יהונתן לובר הי"ד הובא למנוחות: "ידעת שאת השלום לא קונים במילים, אלא במעשי גבורה כמו שלך"

מאות בני משפחה, חיילים, חברים וקרובים ליוו היום (רביעי) למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל את סמ"ר במיל' אלישע יהונתן לובר הי"ד. לובר, בן 24 מיצהר, היה לוחם בגדוד 8104 בעוצבת 'ראם' (179), רכז נוער ביישוב בעברו ועובד המועצה האזורית שומרון. הוא הותיר אחריו הורים, 8 אחים ואחיות, אישה בהיריון ותינוק בן 10 חודשים בלבד. לבקשת המשפחה הוא הובא למנוחות כשברקע ניגון הבעל שם טוב, איתו גם נכנס לחופתו.

לובר הוא בן דודם של הלל ויגל יניב הי"ד, שנרצחו בפיגוע הירי בחווארה לפני תשעה חודשים. אביה של אלמנתו, הרב אייל גריינר, הוא ראש ישיבת ההסדר טפחות שאיבד שלשום גם את תלמידו אושרי משה בוצחק הי"ד.

אביו של יהונתן, חגי לובר, ספד לו: "יהונתן בני אהובי, זכינו בך. ילד כל כך עדין, בעל רגש, בעל אמונה, בלי גרם של חיספוס וציניות מכוערת. נולדת להיות חולם ולא לוחם. מאז שמחת תורה הפכת להיות לוחם עז נפש, שש אלי קרב. האסון חרץ בך שריטה אבל מעולם לא אמרת 'השבת השחורה' או 'המלחמה הארורה', כי ידעת שהשבת היא קדושה והמלחמה - אין צודקת ממנה. לא חיפשת אשמים בממשלה או בצבא. לא חיפשת להאשים שמאל או ימין. בחדווה של ילד רגיש ידעת שהאשם נמצא אך ורק ברוע של המחבלים השפלים. יצאת עם כל האהבה שבך כדי להשמיד אותו ובשליחות מוסרית שאין נעלה ממנה, להכרית את הרוע המרוכז הזה מהעולם לטובת האנושות כולה. ידעת שאת הטוב והשלום לא קונים במילים, קונים במעשי גבורה כמו שלך".

האב הוסיף: "יצאת להציל את החטופים היקרים והאהובים שלנו, שאנחנו מחבקים מכאן את המשפחות שלהם ומצדיעים לכם ולעמידת הגבורה שלכם. לפני שיצאת לעזה שלחת הקלטה למשפחה ואמרת שם משפט שאנחנו כל כך גאים בו: 'עכשיו תורנו'. תודה לך, בן אהוב שלי, שבשתי מילים סיכמת ערבות, אהבה, עם ישראל חי, רעות ועוצמה. עם ישראל היקר, כל כך הרבה אנשים אמרו לנו 'משתתפים בצערכם', אבל אני רוצה להציע תיקון קטן, 'יחד בצערנו', כי אני יודע שאתם יודעים שיהונתן הוא כבר לא רק הבן שלנו, הוא הבן שלך - האמא בנהריה, האמא בשדרות, בתל אביב, בנחל עוז או בקיבוץ סעד ועלומים. זה עם הפאות הגדולות והחיוך הענק - הוא הבן שלכם".

"לפני שמחת תורה עברנו כולנו תקופה קשה. היו לי שיחות עם יהונתן על זה. כמה כאב על האלימות, על הסרבנות, על תג המחיר, על השפה הבוטה כלפי נבחרי ציבור ובין איש לאחיו. הרגשנו שהעם האהוב שלנו מתפרק ואנחנו מבולבלים. באו האויבים הארורים שלנו והזכירו לנו שאנחנו עם אחד, הכריחו אותנו להילחם זה לצד זה. יהונתן מיצהר ויוסף גיטרץ מתל אביב, שניהם נפלו ביום אחד".

אביה לובר, אלמנתו של יהונתן, ספדה לו בדמעות: "יהונתן שלי, כמה אהבת את הארץ הזאת, כמה היית מדבר עליה. לא ראית בעיניים שום דבר חוץ מארץ ישראל. לא היית מוכן לחזור לפני שתעשה הכל, אפילו רבת עם המפקד כדי להיכנס לעזה והתנדבת להיות ראשון. התקשרת במוצאי השבת האחרונה וסיפרת שכלום לא קשה לך שם אבל אתה מתגעגע הביתה, לנחמן. כשהיית חוזר הביתה הוא לא היה עוזב אותך - איזה אבא היית. עוד חודשיים הלידה, אתה בא! אני לא הולכת ללדת לבד. נחמן לא יכול בלעדיך. יהונתן, תתפלל שנצליח. כמה היה חשוב לך הקשר עם השם, עכשיו אתה קרוב אליו".

נציג צה"ל, סגן אלוף עידו מאושר, ספד: "יהונתן, לאורך כל שירותך פעלת במקצועיות ובמסירות. חתרת למגע תוך דבקות בעשייה, כל משימה אשר הגיעה לפתחך בוצעה בצורה מדויקת ביותר. גם כאשר לא היית מחויב להישאר, בחרת לעשות זאת מתוך השליחות ורוח ההתנדבות העמוקה שבערה בך. ערכי הציונות, האמונה וההגנה על העם והארץ הם שהיו נר לרגליך. ברוח יהונתן בן שאול ביקשת להתנדב ולגשת ראשון לקרב במחלקת החוד. איבדנו אדם יקר. בשעה קשה זו אני מבקש בשמי ובשם לוחמי ומפקדי גדוד 8104 בעוצבת ראם, חטיבת שיריון במילואים 179, להשתתף בצערכם הכבד. מעתה, אתם המשפחה, חלק בלתי נפרד מאיתנו, נלך לאורו ובדרכו של יהונתן. יהונתן, תודה על האיש שהיית, אני מצדיע לך בדרכך האחרונה".