רוע הלב של חמאס: לחיילת היה "חור בבטן", המחבל צחק

"המחבלים ירו לי בבטן. הכדור נכנס ויצא לי מהבטן, תוך כדי שאני רצה ומנסה לעקוף את המבנה כדי להסתתר. בגלל הריצה המהירה והלחץ לא שמתי לב אפילו שירו בי, זה היה נשמע לי לא מציאותי. הרגשתי כאילו אני רצה קילומטרים ושעות ארוכות, אבל בפועל זה היה כמה מטרים בסך הכול. כל הכדורים עפו לנו מעל הראש ומתחת לרגליים. לא הרגשתי את המכה של הירייה, הרגשתי שזה כאב אחר". כך משחזרת, בשיחה עם N12, החיילת עמית הלל, שעוברת כיום שיקום לאחר שנורתה על ידי מחבלים ושרדה את התופת.

הלל מספרת כי היא התחבאה מאחורי המבנה, יחד עם חיילת נוספת בשם עופרי. "ראיתי חור גדול שנפער לי בבטן", היא נזכרת. "נשכבתי על הרצפה ועופרי לחצה לי על הבטן. אני לא אשכח כשבזמן ששכבתי שם, ראינו שתינו מחבל מצד ימין שלנו יושב על בטונדה. הוא פשוט ישב שם, הסתכל על השמיים וחייך חיוך מוגזם. הוא היה במין אופוריה כזו. הוא בטוח גם ראה אותנו, אבל זה לא עניין אותו".

"קמתי כאילו לא קרה כלום והתחלתי לרוץ. בשנייה שתפסתי תנופה, נפלתי על הרצפה והשתפשפו לי הרגליים והידיים והטלפון עף לי מהיד, ונשארתי רק עם הנשק", המשיכה עמית. היא התחבאה מתחת למיטה, ואז קיבלה ברשתות החברתיות הודעה כי אחד החיילים נרצח.

"ניסינו להשיג את אחת הקצינות, ללא הצלחה. בחמ"ל לא תמיד יש קליטה ולא ידענו מה לעשות, אז המשכנו לשכב שם. בזמן שאנחנו מחכות שמענו המון צעקות, ריצות של אנשים ושמענו אנשים שיוצאים מהחלונות. חיכינו מתחת למיטה בידיעה שיש סיכוי גדול שמחבלים ייכנסו ויקרה מה שיקרה או שיחלצו אותנו. לא דיברנו אחת עם השנייה, כדי לא לעשות רעש, ומידי פעם הזזתי את הרגליים כדי לסמן לה שאני בחיים.

"לחצתי על הבטן שלי חזק כל השעות האלה וזה מה שהציל אותי. הרופאים אמרו לי שאם לא הייתי עושה את זה, לא הייתי כאן היום. ניסיתי כל הזמן להבין עם עצמי איפה כולם, מאוד דאגתי לכולם. חשבתי על זה הרבה אחר כך, שהיינו חסרי אונים שם, ולא יכולנו לעזור לחיילים אחרים ואולי למשוך אותם אלינו לחדר להסתתר איתנו", היא נזכרת. "צעקו לנו בעברית בדלת שהם חיילים שבאו לעזור, אבל כל כך פחדנו שהחלטנו לא לענות בהתחלה עד שנהיה בטוחות".

ואכן, בשעות הצהריים חיילים פרצו לחדר המגורים וחילצו את השתיים. עמית פונתה לסורוקה. באמבולנס היא דיברה לראשונה עם הוריה. אימא שלה לא הגיבה ופגשה אותה בבית החולים. מאז, עמית בשיקום. "פיזית עוד קצת קשה לי ויש לי לילות שאני לא ישנה ומפחדת לצאת לבד מהבית. אבל אני מאמינה שיהיה טוב ושהכול עניין של זמן", היא מסכמת.