מייה שם: "הכנתי למחבלים אוכל. זה או זה – או שהיו רוצחים אותי"

מייה שם, בת 21 משוהם, היא אחד השמות המוכרים בקרב החטופים. היא חזרה הביתה אחרי שנחטפה בשבת שמחת תורה, והתראיינה לחדשות 12 על 54 הימים בשבי.

"הייתה לי תחושת מועקה מאוד כבדה. איך שהתחילו האזעקות יצאנו מיד הביתה", סיפרה שם. "אבל אחרי 25 דקות של נסיעה, חיכו לנו שני טנדרים עם מחבלים. ירו לנו על החלונות. אחד החמאסניקים הסתכל עלי וירה לי ביד מטווח מאוד קצר. צעקתי 'אין לי יד! אמרתי 'שמע ישראל', לא רציתי למות".

"מחבל קשר לאליה (אליה טולדנו הי"ד ששהה איתה) את הידיים. הוא הסתובב אלי והתחנן שאבוא איתו. הוא פחד. מאז לא ראיתי אותו יותר. זו הייתה החלטה של רגע - או ללכת איתו ומה שיהיה יהיה או להישאר ולמות. צרחתי בטירוף. משום מקום בא רכב עם ארבעה מחבלים. אחד מהם משך אותי מהשיער, הכניס אותי לרכב, הוריד לי את הראש - ונסענו לעזה".

בשלב זה המחבלים זרקו אותה בחדר אחורי בבית חולים וקשרו את ידה לחתיכת פלסטיק. "כך הייתי במשך שלושה ימים. לאחר מכן הלבישו אותי ולקחו אותי לחדר ניתוח, בלי משככי כאבים, בלי כלום. המנתח אמר לי 'את לא תחזרי בחיים הביתה'", הוסיפה. שם הוחזקה בחדר קטן על מזרון מול מחבל ששמר עליה. "פחדתי שהוא ידפוק לי כדור בראש פתאום", שחזרה. "אחרי זה העבירו אותי לחדר פנימי עם משפחה. זרקו לי אוכל פעם ביום, היו ימים שלא קיבלתי אוכל. הילדים פתחו את הדלת, הסתכלו עלי וצחקו. הילד, בן 10, נכנס עם שקית ממתקים לחדר. נתן לאביו, נעמד לידי, פתח את השקית - סגר והלך. זה רוע, הסתכלו עלי כמו על חיה".

היא מוסיפה כי נאסר עליה לדבר, לזוז או לבכות. "פעם אחת ממש נחנקתי, והוא איים עלי שאם לא אפסיק לבכות הוא יישלח אותי למנהרה. הכנסתי לעצמי לראש - 'תישארי חזקה. אל תתפרקי פה, את תכף חוזרת הביתה'. זה מה שאמרתי לעצמי כל הזמן. חשבתי על אמא, באיזה סרט היא נמצאת, ועל כל המשפחה. הייתה לי ראייה הישרדותית.

"יום אחד המחבל התחרפן. הוא התחיל לבכות, ולקח את הקלשניקוב שלו. הייתי בטוחה שידפוק לי כדור בראש. באתי אליו, שאלתי אותו למה הוא בוכה. הוא אמר ששני חברים שלו נהרגו מהפצצות של ישראל. בלב שלי הייתי מבסוטה רצח. שיחקתי את המשחק כאילו שכואב לי, כאילו אני כואבת את כאבו. לא ראיתי אור יום כל ה-54 ימים האלו. הגוף שלי לא זז. היה לי קשה ללכת, הרגליים שלי רעדו. ישנתי שעה ביממה, אי אפשר לישון כשהוא יושב ובוהה בי. מקלחת? בחלומות.

"פעם אחת עברנו לבית עם עוד שלושה חמאסניקים. כולם ישבו חמושים עם כיסוי על הפנים. פחדתי פחד מוות. שאלתי אותם אם הם רעבים. שלחתי אחד מהם לשוק, אמרתי לו שיביא כמה מצרכים ועשיתי להם תבשיל 'טבחה'. הקללתי את הסיטואציה. זה או להכין להם אוכל - או להירצח".

על העסקה לשחרור החטופים אמרה: "פגשתי חטופים אחרים והם היו שבר כלי ממש. זו רולטה רוסית. חלק משתחררים וחלק נשארים, זה הדבר הכי קשה בעולם. אלה שלא שוחררו קמו לחבק אותי, והתחננו 'מייה, בבקשה תעשי בלגן. שלא יישכחו אותנו'. התנצלתי על זה שאני יוצאת, אמרתי להם 'אתם תצאו, אני מבטיחה'".