תחרות הסיפור הקצר: לא מתעסקים עם שבת

הנוף ממגדל המשרדים התל-אביבי נפרש למרגלותיו, מרהיב עין. ים תכול שגליו קוצפים, שמיים תכולים שבהם העננים היפים נמרחו כבמכחול אומן, וגלשני אוויר שריחפו אל עבר אדמה יציבה.

בחייו כאיש עסקים, תמיד חלם יואב על עסקים יציבים כסלע איתן, עסקאות מניבות רווחים וחברים נאמנים כנאמנותה של האדמה החזקה. כל עסקה שהונחה על שולחנו הוא בדק באלף עיניים; התפלל לבורא העולם ושם את מבטחו רק עליו – שיושיע אותו מגנבים, שרלטנים ושאר מרעין בישין. על כן מעולם לא כשל בעסקה כלשהי – תמיד תפילתו עמדה לצידו תפילתו ועזרה לו בעסקיו.

כך גם המצב כרגע, עת הוצעה לו עסקה נוצצת של מספר קרקעות ענק בפנסילבניה שבארה"ב, והכל במחיר אפסי, שלאחר שנים מספר יניב תפוקה של מאות אחוזים. העסקה נראית מושכת מחד, אך מחשידה מאידך. מי יציע לך עסקה כה זוהרת במחיר כה אפסי? ומי יציע לסוחר קרקעות פשוט מישראל קרקעות ענק במדינת הענק פנסילבניה? השאלות, לצד התמיהות, לא הרפו ממנו, ועל כן הוא דחה את ההחלטה על סגירת העסקה ולחיצת הידיים מיום ליום.

דחיית החלטה היא לא קושי בבחירת ההחלטה, ניחם את עצמו יואב, אלא רק דרך טובה יותר להגיע לבחירה המושלמת. כך "נסחבת" העסקה למעלה משבוע, כשאת ההחלטה עליה הוא דוחה מיום ליום.

"אני רק צריך מימון לא קטן בשביל זה - ורשת ביטוח שתציל אותי משרלטנים", הוא אומר בטלפון לחברו אבנר, שחוכך בדעתו למשמע ספקותיו של יואב.

"איך אני יכול להיות בטוח שהכסף שלי לא ייפול בתהום עמוקה, ואתה לא תצליח להחזיר לי אותו עקב נפילה דרמטית?", מקשה עליו אבנר, אך יואב לא נבהל. הוא שם מבטחו בבורא העולם. כבר למעלה משנה הוא בתהליך התחזקות. תהליך לא פשוט, אך מלא סיפוק והנאה, שהנה, הוא מקיים רצון בוראו ומגיע לדרגת עובד ה'.

"תבין, אבנר", הוא מסביר לחברו הטוב ממשרד העסקים רגב ושות', "הכסף שלך איננו צדקה, ואני אינני מקבץ נדבות. אני רק צריך אותו בשביל להעניק לעצמי רשת בטחון, ואני בטוח שהעסקה רק תניב לי רווחים נאים, ואתה תתוגמל על כך, כמובן".

"כושר השכנוע שלך פועל היטב, יואבי, ואתה יכול להיות רגוע בהחלט. אני מוכן להעניק לך את רשת הביטחון הזאת, אך רק בתנאי אחד: שתחליט אם אתה סוגר עליה, או שאתה ממשיך בדחיות הרבות שלך שאין להן סוף". בין יואב ובין אבנר מפרידים רק שני מגדלי משרדים, וזה רק מגדיל את הקרבה ביניהם.

"עד יום ראשון אני מחליט", קובע יואב לעצמו בפסקנות מוחלטת, "עד יום ראשון". הוא שב על המילים בשביל להדגישן, ולהגיד שהחלטה אצלו – זוהי החלטה.

אבל היום חמישי בבוקר, ונותרו רק שלושה ימים עד יום ראשון. ומתוך שלושה ימים אלו ישנה שבת קודש, שעקב התחזקותו בשנה האחרונה הוא שומר על קדושתה במלואה, ואסור לו לחשוב על עסקים מכל סוג שהוא. מה גם שביום שישי הוא עסוק בהתארגנות הקדחתנית שלו לשבת, וזה גם מוריד לו מזמן העיסוק בעסקאות. על כן נותר לו בסך הכל זמן מועט ביותר, שבו הוא צריך להחליט החלטה קריטית וחשובה.

החלטות קריטיות – לא סוגרים בזמן לחוץ וקצר, קובע המשפט העממי. אך החלטה זו החלטה, וליואב אין ברירה אחרת אלא לקיימה בשלמותה.

יום חמישי עובר במהירות מסחררת וכך גם יום שישי, עקב ההכנות המרובות לקבלת שבת המלכה. השמש שקעה אט-אט מאחורי הים שהפך שחור, ושבת פרשה כנפיה על היקום כולו. באה שבת – באה מנוחה.

אבל מחשבות לחוד, ומציאות לחוד.

בשלווה עצומה ובאושר עילאי הוא צועד עם בניו לבית הכנסת, מקבל את השבת בהתרגשות ולאחר מכן סועד עם בני משפחתו את סעודת ליל השבת המענגת. ריח ניחוח והוד קדושה מתערבלים יחדיו באוויר, וכולם מתענגים בנועם השבת.

עד שבדלת נשמעות דפיקות עזות. מישהו ממהר, לחוץ. יואב קם ברוגע אל הדלת ופותח אותה. שם מחכה לו אבנר בפנים מתוחות ודאוגות, אגלי זיעה צצים על מצחו וניגרים משערו.

"שבת שלום", אומר יואב בנחת, אך אבנר מתפרץ אל דבריו. "יואב, זה לא הזמן לשטויות", הוא מתנשף, נושם עמוק. "חברת הנדל"ן מפנסילבניה התקשרה עכשיו. הבעלים אומר שמישהו אמריקני לוחץ עליהם לסגור את העסקה כאן ועכשיו. הם אומרים שלאחר כל אופציות הדחייה שהן אפשרו לך – אין יותר אופציות לדחות, וההחלטה נתונה בידך עכשיו. כן או לא, והכסף כולו ירד לטמיון". קצב דיבורו שוטף, ויואב, שהיה אפוף רוגע, לא עמד בקצב דיבורו.

"שניה, שניה", הוא אומר לאבנר, "תן לי לחשוב מה עושים כעת". אך את אבנר זה לא מעניין. מעניינת אותו העסקה שהם הולכים לאבד במו ידיהם, העסקה שתוכל להניב להם מיליונים, וכעת היא בדרך לתהום הנשייה.

"אי אפשר לחשוב מה לעשות, יואב! אתה צריך להחליט ברגע זה, כן או לא. עולם שלם מונח כאן על כף המאזניים". אבנר מתחנן ממש, כאילו חס על ממונו של ידידו הטוב, יואב. או שהוא באמת חס על ממונו.

"אתה יודע מה?", אומר יואב ברגע של תושייה, "חכה לי פה מספר רגעים, אלך להתייעץ עם אשתי ואחזור עם החלטה ברורה". אבנר מהנהן.

"אבל לא עוד דחייה", שומע יואב את קולו של אבנר רודף אחריו, והוא נכנס לסלון הבית שם ישבו כולם בבגדי שבת סביב השולחן. המראה הקסום הזה מחזיר אותו באחת לשלוות השבת. "את שומעת, שירה?", הוא אומר לאחר מכן לאשתו, "אז זאת הברירה היחידה. אנחנו יכולים לפספס כאן עסקה של סכום כסף בלתי מבוטל", הוא מסביר בנועם לאשתו, שהחלטית בתגובתה.

"אבל יואב", היא אומרת בכנות, "אנו כבר שומרים שבת לחלוטין. עסקאות – לא סוגרים בשבת, בשום פנים ואופן. יהיה מה שיהיה", זיק של החלטיות חולף על פניה.

"והעסקה", היא מוסיפה מיד לאחר מכן, בשביל להרגיע את חששותיו של יואב, "כנראה בכל מקרה לא יועדה לנו, או שרק נפסיד אם נבצע אותה".

טון דיבורה משכנע, אך גם בלי שכנועה יודע יואב שאין על מה לדבר. שבת היום – ועל שבת צריך לשמור. אם מתנה טובה יש בבית גנזי ה' ושבת שמה – אז אין מתנה גדולה יותר מזו. גם אם היא נראית נוצצת ושוויה מיליוני דולרים. הוא חוזר בהחלטיות לאבנר ומודיע לו שלמרבה צערו – של אבנר – הוא מוותר על העסקה למען קדושת השבת, ומותיר אותה לשחקן האמריקני האחר שמעוניין בה בכל מחיר. אבנר מודה לו בזעף, ויוצא מביתו. שום תחושת אכזבה לא מילאה את לבו של יואב במהלך אותה שבת; להיפך. תחושת רוממות. עמד במצוותו, ורק ירוויח מכך. כך עברה עליו השבת, ושום מחשבות על איזו עסקה נידחת במדינת פנסילבניה בארה"ב לא תוציא אותו משלוות השבת לחיי הלחץ של היום- יום.

כשיצאה השבת, הוא כבר חיכה לשמוע על עסקת הענק שנסגרה במזל וברכה בין שני אילי נדל"ן בפנסילבניה. עסקה היסטורית, יתארו אותה העיתונאים, וכותרות התקשורת הרעבות לעוד דיווח חדשותי מעניין.

הוא בדק במחשבו את הצעת העסקה, וראה שההצעה נמחקה משולחנו ונסגרה במזל וברכה עם איל נדל"ן אמריקני מפורסם. הוא התמלא אכזבה, אך מיד ניחם את עצמו, הוא שמר על קדושת השבת.

אבל בכותרות העיתונים יום למחרת, במקום דיווח נוצץ על עסקת הנדל"ן האדירה שנסגרה במזל טוב, הוא ראה כותרות שחורות ואדומות שדיווחו על מתקפת סייבר נרחבת על אתרי נדל"ן בכל רחבי ארה"ב. מתקפת סייבר שהתרחשה דווקא... ביום השבת. 

ההאקרים, שככל הנראה באו מאיראן או מרוסיה, לא פסחו על אף עסק נדל"ן, מצליח או משגשג ככל שיהיה. הם השביתו את האתרים למשך שעות, ובכך ירדו לטמיון עשרות, אם לא מאות, עסקאות. עשרות משקיעים סיימו את יומם השחור בהתרסקות מניות ובהפסדי ענק, עקב אי היכולת של החברות לקיים את העסקה ככתבה וכלשונה. כך היה גם בחברת הנדל"ן שהציעה לו את העסקה הנוצצת בפנסילבניה, לפני כשבוע.

רק כעת התחדדה ההכרה – אילו היה מחליט לסגור את העסקה, היה נופל אף הוא ברשתם האכזרית של ההאקרים החיצוניים, ומי יודע לאילו הפסדים היה מגיע! הפסדים שיכולים היו להגיע עד כדי פשיטת רגל.

הכל היה נראה טוב כל כך, חברת הנדל"ן הייתה אמינה וכך גם הקרקעות שהציעה, אך אז בא מישהו מבחוץ ושיבש את הכל. ובמילים אחרות – שמירת השבת הצילה אותו מנזק כלכלי עצום, שיכל להגיע לממדים של פשיטת רגל!

המילים שבהן ניחם את עצמו ביום חמישי חזרו אליו – דחיית החלטה היא לא בהכרח קושי בבחירתה, אלא רק דרך טובה יותר להגיע לבחירה המושלמת. וכעת הרהר במוחו את ההבנה המחייבת, שיותר מאשר הוא שומר על השבת – השבת שומרת עליו.