עם אחד בלב אחד: מה נרוויח אם נהיה מאוחדים?

בחודשים האחרונים הנושא של 'אחדות העם' עלה לדיון בכל מקום אפשרי.

לאחר תקופה לא מבוטלת של פילוג, נראה שלמעשה, הרוב המוחלט בעמנו מייחלים לאחדות.

מתקפת הפתע, השכול הלאומי, הדאגה הקולקטיבית לחטופים ותפילה אחת גדולה וכנה, דווקא הובילו לסוג של אחדות בעם.

נשאלת השאלה, מה הרווח הרוחני שלנו להיות עם אחד, שלם ומאוחד?

את חשיבותה הרבה של האחדות ניתן לראות בפרשתנו, בה מתואר סיפורו של משה שגדל ויצא מארמון פרעה כדי לבקר את אחיו העבריים. בעת שנכח לסבלם, נתקל באיש מצרי מכה איש עברי ובתגובה משה הרג את המצרי. ביום למחרת ראה משה שני עבריים רבים ביניהם, ושאל: "לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ"?

העברי ענה לו: "הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי"?

באותו רגע משה הבין ששני העבריים הלשינו לפרעה שמשה הרג איש מצרי, ובתגובה לכך משה מביע את פחדו באומרו: "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר"...

המדרש מסביר שמשה חשש לגורל העם כולו ולא רק לגורלו האישי, שכן אם קיים בתוך העם לשון הרע, מלשינות ופירוד, זו הסיבה שהקב"ה שיעבד אותם לגלות מצרים, וייתכן שכל עוד לא תהיה אחדות אין הם ראויים להיגאל.

הקב"ה בחר בעם ישראל להיות לו לעם, מבלי ליתן לכך הסבר הגיוני בטבע, זוהי בחירה על שכלית שהגיעה מצדו של הקב"ה.

משה הופתע לגלות שקיים לשון הרע בעמו, כיוון שעניין זה מסמל פירוד לבבות ופוגע במהותם כעם אחד שלם.

בחירת הקב"ה הייתה בעם אחד מאוחד, ולא בעם מפורד.

פחדו של משה היה שבני ישראל עלולים לאבד את בחירתו של הקב"ה להיות לו לעם, ואת הזכות להיגאל בשל פירוד זה.

הקשיים בשעבוד מצריים ביטלו את פירוד הלבבות בין בני ישראל, והם התאחדו בזעקה אחת גדולה לה' שיגאל אותם. או אז, כאשר הפכו שוב לעם אחד ומאוחד, נעשו ראויים שוב לבחירה בהם כעם, והקב"ה גאל אותם.

כך בימינו אנו, את הקושי והכאב במציאותינו הנוכחית אנו צריכים לנצל לאחדות, לזעוק להקב"ה, זעקה אחת, כעם אחד, שיחזיר את חיילנו הבייתה בשלום, ישיב את אחינו החטופים וישלח לנו ניצחון.

אז, כמו בני ישראל במצרים, כשנהיה מלוכדים ומאוחדים, נעשה ראויים בשנית לבחירת הקב"ה בנו כעם אחד שלם, והוא ישלח לנו את הגאולה האמיתית והשלמה.

שבת שלום.

הדס פרנקו היא עו"ד ומגשרת, מאמנת אישית לזוגיות, בטחון והגשמה עצמית ומשפחתית.