מפיק חשוב לי מאוד לכתוב בעצמי, ויש פעמים שאני אף מתייעץ עם דמויות תורניות, כדי שהמופע יהיה בעל מסר משמעותי ומרומם. אני לא בא להיות שמרטף ולהעסיק את הילדים, אלא לחזק אותם, ומנצל את הכלי הזה לתורה, אמונה ויראת שמיים".

כשנריה נשאל אם הוא רואה את ההשפעה של המופע על הילדים, הוא נזכר בחיוך באחת הפעמים שבהן הוא נכנס לבית ספר לעוד מופע בפני התלמידים. "לא הספקתי להתמקם, ונתקלתי בילד בכיתה ו'. כשהוא זיהה אותי, הוא זמזם שיר מאחת ההופעות שלי, צחק למראה פני המופתעות ואמר לי: 'היית אצלנו בבית הספר לפני חמש שנים, עד היום אני זוכר את השיר שלך'. התרגשתי לגלות שגם אחרי חמש שנים ילדים עדיין זוכרים את ההופעות שלי. ואם ילד זוכר שיר שלי מהצגת חנוכה - אז אני מאמין שהתוכן של המופעים משפיע עליהם. יש לי הופעות שחוזרות על עצמן בערים שונות, וזה לא קל. אבל כשאני מסיים את ההצגה, אני מרגיש זכות גדולה, וגם מברך על כך שההופעה תרמה לי לא פחות מאשר לילדים".

"שחקן" היא לא מילה מספיק טובה כדי לייצג את נריה מאושר. "לפני הכל אני יהודי שרוצה לגעת בלבבות של עם ישראל", אומר נריה, שאחרי עשור בהוראה מיטיב להרגיש את הילדים, לזהות את הקשיים שלהם ולפתח את הגישה שדרכה יגיע אליהם. "אני תמיד אומר למורים שאני עובד איתם בשיתוף פעולה, יד ביד. המטרה שלי היא להרחיב את הנפש של הילדים, ללמד אותם מידות טובות ולהעמיק את המסרים".

במיוחד לפסח: צפו בהצגת "עשרת המצות" מבית תיאטרון חושן ובעוד אלפי תכנים נוספים באתר עולם הילדים >>​