תחרות הסיפור הקצר: מתנה מכל הלב

אני אמא למשפחה רגילה, נורמלית, ממוצעת. משפחה כמו רוב המשפחות בימינו, שמצליחה לגמור את החודש על הקצה בדיוק, על השקל האחרון שמתרוקן בתדירות, ומתפללת באופן תדיר שלא יהיו החודש, ובכלל, הוצאות גדולות שיחרגו מהתקציב המצומצם ויגרמו לנו לעבור מקו הפלוס למינוס בחשבון הבנק.

שנים חיינו את חיינו כך, ולא היה כל רעיון לשנות את השגרה, כי בסך הכל היה לנו טוב מאוד, ידענו תמיד שיש לנו כל צורכנו במדויק, אך לא מעבר לכך, ועל מותרות יקרות ניסינו לא לחשוב ולדמיין, כדי לא להתאכזב סתם.

באחד הימים שבשגרה הוצעה לי עוד עבודה חדשה ומעניינת, עבודה צדדית בתחום שאני אוהבת במיוחד. עבודה כלל לא קשה, ואפילו עם שכר גבוה מאוד בצידה.

שמעתי את הפרטים ואמרתי שאחזיר תשובה לאחר שאתייעץ עם בעלי על העניין. כאשר שאלתי את בעלי אם לקחת על עצמי את העבודה, הוא ענה שמבחינתו אין כל בעיה, ואם זה נחמד ותורם לי – אז בשמחה. הוא עוד הוסיף שאת הכסף שאקבל מן העבודה אשמור לי בצד לעצמי, שלא יתבזבז על שגרת חיי היום-יום וההוצאות השותפות, אלא אשמור אותו למשהו מיוחד שארצה לקנות. כאשר שמעתי את זה, אורו עיני. מיד ידעתי מה רצוני לקנות. ספה חדשה מיד עלתה במוחי, ספה פינתית יוקרתית, מעור אמיתי. סגרתי עם העבודה, ואפילו הכנתי קופת חיסכון מיוחדת, שבתוכה אשים את הכסף שיעבירו לי, עד אשר יהיה לי מספיק כסף לקניית הספה החדשה שלי.

יום למחרת כבר התחלתי בעבודה, ותוך כדי עבודה דמיינתי כיצד אני מחליפה את הספה הישנה, הקרועה והבלויה שלנו, בספה יוקרתית, חדישה ונוצצת.

בכל פעם ששילמו לי – הייתי שמה את הכסף בתוך הקופה באדיקות, ומדמיינת שוב ושוב כיצד תיראה הספה.

לבסוף עברה תקופה של עבודה, ובקופה כבר נחו להם בבטחה שטרות מרשרשים שמחכים למלא את ייעודם. ספרתי את הכסף וגיליתי שאני מתקרבת מאוד ליעד, החלטתי לעבוד עוד כמה ימים, כדי שיהיה לי מלוא הסכום, ואז לפנות לחנות הרהיטים ולחפש לי ספה שתענה על דרישותי, בדיוק כפי שחלמתי.

למחרת יצאתי עם בעלי לסבב קניות סתמי ורגיל, תוך כדי הליכה בין החנויות נזכרתי בכך שילדי ביקש ממני לקנות לו ספר מסוים. נכסנו יחדיו לחנות הספרים הקרובה כדי למצוא את הספר המבוקש, התקרבנו לעמודה המתאימה והתחלנו ברפרוף על המדפים למציאת הספר המתאים. לאחר רפרוף של כמה דקות ומציאת הספר שמתי לב שבעלי אינו עומד לצידי. הרמתי את עיני והתחלתי לחפשו בתוך החנות. מצאתי אותו ליד עמודת ספרי הקודש. התחלתי ללכת לכיוונו, וכבר מרחוק שמתי לב שהוא מחזיק בידו ספר ומתבונן בו עמוקות. נעמדתי לצידו ושאלתי אותו מהו הספר שהוא מתבונן בו כך. "זהו סט ספרים של השולחן ערוך", התחיל לענות. "סט כזה יעזור לי מאוד בהבנת הסוגייה שאני באמצע ללמוד בדיוק השבוע". ראיתי את הערגה והחלום בעיניו, ולכן שאלתי אותו: "נו, ומה המחיר של כזה סט ספרים קדוש?". "כמה אלפים טובים", ענה לי בחיוך קצת מריר, שאומר שכרגע אין לנו הכסף לקנות, אפילו אם ארצה מאוד. אבל הוא גם עודד אותי ואמר שבעז"ה בעתיד הוא מאמין שיהיה. לפתע התעשת ושאל אם מצאתי את הספר הדרוש לנו. הנהנתי, ופסענו לקופה כדי לשלם. סיימנו את הסבב וחזרנו הביתה להמשך היום השוטף ולטיפול בילדינו שאמורים לחזור מהגן ומהמעון.

בסוף היום, כשעליתי על מיטתי ושמורות עיני כבר חשבו להיעצם, פתאום עמדה למול עיני קופת החיסכון שלי, והכתה בי הכרה רגעית שאולי אוותר על הספה לטובת עזרה בלימוד התורה של בעלי. היה לי קשה לשאת מחשבה זו. לוותר על ספת חלומותי? החלטתי לישון. מחר בבוקר, כשאקום רעננה, אשקול בצורה נורמלית יותר את המחשבה.

בבוקר למחרת, מרגע שפתחתי את עיני, לא עזבה אותי המחשבה על הוויתור שברצוני לעשות. גם תוך כדי טיפול בילדים ושליחתם לגנים חשבתי מה ברצוני לעשות. האם אני רוצה לקחת את הכסף ולהשתמש בו לספה חדשה, פינתית ויפה, או שאני רוצה יותר לעזור לבעלי ללמוד ולהבין טוב יותר את התורה הקדושה? מה ייתן לי יותר זכויות? כבר לא פקפקתי בתשובה, אך עדיין היה לי קשה מאוד להגיע להחלטה. לקראת הצהרים, כשהלכתי לקחת את ילדי מבית הספר ומהגנים, חלחלה בתוכי המחשבה: מה ארצה שהילדים שלי ירגישו יותר בבית – אהבה לספה החדשה, או אהבה והקרבה למען התורה הקדושה? באותו רגע החלטתי כבר מה אני עושה. מיד כאשר בעלי שב הביתה באותו יום, נגשתי אליו במהירות, לפני שאתחרט, ואמרתי לו שברצוני לתת לו את הסכום הדרוש לו לקניית הסט שראה בחנות. מרוב תדהמה הוא לא ידע מה לענות, אך מיד ניסה להוריד אותי ממחשבה זו. "מה פתאום? אני לא מוכן. חלמת על ספה, התאמצת והשקעת בעבורה, אין מצב שאני לוקח לך את הסכום", אמר. אך לאחר שהתעקשתי איתו ולא הרפיתי מהעניין, הוא הסכים לקחת את הכסף מידי, וללכת לקנות את הסט הקדוש. רוקנתי את קופת החיסכון לידיו, ולפני שהספיקה כל הקופה להתרוקן, הוא שאל אותי שוב: "את בטוחה?". בשנייה שבה התרוקנה הקופסה באמת היתה לי אכזבה רגעית, והבנה שספה חדשה כנראה כבר לא תהיה בעתיד הקרוב, אך מיד התחזקתי ואמרתי לעצמי ששווה לי להקדיש את הכסף למשהו רוחני ונעלה על פני משהו גשמי שייתן לי הנאה. מיד עניתי לו שאינני מתחרטת.

למחרת, לאחר שהסט כבר שכן בתוך ביתנו ומילא אותו ואותי באור של קדושה אמיתית וטהורה, סיפרתי לחברתי בעבודה על כך שוויתרתי לבעלי על כל הכסף שהיה מיועד לספה לטובת סט ספרים. היא הייתה בהלם רגעי, אך מיד חיזקה ועודדה אותי, שעשיתי את המעשה האצילי והנכון. לאחר רגע היא אמרה לי שבדיוק אתמול שמעה מגיסתה על לוח יד שנייה שיש בו סחורה נפלאה. "אולי כדאי לך לבדוק שם", היא אמרה. "אולי תמצאי ספה. ודאי לא באותה רמה שחלמת עליה, אבל לפחות יהיה משהו חדש ומרענן בשבילך". נהניתי מאוד מדבריה, והחלטתי לבדוק אחר הצהרים אם יש משהו שיתאים בעבורנו.

בערב, לאחר שהילדים הלכו לישון, התחלתי לחפש בקטגוריית הספות למכירה בלוח. פתאום קפצה למול עיני תמונה של ספה פינתית ויפה, שנראתה חדשה ממש. בדקתי את הפרטים המדויקים, ומצאתי שכתוב: "ספה למכירה, חדשה ממש, הייתה בשימוש פחות מחצי שנה, נמכרת עקב קבלת ספה חדשה". השורה למטה הייתה הכי מפתיעה: "מחירה 200 שקלים בלבד". היה גם מספר טלפון. מיד קראתי לבעלי והראיתי לו את הפרסום. הוא שמח בשבילי מאוד, ואמר שהלוואי שספה זו באמת תתאים, ושזהו המחיר האמיתי ולא נשמטו עוד אפסים בדרך. על הספה זו, כך נראה, הם יכולים לקבל מעל 2000 שקל... אך בעלי עודד אותי להתקשר ולברר את הפרטים המדויקים.

צלצלתי למספר הטלפון שבפרסום, וענה לי אדם אדיב ונחמד. כאשר התחלתי לברר אצלו פרטים, הוא סיפר לי שקיבל במתנה מהעבודה ספה יוקרתית וחדישה עוד יותר, ואין בביתו מקום לשתי ספות, ולכן את ה"ישנה" שלו הוא נאלץ למכור. וכן, 200 ₪, זהו המחיר שהוא דורש. הודיתי לו ואמרתי שאדבר עם בעלי, ותכף אחזור אליו עם דברים ברורים. כשסגרתי את הטלפון ומסרתי לבעלי את הפרטים, שאלתי אותו אם יש לנו מאתיים שקלים מיותרים. "לא תאמיני", אמר בעלי, "מהסכום שנתת לי לקניית הספרים - הוחזר לי עודף של מאתיים שקלים בדיוק. תתקשרי ותסגרי איתו על הקניה, ומתי נבוא לקחת את הספה".

בערב שלמחרת כבר עשינו את דרכנו לכיוון ביתו של המוכר. כשנכנסנו לבית וראינו את הספה במציאות, דמעה קטנה זלגה מעיני. זו הייתה בדיוק הספה שהופיעה בחלומותי: ספה פינתית, מעור יוקרתי, ועוד בצבע כהה ומרשים. בעלי והמוכר התחילו להוריד את הספה לכיוון הרכב. בינתיים פנתה אלי בעלת הבית. "כיצד הצלחת לשכנע את בעלי למכור לך את הספה?", היא שאלה אותי. "לשכנע?", שאלתי אותה בתימהון, "בכלל לא ניסיתי, רק שאלתי אותו פרטים טכניים ובסוף סגרתי איתו על הקניה. מתי הייתי אמורה לשכנע אותו, ובמה?".

"עשרות, אם לא מאות אנשים התקשרו לפניך", היא אמרה. "לכולם בעלי אמר שזה לא מתאים, משום שהם נשמעו לו לא הגונים, או לא רציניים מספיק. אך את – מיד כאשר סגר את הטלפון אמר לי: 'מצאנו את הקונה המתאים'. כששאלתי אותו כיצד הוא יודע שאת המתאימה, ענה לי רק שנשמעת לו הגונה מאוד, ועל כן החליט לתת לך את הספה'".

בדרכנו הבית, סיפרתי לבעלי על דבריה של בעלת הבית. הוא אמר לי שהוא כלל לא מתפלא. "את ויתרת על שלך בשביל התורה הקדושה", אמר, "אז הקב"ה נתן לך מתנה ישירה ממנו, באהבה".