הסיפור המרגש של שלום אסייג: "הוא רעד לי בין הידיים, מי שלא עבר לא יבין זאת"

"ביומיים הראשונים ישבנו בבית באבל. אחרי זה התעשתי וחזרתי לעבוד. ידעתי שאני צריך לצאת ולשמח אנשים. אלה המילואים שלנו, אז התחלנו לטייל, לנסות להרים את מצב הרוח. אתה פוגש מפונים ומרגיש עד כמה הם זקוקים לחיבוק ולתשומת הלב שנתנו להם. באנו לתת להם, כי זה המעט שיכולנו לעשות, אבל גם עבורנו זה היה מרומם ומעודד. נקלענו לשואה, אין דרך אחרת לתאר את זה". כך אמר הקומיקאי שלום אסייג בראיון ב"ישראל היום", בו דיבר על המלחמה ועל התקופה האחרונה שהוא עובר עם משפחתו.

"אני לא איש שמאל ואני לא איש ימין קיצוני. אני בנאדם של אמצע עם נטייה ימינה. כן חשבתי שאולי יש תקווה להצליח לייצר משהו עם הצד השני, הפלסטינים. לא יודע אם שלום, אבל אולי הסכם. אני לא יודע אם התפכחתי, אבל הופתעתי מרמת האכזריות. לבוא ולשחוט ילדים, לרצוח כמו ברווזים אנשים שבאו לרקוד, לחטוף זקנים ותינוקות - זה משהו שלא העליתי על הדעת, אני חייב להודות. היו מקרים אכזריים בעבר, והרוע קיים, אבל את הממדים האלה לא חשבתי שאראה בחיי. זה גורם לך להבין טוב־טוב עם מי אתה מתעסק.

"כל מי שהיה בתפקיד רלוונטי הוא אשם, מלמעלה עד למטה, וכולם צריכים לתת את הדין. כל ראשי המדינה וכל הצבא. זה לא משהו שאפשר לעבור עליו לסדר היום. אבל אני באמת חושב שזה צריך לקרות אחרי המלחמה. הרוע הוא שלהם, הרוע הוא בהם, ואסור לנו להאשים את עצמנו. הם הביאו אותו מהבית שלהם, והם מצאו את הרגע הנכון לעשות את זה. ובגלל הפילוג שהיה בין הישראלים - הם מצאו זמן טוב מבחינתם".

בהמשך ריגש אסייג כשסיפר על רגע אחד שלא ישכח מהמלחמה הזאת. "התראיינתי באולפן של גיא זו־ארץ ולירון ויצמן, והתארח שם תושב בארי", אמר. "נפגשנו בעמדת הקפה ודיברנו. הוא סיפר לי על מה שעבר עליו, ותוך שהוא מספר הוא התחיל לרעוד. חיבקתי אותו. הוא היה בן 40 והוא רעד לי בין הידיים. אמרתי לו שהוא רועד, והוא ענה: 'אני לא מצליח להפסיק לרעוד מאז'. חיבקתי אותו שוב ואמרתי לעצמי: 'מה האנשים האלה עברו'. הבחור הזה לא יוצא לי מהראש. גבר שנראה חזק רועד מולך. אלה דברים שמי שלא עבר לא יבין".