דווקא בזמן המלחמה, הכל החמיר – אבל מה נעשה עם זה עכשיו?

ניסים ואורה הגיעו לטיפול עם ויכוח קשה וסוער שהם מסתובבים איתו כבר כמה חודשים, ובשום אופן לא מצליחים להירגע (מובן שנעשו שינויים, שלא נזהה במי מדובר).

לניסים ואורה יש בלעה"ר משפחה ברוכת ילדים.

ניסים הוא קבלן עצמאי, שמעסיק תחתיו צוות של עובדים. הוא רגיל לעבוד בשעות שנוחות לו, ובדרך כלל הוא מתמרן די יפה בין העבודה לבין הדרישות של הבית.

אורה היא גננת קבועה. היא עובדת בכל בוקר מהשעה 8:30 עד 13:30.

באופן טבעי לוקחת אורה על עצמה את העול של עבודות הבית והטיפול בילדים. מבחינתה, היא שמחה לטפל בענייני הבית ומאושרת בכך שהצליחה למצוא משרה חלקית בעבודה שמשתלבת טוב כל כך עם צרכי הבית. אבל בזמני עומס, אורה מרגישה שהיא קורסת.

מידי יום, בסביבות השעה שבע בערב, כשהעייפות מתגברת והילדים לא משתפים פעולה, אז אורה מתחילה להתמרמר בלבה, והיא צוברת כעסים על כך שניסים לא זמין עבורה בעבודות הבית והטיפול בילדים. כך גם בימי שישי ובמוצאי שבתות.

אורה מלאת טענות כרימון על ניסים שאינו מגויס מספיק לעבודות הבית.

ומה קרה עכשיו?

דווקא עכשיו, בתקופת המלחמה המצב החמיר מאד מאד.

גם ככה כולם מתוחים וחסרי וודאות. המבוגרים חוששים ומותשים והילדים מרגישים את החרדות ומגיבים בהתאם.

אורה עובדת קשה מאד גם מול ילדי הגן, שמצבם ההתנהגותי מאד לא יציב, גם מול הוראות פיקוד העורף, גם מול ההורים החרדים שמתקשרים בלי סוף. וכשאורה חוזרת סוף סוף הביתה מכל העומס הזה – היא פוגשת בבית אותה תמונה.

אורה מרגישה שכעת היא חייבת יותר מתמיד את התמיכה של ניסים, רק שהניסים הללו לא קורים...

דווקא כעת ניסים מתמודד עם מורכבות לא רגילה בעבודה. ניסים היה רגיל לנהל צוות של עובדים ערבים. כעת אין היתרי כניסה לערבים, והוא צריך לגייס עובדים יהודים. מי שקצת מכיר את הנושא הזה יודע שניהול צוות של יהודים הוא פרויקט בפני עצמו.

ניסים מוצא את עצמו כמעט בלי כוח עזר. הוא מתחיל להפשיל שרוולים ולעשות מה שיכול בכוחות עצמו. אבל בשטח, הוא לא מצליח לעמוד בהתחייבויות, והלקוחות מתחילים לאבד סבלנות...

ניסים מקבל טלפונים זועמים מלקוחות מתוסכלים. הם מאשימים אותו בכך שאינו עומד בהסכמים ומלאים בטענות על איכות וקצב העבודה. ניסים מרגיש שהוא חסר אונים. הוא רוצה להישאר בבתי הלקוחות עד השעות הקטנות של הלילה – לעבוד ולעבוד כדי לצמצם את הפערים בין הדרישות לבין התפוקה, אבל מנגד לכל זה עומדת אשתו אורה. גם אורה מתלוננת. אורה רוצה אותו בבית, היא זקוקה לכל גרם של עזרה. אורה נשמעת חלשה ומותשת. ניסים מודאג ממצבה. אבל הוא נמצא בין הפטיש לסדן.

כך עוברים להם הימים, ומיום ליום המצב רק מחמיר. גם העובדים המעטים שהצליח ניסים למצוא התחילו להשתמט – חלקם במילואים, וחלקם פשוט מצאו עבודה נוחה ומשתלמת יותר. ניסים היה ער למצב בבית. הוא חשב עם עצמו ברצינות והחליט אפילו להביא הביתה מנקה קבועה שתגיע פעמיים בשבוע לעזור לאורה.

הוא הרים טלפונים והשיג המלצות, ואז הגיע לאורה עם הפתרון הנפלא הזה.

אבל מתברר שאורה ממש לא מרוצה מהעניין. נראה שהפתרון של העוזרת רק הגביר את הכעסים שלה. אורה לא הייתה מוכנה לשמוע על שום עזרה חיצונית. היא דורשת מניסים להתייצב בבית בשבע בערב בדיוק. נקודה.

"גם ככה אני לא משתלטת על העומס והבלגן עם הילדים, מה שחסר לי זה עוד איזה אישה שאני אצטרך לנהל גם אותה?", היא שואלת במרירות. "ניסים מיומן בעבודות הבית ולא צריך להסביר לו מה לעשות. עוזרת בית זה פשוט מטרד!

"אני מבינה את המצוקה של ניסים", היא מוסיפה בהגיון. "אבל ניסים צריך להבין גם אותי. אני לא עשויה מפלדה. קשה לי".

כשניסיתי לברר לעומק מה עושים ניסים ואורה במצב של קונפליקט וחוסר אונים, התברר שיש להם רשימת אסטרטגיות שימושיות לשעת מצוקה.

לאורה יש כמה וכמה שיטות איך לגרום לניסים להתגייס לעזרתה: דבר ראשון היא מתקשרת לשתף את אמא שלה. ניסים נדרך ומתכווץ, הדבר האחרון שחסר לו הוא התערבות של חמותו. הוא מוכן לעשות המון כדי למנוע את החוויה הזאת.

שיטה נוספת היא להפסיק לתפקד. אורה מפסיקה לבשל, מפסיקה לכבס, ובעצם משביתה את משק הבית.

ניסים מוצא את עצמו משווע לאוכל ולחולצה מכובסת, אבל הוא מבין שאם ישגר רמז למצוקתו – הוא יקבל בתמורה מטר של תלונות על תפקודו הלקוי.

אורה גם יכולה להיות חולה, להיכנס לדיכאון, לשכב שעות ארוכות במיטה – כל זה מתוך ידיעה שהכפתורים הללו לוחצים היטב ומפעילים את מצפונו של ניסים.

וניסים? הוא באמת מכונה קלה מאד להפעלה. כל פעולה כזאת, שעלולה לערער את הביטחון והמוגנות שלו מצליחה להוציא ממנו הרים וגבעות. הוא מבטיח שישתדל ויתאמץ ויעשה כך וכך וכך. בתוך תוכו הוא יודע שאין שום סיכוי שיעמוד בהבטחות שלו, אבל הפחד להישאר חשוף מול האיומים גדול יותר.

* * *

קוראים יקרים,

ניסים ואורה הגיעו למצב של חוסר אונים. דווקא המורכבות הקשה הזו, שהגיעו אליה בעקבות המתחים של המלחמה, הביאה אותם לקצה גבול היכולת של כל אחד מהם.

אורה, כפי שפירטנו, הייתה רגילה להפעיל את ניסים בכל מיני דרכים. לעומתה, ניסים היה רגיל לנהל את עצמו בהתאם ל"פקודות" שלה. הוא בעצם לא ניהל את עצמו בהתאם למה שהוא רואה לנכון, אלא בהתאם למה שאשתו דורשת. כעת, בזכות המצוקה שהגיעו אליה, הניהול ההדדי הזה כבר לא עובד, וניסים ואורה נאלצים, ובעצם – זוכים, לעשות כל אחד עם עצמו עבודה פנימית.

כן, ניסים ואורה יצאו למסע לא קצר, ובהחלט אמיץ ומאתגר. ניסים פגש את הכפתורים שנלחצים אצלו כשאורה מאשימה אותו. הוא התחיל להתבונן לתוך עצמו ולגלות את אותם מקומות שבהם הוא לא שלם עם עצמו, ואורה התחילה לבדוק למה היא לא סומכת על עצמה ומפעילה את הסובבים אותה, מה מונע ממנה לשים את הגבול לעצמה ולעצור במקומות שבהם היא לא מסוגלת יותר. אורה פגשה את רגשות הנחיתות והשנאה העצמית שגורמים לה לנסות לשדר כלפי חוץ שהיא כל יכולה, להגיע לקצוות ולהשליך תסכולים על ניסים, ועוד ועוד מקומות לא מעובדים שהתחילו בשנות הילדות המוקדמות ומלווים אותם עד היום הזה.

כן, העבודה לא נגמרה, ולעולם לא תיגמר, כי זה מסע חיים. אבל מי שזוכה להתחיל להסתכל לפחדים בעיניים ולהסיר את המסכות, מגלה את הטעם של התבוננות אמיתית יותר שנותנת לנו את הכוח פחות לנהל את כולם סביבנו, ויותר לנהל את עצמנו – מבפנים.

הרב אריה אטינגר הוא יועץ ומייסד בית ספר להכשרת יועצים זוגיים.