עם תרופה לקש"ר – הילד לא אוכל. האם מותר לתת לו תרופה בשבת?

בני בן ה-12 נוטל כל יום תרופה להפרעת קשב וריכוז, כדי שיוכל לתפקד כמו שצריך. אני מתלבט אם אני יכול לתת לו את התרופה בשבת, כי התרופה גורמת לו לחוסר תיאבון כמעט מוחלט, ואז הוא לא יכול לאכול סעודת שבת. והאם יש הבדל בין לפני גיל בר מצווה לזמן שאחריו?

נאמר "וקראת לשבת ענג", ומכן למדו חכמים שמצווה לענג את השבת במאכלים ומשקים שאדם אוהב. ולכן, מוטל על האב גם לחנך את בניו הקטנים שהגיעו לגיל חינוך (גיל שש שבע), שיאכלו שלש סעודות בשבת, כדי שיתרגלו לקיים מצוות "עונג שבת" כשיגיעו לגיל בר מצווה. ולפי זה, ראוי היה להימנע מנטילת תרופה כאשר היא פוגעת בתיאבון.

ואולם, מאחר שמצוות אכילת סעודות שבת מטרתה ליצור "עונג שבת", אם האכילה גורמת צער לאדם, כגון שהוא רגיל לצום כל השבוע, ואם יאכל בשבת הדבר יגרום לו צער, מפני שינוי ההרגל, מותר לו להתענות בשבת, אף על פי שיבטל מצוות סעודת שבת. ולכן גם ילד עם הפרעת קשב, שאם לא יתנו לו תרופה בשבת, הדבר יגרום צער לו ולבני משפחתו, מותר לו לקחת תרופה בשבת, אפילו אם היא תגרום לו לאיבוד התיאבון ולביטול מצוות סעודת שבת.

כל זה כאשר מדובר במי שהוא מתחת גיל מצוות. אך מעל גיל זה, יש להתיר לתת לו תרופה רק באופן שבלי התרופה יגרם צער לילד עצמו. אבל אם לא יהיה צער לילד עצמו, אלא רק לבני משפחתו (מפני התנהגותו), או שרוצה ליטול את התרופה כדי שיתרכז בלימוד או בתפילות, אינו רשאי, ולכן יטול את התרופה אחרי שיאכל סעודת שבת בבוקר, ובלבד שבסעודה שלישת יוכל לאכול לכל הפחות כזית עוגה או פירות.

לסיכום: מותר לתת תרופה בשבת לילד מתחת גיל מצוות, אף על פי שהיא גורמת לו לאבד את התיאבון, ולא יוכל לאכול סעודת שבת. ואם הוא מעל גיל מצוות, יש להתיר רק באופן שבלי התרופה יהיה צער לילד עצמו, אבל אם אין צער לילד עצמו בלי התרופה, יתן לו את התרופה אחרי שיאכל סעודת שבת (להרחבת הדברים ומקורות ההלכה, ראה בספר "קשב רב" חלק ההלכות – הלכות שבת).

הרב משה שמואל דיין הוא מחבר הספר "קשב רב", שיראה אור בקרוב.