היסטוריה וארכיאולוגיה
רגע של היסטוריה: כך הותרו העגונות באסון הנורא של הצוללת דקר
האסון הנורא של היעלמות הצוללת במסעה הראשון היכה את המדינה בתדהמה, ונשיהם של הנעדרים הוכרזו כעגונות. איך בכל זאת הותרו להינשא? קראו
- יהוסף יעבץ
- פורסם כ"ח טבת התשפ"ד
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
בעקבות הטבח הנורא שהתרחש בדרום בשמחת תורה, מעבר לכל הצער והיגון והשכול, התווספה גם בעיה של עגינות, שנפלה לפתחם של גדולי הדור. לגבי חלק מהנעדרים, אין מידע בדוק שיכול להוכיח במאה אחוזים את מצבם, חיים או מתים. במצב כזה האישה היא עגונה, למרבה הצער, ופוסקי ההלכה עושים כל שביכלתם כדי לוודא את היתרה להינשא מחדש.
באחד מהלילות הקרים של חודש טבת תשכ"ח, בשעה 24:00, התקבל אות רדיו בבסיס חיל הים בחיפה. הקצינים שהיו במשמרת התכנסו סביב מכשיר הרדיו, שנחשב אז למשוכלל, ואישרו כי השדר מגיע מצוללת חיל הים "דקר". הצוללת נמצאת כרגע ליד האי כרתים.
הצוללת הפליגה לדרכה מספר ימים קודם לכן מנמל פורטסמות' שבאנגליה, שם שופצה ונרכשה באותו זמן. "אח"י דקר צ-77" אמנם לא היתה חדשה, אבל נחשבה ל"יד שניה במצב טוב". היא שימשה את הבריטים במלחמת העולם השנייה, ונרכשה על ידי ישראל ב-1965.
האסון הנורא של היעלמות הצוללת במסעה הראשון, על 69 אנשי ציוותה, הכה את המדינה בתדהמה. שום קצה חוט לגורלה של הצוללת לא נמצא, למרות חקירות רבות ונשנות. נשיהם של הנעדרים הוכרזו כעגונות, שכן לא ניתן היה לדעת אם אכן טבעו ומתו, או שמא נחטפו על ידי גורם קומוניסטי, מוסלמי, או כל אפשרות מפחידה אחרת.
לפי ההלכה, אדם שנופל לתוך מים "שיש להם סוף", ניתן להתיר את אשתו, משום שאנחנו יודעים היכן גבולות האגם או הנהר, ואם היה נשאר בחיים - היה מופיע באחד החופים. אבל כאשר אדם נופל למים "שאין להם סוף", שאנחנו לא שולטים בכל הקצוות שלהם, כמו למשל הים התיכון, אנחנו לא יכולים להתיר על סמך ההיעלמות בלבד, שכן שמא עלה לחוף נידח ושם נחטף, נפצע, או כל דבר אחר שמנע ממנו לשלוח שדר על מיקומו.
שנה לאחר מכן נמצא מצוף של הצוללת ליד נמל עזה. מציאת המצוף הוכיחה שלצוללת נגרם נזק, וכי היא לא נחטפה כמות שהיא. בעקבות כך, היו רבנים שנדרשו לסוגייה ההלכתית והתירו את נשי הנעדרים להינשא.
אחת הנשים שהותרו להינשא באותו זמן היא הגב' נורית מנור, המסייעת לנשים עגונות בתמיכה רוחנית וחברתית.
מציאת המצוף היתה סימן הלכתי עבור העגונות, אך מבחינת התחקיר הצבאי היא היתה אסון, שכן כל החיפושים הופנו לאזור המזרח התיכון, עזה ומצרים, וכך גם הפרשנויות השונות שניתנו לאירוע. ברבות השנים התברר שהכיוון היה שגוי. המצוף נסחף לעזה אחרי שעבר דרך ארוכה מאד. רק כ-31 שנים אחרי טביעתה התגלו שרידי הצוללת דקר, ב-28 במאי 1999, על ידי אוניית חיפוש של חברת נאוטיקוס. השרידים נמצאו בעומק של 3 ק"מ, על הנתיב לחיפה, במרחק 485 ק"מ מיעדה. באנייה היו שרידי הנעדרים, שהוכיחו סופית שאכן, למרבה הצער, כולם נספו בטביעה, ונשיהן נישאו כדת וכדין.