כיצד אפשר ליצור אהבה אמיתית בין בני זוג?

אנו זוג שמשתדל לעשות כל אחד את תפקידו בנאמנות, ולשמר את האווירה הנעימה והחיובית בבית, אבל עדיין אין לנו את ההרגשה של קשר אהבה בין בני הזוג. מדוע?

כדי ליצור את האהבה בין בני הזוג, זקוקה הנפש להרבה תרגולים של נתינות. הנפש למודה כ"כ לקבל וליטול, עד כדי כך שהאדם לא שם לב שהמחשבות שלו סובבות אוטומטית סביב הצרכים שלו, ומשום כך יש לאדם להרבות בנתינה מתוך מודעות כדי שתחדור בנפשו.

רבותינו מלמדים אותנו, שעדיף להרבות בנתינות מעטות, מאשר להעניק פעם אחת מתת מרובה. יש אחד שיוציא מן הארנק עשרים שקלים ויתן ביד העני הראשון שיקרה בדרכו, ויאמר בסיפוק: "איזה עוד מקבץ נדבות קיבל היום נתינה כה גדולה"? ויש אחר שיתן לכל עני שניצב בדרכו חצי שקל ויתן כך הלאה להרבה עניים.

במחשבה ראשונה אולי נראה כי גדולה נתינתו של הראשון, אבל במחשבה שניה נמצא כי נפשו של השני רכשה מיומנות רבה יותר, שהרי שוב ושוב היה עליו להיפתח לזולת, לחשוב ולרצות לשמח אותו. אין ספק כי נתינה זו, עלתה יותר על זו של הנותן הראשון שפתח את ליבו רק פעם אחת. כי זו בעצם מטרתה של הנתינה: לפתוח את הלב ולהתרגל להבחין בקיומו של הזולת ובצרכיו.

וכן הוא בבניית הבית היהודי, לפעמים ניתקל במתנות גדולות ומפוצצות, שקנה בן הזוג לבת זוגו או להיפך, אך אין בכך בכדי להעיד על טיב הקשר שנרקם ביניהם. לא שיש בכך איזשהו טעם לפגם, אך מתנה חד פעמית מסוגל גם האגואיסט הגדול ביותר, להעניק כמחווה של רצון טוב. ואילו הנותן האמיתי, נבחן בנתינה תמידית ורצופה אפילו של דברים קטנים, כי הנתינות האמיתיות אינן מחפשות את ה"תודה רבה", אלא את ההקלה האמיתית על הזולת.

וכן, חשוב לתת לבן זוגנו יחס אישי, דהיינו: לעצור רגע גם בזמן שעסוקים ולהתעניין באמת בבן הזוג – מהם צרכיו וקשייו, ומה עובר עליו.

ולא עוד, אלא חלק מהנתינה היא להודות לבן זוגנו על כל דבר שנעשה עבורנו. לא להתרגל לטובה כדבר המובן מאליו ללא יחס הולם, לא לפתח קהות כלפי יוזמות ומחוות שהופכות עד מהרה לשגרה, אלא לומר תודה ולהביע הערכה, ואף להבחין בקושי הכרוך בכך.

חלק מהנתינה שמביאה להתחברות, הוא הבעת השתתפות ברגשותיו של בן הזוג. כגון: התלהבותו, שמחתו, אכזבתו, או עלבונו. מילים פשוטות ומזדהות הבאות כתגובה להבעת רגשות, עושות את ההבדל בין אדם בודד, לבין מי שחש שתמיד מוכנים יקיריו לתת את ליבם עבורו.

וכן, חלק מהנתינה הוא להיות רגיש כלפי השני. לעיתים מתברר כי נוהג שכה התרגלנו אליו, מפריע מאוד לבן הזוג, כגון: שעון מעורר שמצלצל בשעה מוקדמת מאוד. או נעלי בית שמרשרשות משום מה ומעצבנות. או הרגל להניח חפץ מסוים דווקא במקום מסוים, כמו בבית ההורים.

ככל שהאדם יעביר על מידותיו, זה יעורר אמון רב וממילא יקבל שיתוף פעולה הדדי, הוי אומר: דרישותיו תתקבלנה ברצינות מתוך נכונות להיענות לצרכיו.

הרב דניאל פנחסוב הוא מרצה, יועץ מומחה לנישואין ופסיכותרפיסט.