דמות באגדת חכמים: שמעון בן שטח והבקשה שהפתיעה את הצדוקים

הספר הקדום ביותר שנכתב ע"י חז"ל הוא "מגילת תענית". המגילה מתארת ימים שנחשבו כימים טובים בימי בית המקדש השני. אחד מהם חל בכ"ח בטבת, וכך מתואר במגילת תענית לגביו (המגילה בארמית חלקית, מועתק כאן מתורגם לעברית): "בעשרים ושמונה בטבת חזרה כנסת הדיינים למקומה, מפני שהיו הצדוקין יושבין בסנהדרין, ינאי המלך ושלומציון המלכה יושבת אצלו ולא אחד מישראל יושב עמהם חוץ משמעון בן שטח. והיו שואלין תשובות והלכות ולא היו יודעין להביא ראיה מן התורה.

"אמר להם שמעון בן שטח: כל מי שהוא יודע להביא ראיה מן התורה, כשר לישב בסנהדרין.

"פעם אחת נפל דבר של מעשה ביניהם, ולא היו יודעים להביא ראיה מן התורה, אלא אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומר תן לי זמן ולמחר אשוב. נתן לו זמן, הלך וישב לו בינו לבין עצמו ואינו יכול להביא ראיה מן התורה. למחר נתבייש לבוא ולישב בסנהדרין והעמיד שמעון בן שטח אחד מן התלמידים והושיבו במקומו.

"אמר להם אין פוחתין בסנהדרין משבעים ואחד, וכך עשה להם בכל יום ויום עד שנסתלקו כולם וישבה סנהדרין של ישראל. יום שנסתלקה סנהדרין של צדוקים וישבה סנהדרין של ישראל עשאוהו יום טוב".

ינאי המלך היה בנו של יוחנן כהן גדול, שנעשה צדוקי בסוף ימיו. ינאי אימץ את סגנון המלוכה היווני, שחכמי התורה סלדו ממנו, ולכן הוא רדף את החכמים כל ימיו. הוא ביטל את הסנהדרין המסורתית, והושיב מלומדים צדוקים.

חברי הסנהדרין הצדוקים היו אולי חכמים ומלומדים, והציעו סברות טובות וחביבות, אך שמעון בן שטח, שהיה גיסו של ינאי המלך, הבין שאינו יכול לשכנע אותו באופן רציונלי, לכן הוא ביקש בקשה אחת קטנה, כנראה דרך אחותו המלכה: לא משנה לי מי יהיה חבר בסנהדרין, ומה יהיה צבע הכובע שלו. רק דבר אחד: שיביא ראיה לדבריו מהתורה. בסופו של דבר, כולנו יהודים, גם הצדוקים. בית משפט צריך ראיות.

אחרי שהחוק נכנס לתוקף, ארב שמעון בן שטח לאחד החברים, שהביע בביטחון רב פסק הלכה, ושאל אותו "יש לך ראיה?". הצדוקים לא התרגלו להביא ראיות, כי הם עזבו את דרך החכמים לדקדק באותיות התורה, לדרוש דרשות ולהעביר הלכות מדור לדור בחרדת קודש. הם החליטו כפי שנראה להם בקריאה ראשונה. אך כידוע, מול קריאה ראשונה תמיד עלולה לבוא קריאה שניה...

כך, לאט לאט, הראה שמעון בן שטח שהצדוקים "עוברים על החוק", פוסקים פסיקות משפטיות על פי אינטואיציה גרידא, ולסנהדרין נכנסו אנשים שיודעים להביא ראיות מן התורה, אנשים שנאמנים למסורת חז"ל. על כך היה בימי הבית השני יום טוב בכ"ח בטבת. אסור היה להתענות או להספיד בו, שכן ביום זה חזרה הסנהדרין למקומה, לשנים רבות.