היסטוריה וארכיאולוגיה
מנפצים את המיתוס: האם אבותינו בנו את הפירמידות במצרים?
לפי מה שמקובל היום, הפירמידות המפורסמות והמרשימות ביותר נבנו לפני תקופת שעבוד בני ישראל במצרים. כל הפרטים שיפתיעו אתכם
- יהוסף יעבץ
- פורסם כ"ח טבת התשפ"ד
אף על פי שבציורי ההגדות של פסח רואים תמיד את הנוגשים המצרים עומדים בצל הפירמידות כשהשוט מונף, אוהבים רבים מההיסטוריונים לקבוע בנחרצות כי זו סתם אגדה, ותפקידנו הוא לשחוט את הפרות הקדושות.
האגדה הזו נזכרת לראשונה על ידי יוסף בן מתתיהו, המתאר את בני ישראל בונים את הפירמידות, שבזמנו היו מפורסמות מאד ונחשבו לאחד מ"שבעת פלאי העולם".
לפי מה שמקובל היום, הפירמידות המפורסמות והמרשימות ביותר נבנו לפני תקופת השעבוד של בני ישראל במצרים.
אך בכך אין לסתום את הגולל על האגדה היפה...
למעשה, פירמידות נבנו במצרים במשך מאות רבות של שנים, בטכניקות שונות, שהתחלפו לפי המצב הכלכלי של הפרעונים, מצב הרוח של המהנדסים או תנאי חיים אחרים המשתנים עם הזמן.
חלק גדול מהן, ואולי רובן, לא שרדו. כיום מזוהות כ-120 פירמידות במצרים, אך יש שרידים של רבות אחרות, וישנן שעדיין קבורות תחת החול ומתגלות מדי כמה שנים.
מי שאחראי ל"ניפוץ המיתוס" הוא לא אחר מאשר ד"ר זהווי חוואס, שכיהן במשך זמן רב כמזכיר "המועצה העליונה לענייני עתיקות של מצרים". הוא ממונה בפועל במצרים בתפקידים שונים שקשורים לענייני עתיקות מצריים החל משנת 1969, למעלה מחמשים שנה.
חוואס הוא מוסלמי בעל אוריינטציה של שנאת ישראל, ובמשך כל התקופה הארוכה הזו, אחד משיקוליו ה"מקצועיים" הוא דחיקה והכחשה של כל מה שקשור לישראל. אף על פי שהאיסלאם לכאורה אמור להאמין בתורה, בפועל המוסלמים בכל הארצות, כולל המלומדים הארכיאולוגיים שבהם, עסוקים בהכחשת כל קשר בין עם ישראל והמציאות הארכיאולוגית.
בשיפוץ מעמיק ומסיבי של העיר ביירות בשנת 1994 נמצאו כמויות עצומות של ממצאים, שרידי מקדשים, קברים, כלים וכתובות, אך הללו לא זכו אפילו למבט. דחפורים ענקיים גרפו אותם אל הים, אחרי שווידאו שהם שבורים לרסיסים... למה? הארכיאולוג אלברט נקש כותב בפשטות: "הם פחדו למצוא משהו פיניקי ולא ערבי". מבחינת הערבים, "כותבים" גם את הארכיאולוגיה, ולא רק את ההיסטוריה...
בדיוק כמו שעשו המוסלמים בהר הבית – השמדה עקבית של כל דבר שעשוי להיות זכר לבית המקדש היהודי.
זו תופעה עתיקת יומין, וכבר בשנות ה-70 של המאה הקודמת, כאשר התגלתה באזור מרדוך הסורית עיר עתיקה ומרתקת שנקראה בעבר בשם אבלה, עיר מימיו של אברהם אבינו, פרסם בתמימות ראש המשלחת, הארכיאולוג ג'ובאני פטיטו האיטלקי, ממצאים כמו השם "אברהם", השמות "סדום ועמורה", ועוד. הוא לא ידע איזו תיבת פנדורה הוא פותח, לאשר משהו שקשור לעם ישראל?
העיתון הסורי "תשרין" פרסם ריאיון עם ד"ר עפיף בהנסי, שטען כי הקשר לתנ"ך הוא זיוף ציוני שנכפה על פטינטו. "אבלה תמשיך לספק את ההוכחות ההפוכות". ה-biblical archaeology כתב במרץ 1979 כי "ברור לנו שבאמצעות לחצים פוליטיים אנטי-ציוניים מנסים בסוריה להשפיע על הפירוש המדעי ללוחות אבלה"...
מעלליו של חוואס המצרי מוכרים לכל מי שעוקב אחרי הפרסומים הארכיאולוגיים. בנוגע לפירמידות, טיעון המחץ שלו הוא כדלהלן: נמצאו בתי מגורים מרווחים באזור הפירמידות, כך שמוכח שבוני הפירמידות לא היו עבדים, אלא מצריים מקוריים...
ברור שכל בנייה מצריכה גם מפקחים ומהנדסים, אבל מי מבצע את העבודות השחורות, אם לא העבדים הנרצעים? בבתים המרווחים התגוררו כנראה הנוגשים המתוארים בתורה, שפונקו על ידי פרעה בכל טוב, כדי שיוכלו להתאכזר לעבדים המסכנים.