כתבות מגזין
נלחמים בדיכאון: "אחרי 50 שנה ללא פריצת דרך, עשינו את הבלתי יאומן"
אחרי עשר שנים של פיתוח ומחקר הצליחו החוקר ד"ר אבי שושני והפסיכיאטר ד"ר גרגורי כץ לייצר מכשיר המטפל בדיכאון ללא תרופות, וכעת מוצע באישור משרד הבריאות. "חקרנו ובדקנו אותו על מאה מטופלים והתוצאות הפתיעו אותנו"
- מיכל אריאלי
- פורסם כ' טבת התשפ"ד
כבר בימים אלו, עוד הרבה לפני שמלחמת חרבות ברזל מגיעה לסיומה, מלאים המרכזים לבריאות הנפש במטופלים, וכפי שנראה – המספרים רק גדלים עם הזמן. לא קל לשרוד תקופה כה מתוחה ללא תמיכה נפשית, ומי שמאז ומעולם היה בקבוצות הסיכון, מוצא את עצמו חשוף שוב ושוב להתקפי מתח וחרדה, ובעיקר דיכאון.
מומחים לבריאות הנפש כבר התריעו על כך שיותר ויותר אנשים מגיעים אליהם בימים אלו עם תסמיני דיכאון, מה שמהווה עלייה במספרים הגבוהים גם ככה, שכן בכל רחבי העולם, בלי שום קשר למלחמה, ישנם כ-350 מיליון איש הסובלים מדיכאון קליני. למרבה הצער אין תרופה אמיתית למחלה, שכן גם התרופות הקיימות אינן מציעות ריפוי, אלא מטפלות בתסמינים.
השאיפה: בלי תופעות לוואי
לפני כעשר שנים היה מי שהחליט להוביל רעיון מהפכני בכל מה שנוגע לטיפול בדיכאון. מדובר בד"ר אבי שושני העוסק בחקר המוח ומתגורר בירושלים, שהעלה הצעה לייצר מכשיר ייחודי לצורך טיפול בדיכאון ללא תרופות וללא תופעות לוואי. ד"ר שושני במקצועו אינו רופא, אך הוא חבר לרופא הפסיכיאטר ד"ר גרגורי כץ, שהינו בעל 38 שנות ניסיון בתחום ומנהל יחידה בבית החולים הפסיכיאטרי 'כפר שאול'. אליהם הצטרפו שלושה משקיעים נוספים, ויחד הם החליטו לקדם את פיתוח המכשיר. "נכון להיום", מספר ד"ר שושני בהתרגשות, "המכשיר שפיתחנו כבר עבר את כל הניסויים הקליניים הנדרשים על פי משרד הבריאות וועדת הלסי, הוא גם נרשם כפטנט בכמה מקומות בעולם, וכיום אפשר לומר בוודאות שיש בידינו מכשיר שיכול לעזור לאותם אנשים שחולים במחלה הקשה".
במה מדובר, ומהו המכשיר הזה?
"כבר חמישים שנה שאנשים הסובלים מדיכאון מקבלים תרופות, שפועלות באופן בו הן משפיעות על אזורים מסוימים במוח הנקראים 'סינפסות' – זהו המקום שבו נפגשים תאים זה עם זה במוח. התרופה אמורה להשפיע על אותם אזורים ובכך להביא להקלה בהתקפי הדיכאון, אלא שבמשך השנים הבין העולם המערבי אט-אט שהתרופות, עם כל יתרונותיהן, כרוכות לעתים קרובות גם בתופעות לוואי, לעתים קשות ולעתים קלות יותר, אך כמעט תמיד הן מגיעות.
"אנחנו רצינו לעזור לאנשים לקבל מענה לדיכאון ללא תופעות לוואי, ולכן פיתחנו פרדיגמה שונה מבחינה מהותית. אם עד היום עסקה הפרדיגמה בניסיון לעשות שינויים בסינפסות, אנחנו בכלל לא עובדים באותו אזור של המוח, אלא פועלים על החלק הסומטי-סנסורי שלו, כאשר אנחנו גורמים למכשיר לשלוח לגוף כל מיני אותות שמגיעים אל המרכז הסנסומוטורי במוח שאחראי על כל התחושה של הגוף שלנו, משם עוברים האותות למרכז נוסף הנקרא 'המרכז המצחי' או 'המרכז הקדמי' של המוח, ובו מתרחשת הפעולה שקשורה לדיכאון וכן תופעות נוספות הקשורות לו. בעקבות כך, לאחר שהחולה עובר את הטיפול באמצעות המכשיר מספר פעמים, יורדות התופעות הקשות של הדיכאון, והעיקר – לא מתלוות לכך שום תופעות לוואי".
ד"ר שושני מדגיש כי הסיבה לכך שאין תופעות לוואי היא מכיוון שהמוח לומד "לדבר" בשפה חדשה. "המוח מאופן בריאתו נועד כדי ללמוד, וכאשר אתה משדר לו סדרת אותות שיש בהן אמירה, והמוח מקבל את זה בהבנה, אז הוא לאט-לאט לומד אותם, וברגע שהמוח לומד אז החולה מצליח להתגבר על תופעות הלוואי של הדיכאון".
(בתמונה: ד"ר אבי שושני עם המכשיר שפיתח)
עשר שנות מחקר
הנושא, כך מתברר, עמוק יותר, וגם החוקרים המקצועיים שד"ר שושני ועמיתיו עבדו עימם, נזקקו להרבה מאוד מחקרים כדי להבין את אופן פעולתו של המכשיר ולבחון את המענה השונה והייחודי שהוא נותן.
אבל לפי מה שאתה מתאר, החולה ייאלץ להשתמש במכשיר במשך כל חייו, שכן הוא לא פותר את הדיכאון אלא רק מקל עליו
"במידה מסוימת זה נכון. דיכאון קליני בשונה מכל מחלה אחרת, מגיע ללא סיבה ידועה וברורה, לכן גם הטיפול בו אינו יכול להיות דומה לפתרון של מחלות רגילות. כך למשל אם יש מחלת לב, אז מרחיבים את צינורות הדם, וכך מרפאים את המחלה ואם יש דלקת אז נותנים אנטיביוטיקה, אולם פה ברור שאי אפשר לרפא את הדיכאון לחלוטין מבלי להכיר בסיבה שגורמת לו. אבל הבשורה הטובה היא שהחולה לא צריך להשתמש במכשיר כל הזמן, כי גם כשסובלים מדיכאון לא תמיד יש התקפים. רק ברגע שהוא מרגיש שיש התקף שמתקרב, הוא יתחבר למכשיר הביתי וזה ימנע מהדיכאון להתפתח". החיבור למכשיר נמשך לדבריו של ד"ר שושני כ-20 דקות ומיד לאחר מכן חשים את השיפור.
זו אחריות גדולה להציע לאנשים להפסיק לקחת תרופות ולהיעזר במכשיר...
"אנחנו חלילה לא מציעים לאנשים להפסיק לקחת תרופות. להיפך, אם מטופל לוקח תרופות ומרגיש שהן עוזרות לו, ולא חש בתופעות לוואי מיוחדות, אנו ממליצים לו להמשיך לקחת אותן, וכלל לא נציע לו את המכשיר. המכשיר שלנו מיועד למצבים שבהם התרופות לא מספיק מועילות או שהן גורמות לתופעות לוואי קשות. זו גם הסיבה שהוא לא מופץ לכל מי שמעוניין, אלא מותאם אך ורק על ידי רופאים פסיכיאטריים קליניים, והדבר החשוב ביותר – המכשיר קיבל את אישור משרד הבריאות.
"הרעיון שלנו הוא שהפסיכיאטרים יטפלו בתחילה באמצעות המכשיר בקליניקה שלהם, ורק אחרי שיוודאו שהוא אכן מועיל, הם ימליצו למטופל לרכוש את המכשיר הביתי ולטפל בעצמו. כל פסיכיאטר מכיר לרוב היטב את מטופליו ויודע את מצבם, לכן אין מה לחשוש מכך שהוא יקלקל משהו, כי אם המצב ממילא טוב, אז אין צורך בהתערבות".
ולמה נדרשו עשר שנים כדי לפתח את המכשיר הזה?
"קודם כל נדרשו לנו כמה וכמה שנים עבור הניסויים הקליניים שעשינו. הניסויים נעשו על מכשיר גדול ומגושם שכונה בלשוננו 'אב טיפוס' ובאמצעותו בדקנו את השיטה על הנבדקים שהראו תוצאות מרשימות מאוד. חשוב לי להדגיש שעד היום נבדקו 100 אנשים - גברים ונשים מגיל הנעורים ועד 80, אך לא בדקנו ילדים, ולכן בשלב זה המכשיר לא מיועד להם. כל האנשים שהשתתפו בניסויים שלנו נבחרו על ידי פסיכיאטר שהכיר אישית את מצבם ובחר ביניהם את אלו עם הדיכאון הכבד ביותר, בדגש על כאלו שהתרופות לא מספיק הועילו להם, או שהיו כרוכות בתופעות לוואי רבות. הרעיון היה לקחת את המקרים הכבדים ביותר".
בשלב הבא הם נדרשו לעבור וועדות מוועדות שונות שנמשכו יותר מחמש שנים. "ברור שכאשר אתה מציע רעיון שונה מהתרופות שקיימות כבר 50 שנה בתחום, תהיה לחברות התרופות נטייה לטעון שאין צורך בו ושכביכול 'הכל בסדר', מה שברור לא נכון. נדרשנו להתמודד עם הרבה מכשולים בדרך, אבל בסופו של דבר אני שמח מאוד שלא התייאשנו, כי כעת, אחרי שקיבלנו את אישור משרד הבריאות, נפתחו לנו הדלתות כדי לשווק את המכשיר ולסייע דרכו להרבה מאוד אנשים".
האם בימים אלו כבר ניתן להשיג את המכשיר בשוק?
"עדיין לא. בשלב זה אנחנו בשלבי הייצור הסופיים שלו, והשאיפה היא שבעוד כשנה הוא כבר ישווק לפסיכיאטרים בלבד שישתמשו בו במרפאותיהם. זמן קצר לאחר מכן אנו מקווים שתשווק גם הגרסה הביתית, שתציע את המענה המושלם".
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>