"אלישע סיפר לי שהם נלחמים חזק מאוד, ביקשתי ממנו שישמור על עצמו"

"כשיצאת למלחמה, במוצאי שמחת תורה, אמרתי לך שכל הספרים בספרייה מקנאים בך", כך אמרה הדס לוינשטרן בהספד המצמרר שנשאה בהלווייתו של בעלה – אלישע לוינשטרן ז"ל שנפל בקרבות בעזה. "אמרתי לך שהרמב"ם והרמב"ן, הפרי צדיק והריטב"א, כולם היו מתחלפים איתך בשנייה. כי זכית לעשות מה שאלפיים שנה יהודים רק חלמו – לצאת ולהגן על הארץ".

זה לא במקרה שהדס הדגישה דווקא את הדברים האלו. בשיחה שאנו מקיימים איתה עוד במהלך ימי השבעה על בעלה, היא מדגישה: "אלישע היה תלמיד חכם אמיתי, עם כל המעלות של תלמיד חכם. במשך עשר שנים הוא עסק רק בלימוד תורה, ואחר כך יצא לעבודה, אך המשיך להיות תלמיד חכם, גם כשהיה הייטקיסט ועבד תשע שעות ביום, גם כשהיה עושה ספורט, ובכלל בכל מצב. תמיד ראו שהוא מתנהל לפי ההלכה, לפי התורה".

כוח התורה

הם התחתנו לפני שלוש עשרה שנה. הדס, בעלת תשובה, ואלישע שעלה עם משפחתו מארה"ב. "הייתה למשפחתו של אלישע כל האפשרות להמשיך לחיות שם חיי נוחות", היא מציינת, "אבל הוריו בחרו לעלות לארץ ישראל ולקשור את גורלם בגורלה. הם נטעו בבית שמש עץ ראשון, מתוך התרגשות גדולה על השורשים שהם מכים באדמת הקודש של ארץ ישראל. הם לא העלו בדעתם שהאדמה הקדושה תזכה לחבק את בנם בגיל כל כך צעיר", היא מוסיפה.

במוצאי שמחת תורה נקרא אלישע למילואים, וכפי שהדס מציינת, הוא כלל לא חשב פעמיים. "מאוד רציתי שיהיה סוף אחר למלחמה, שהוא יחזור הביתה ונמשיך לבנות יחד את החיים שלנו עם ששת ילדינו ולו"ז צפוף ומשימות", ציינה הדס בהספד שנשאה, אך גם הוסיפה ופנתה לבעלה: "לפני שהתחתנו אמרתי לך שאני רוצה להקים סניף חדש לקב"ה, סניף שיהיה כולו מושתת על ענני הקודש, שנעשה באמת את מה שה' רוצה שנעשה. עכשיו נשארתי לנהל לבד את הסניף, ואני מבטיחה לך שלא רק שהופעת החיים שלנו לא תקטן, אלא שהיא תגדל על אפם וחמתם".

הכוחות שלך נראים לא טבעיים. מאיפה את שואבת אותם?

"אני מקבלת את הכוח מהתורה, רק מהתורה", היא משיבה בכנות. "הקב"ה עשה איתי זכות וכבר שנים שהוא שם אותי בתפקיד בו אני עוסקת כמרצה ליהדות. אני עוברת בכל הארץ ומדברת לפני נשים ונערות, מלמדת במדרשות ובאולפנות. אני ממש מרגישה שכל ההרצאות שמסרתי עד היום הכינו אותי לכך. הכוחות מגיעים לגמרי משם".

ובכל זאת, יש הבדל בין ללמוד תורה לבין ליישם אותה...

"אני לא חושבת ככה. התורה שלנו היא תורת חיים, ואין אפשרות ללמוד אותה בלי ליישם. כך היה גם בחיים המשותפים שלי ושל אלישע. זה לא סתם שבימי השבעה הגיעו לנחם כאן כל כך הרבה תלמידי חכמים, כי באמת זכינו להיות מוקפים תמיד באנשי תורה, וחיינו את החיים בהערצה גדולה לתלמידי החכמים ולתורה. הילדים שלנו ידעו תמיד שכשיוצאים לטיול בפסח, אז נוסעים לאלון שבות ומבקרים אצל הרב רימון, ואם יש חופשה משפחתית אז נוסעים לישיבה בירוחם. החיים נעו תמיד סביב התורה, וכשאדם חי באופן כזה, הוא גם נפטר בכזה אופן, וזה בכלל לא מפליא. אגב, בתמונה האחרונה בה צילמו את אלישע בעזה רואים אותו יושב ולומד את הרמב"ם היומי. זה ריגש אותי, אבל לגמרי לא הפתיע, כי אני רגילה לכך כבר שנים. בעלי לומד את הרמב"ם היומי בכל יום, גם כשאני בחדר לידה וגם בזמנים הכי לחוצים. זה פשוט חלק ממנו. כך הוא חי – חיי תורה אמיתיים. למרות שהוא לא היה בחור ישיבה במובן הקלאסי, כל החיים שלו סבבו סביב התורה ותלמידי החכמים".

חריף שכל ועדין נפש

הדס מציינת שאנשים שהגיעו לנחם בימי השבעה ציינו לא פעם שהם "כמעט לא שמעו את אלישע", כשהם מתכוונים לכך שהוא היה מאוד עדין ולא נהג להרים את קולו. "זה מעניין, כי בדרך כלל אנשים שהם מאוד חכמים וחריפים ממהרים להשמיע את דעותיהם באוזני אחרים, אך אלישע לא היה כזה", היא מציינת, "גם כשחשב על סברה כלשהי שאינה ישרה, הוא היה אומר זאת בצורה עדינה ונעימה. הוא היה חריף שכל ועדין נפש. הייתה לו יכולת מדהימה להקשיב לאדם שיושב מולו ולהבין אותו עד לקצה, כשהוא לא חש שום איום מכך שיש לאותו אדם דעה אחרת משלו. לפעמים בסופו של דבר השמיע אלישע גם את דעתו, ולפעמים לא. זה לא היה לו דחוף, לגמרי לא בער בו. בדיוק אתמול שאלו אותי מהי התכונה הבולטת אצלו, ובמה הוא התבלט. לא הייתי צריכה לחשוב הרבה כדי לומר שזו בדיוק התכונה שבלטה אצלו – שהוא לא התבלט. הוא פשוט לא חיפש את זה".

ואיך את מסבירה לילדים על כך שאבא נהרג?

"יש לי ברוך ה' שישה ילדים – הגדול בן 12 והקטנה בת עשרה חודשים. אני מסבירה לכל אחד את הדברים אחרת, בהתאם לגילו. לקטנטנים ממש אני אומרת שאבא הלך להילחם בשם ה', לנצח את הרעים, והרשעים הרגו את אבא. אני גם ממשיכה ומדגישה שברוך ה' שאר חברי הטנק של אבא נותרו בחיים, אך הם פצועים. יחד אנחנו מתפללים לרפואתם, ואשמח גם שכל מי שקורא את הכתבה יאמר פרקי תהילים לרפואת שחר שיראל בן רונית, תום בן יעל, ועומרי בן עדינה.

"עם הילדים הגדולים יותר יש שיחות יותר מעמיקות. אנחנו מדברים על כך שאבא התנדב לצאת למלחמה למרות שכלל לא היה מגויס. כי לפי חוקי הצבא, מי שיש לו שישה ילדים ומעלה, או מגיע לגיל ארבעים, אינו נדרש לצאת למילואים. אלישע עשה זאת בהתנדבות, היה פשוט ברור לו שהוא יוצא, כי לכך הוא חונך מאז ומעולם. גם אני עמדתי מאחוריו ודחפתי אותו לצאת למלחמה. לשנינו היה ברור שזו הזדמנות היסטורית להילחם למען העם והארץ, זוהי שליחות".

בכנות, לא חששת מכך שהוא נלחם בעזה?

"תראי, אני לא הזויה. הבנתי את ההשלכות וידעתי שאם בעלי נכנס לעזה, הוא עלול להיהרג בקרב, אבל יחד עם זה האמנתי באמונה שלמה שאנחנו עושים כאן מצווה גדולה וזוכים להגן על הארץ. השיחה האחרונה שלנו הייתה במוצאי שבת, ימים ספורים לפני שהוא נפל, והייתה בה ממש רוממות הרוח. אלישע סיפר לי שהם נלחמים חזק מאוד ונותנים הרבה אש. הוא גם סיפר על תפקידו כ'פותחן', זה שלוחץ על הכפתור ויורה בפועל. חיזקתי אותו באותה שיחה, ביקשתי ממנו לשמור על עצמו, ודיברנו שוב ושוב על הזכות".

לסיום, מבקשת הדס להעביר מסר לעם ישראל, שמצוי בימים מאתגרים וכאובים כל כך: "בגמרא במסכת סוכה כתוב: 'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, מלמד שראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת'. לצערי, בחג הסוכות האחרון, לא הצלחנו לישב בסוכה אחת יחד עם כל ישראל, אז הנה, הקב"ה בא ובונה לנו סוכות אבלים, כדי ללמד אותנו להתאחד. אני יכולה לציין שבסוכת האבלים האישית שלנו ביקרו אינספור אנשים מכל הסקאלה של העם – מהשמאל הרדיקאלי ביותר ועד אנשי עוצמה יהודית וימינה מזה. זה לא הפתיע אותי כלל, כי כך נראו החיים שלנו ושל אלישע תמיד. זה לא המוות שחיבר בין הקצוות, אלא החיים של אלישע שהיו מאוחדים. נותר לנו רק להתפלל ולקוות שנזכה תמיד לשבת יחד רק מתוך שמחה, ולא להתאחד רק בזמני קושי".