רגע של היסטוריה: האמנם בנה נחמיה בן חושיאל את בית המקדש השלישי?

לפני כ-2400 שנים עלה לארץ ישראל נחמיה בן חכליה, שהיה פחה מטעם מלך פרס. הוא קומם את חרבות ירושלים, חידש את העבודה בבית המקדש, ועורר את עם ישראל לשוב בתשובה ולשלוח את הנשים הנכריות. יחד עם עזרא הסופר הוא הקים את "כנסת הגדולה", שמסרה את התורה לדורות עולם.

לא רבים יודעים כי נחמיה בן חושיאל, שהיה בנו של ראש הגולה הבבלי, עלה לארץ ישראל יחד עם מסע הכיבוש הסאסאני-פרסי. בשנת ד'שע"ד (614), הסאסאנים כבשו את ירושלים, גרשו ממנה את הנוצרים ומינו את נחמיה למושל ירושלים. נחמיה, שהיה מזרע דוד המלך, החל לחפש כהנים בעלי יחוס, שיוכלו להצטרף אליו לבניין בית המקדש השלישי. לשם כך הקים "מועצת חכמים" מבין היהודים תלמידי החכמים שהגיעו עימו מפרס, ומבין יהודי ארץ ישראל.

הממלכה הסאסאנית היתה גלגול של האימפריה הפרסית. מרכז השלטון שלה היה באיראן. בתקופה זו משל בה המלך חוסרו השני. חוסרו היה מלך אכזר, שעלה לשלטון על ידי מרד נגד אביו, ובסופו של דבר הוציא את אביו להורג. אך חוסרו היה צריך את עזרת היהודים - הן יהודי ארץ ישראל והן יהודי פרס, שהיו כוח משמעותי באותו הזמן – כדי לכבוש את ארץ ישראל.

חוסרו הכריז מלחמה על קיסר ביזנטיון, הרקליוס, והגיע לשערי ירושלים בליווי צבא אדיר, אך הנזירים הנוצרים בירושלים הפיצו "נבואה" כי העיר לא תיכבש על ידי הפרסים, ונחו בשאננות מאחורי השערים... הבישוף הנוצרי של העיר, שהיה מן הסתם ריאלי יותר, התחנן לתושבים שייכנעו מול עוצמת הצבא הפרסי, אך דבריו נפלו על אזנים ערלות, הצבא הפרסי צר על העיר, ולאחר עשרים ימי מצור הצליח לחדור לתוכה. הפרסים ביצעו טבח בנוצרים הביזנטים, ואת הנותרים גירשו מהעיר, כשהם נאלצים ביציאתם לדרוך על סמלי הנצרות.

נחמיה בן חושיאל בנה בית כנסת בשטח הר הבית, והחל בתוכניות לבנית בית המקדש השלישי, כשיהודים מכל רחבי ארץ ישראל מסייעים בידו בהתרגשות. עד לאיזה שלב התקדמו תוכניותיו - אין לנו תיעוד ברור. יש מן החוקרים שטוענים כי הוא הקים מבנה על אבן השתיה, וכיפת הסלע בת ימינו יושבת על יסודות המבנה הזה. ישנם גם המזהים בין פיוטי הקליר רמזים למאורעות האלו. מה שידוע לנו הוא ששלטונו בירושלים ארך 3 שנים בלבד.

הממלכה הפרסית ניצלה אמנם שעת כושר, אבל האימפריה הביזנטית לא היתה חסרת אונים. הקיסר הרקליוס החל אוסף כוחות כדי להשתלט מחדש על ארץ הקודש, וגם הנוצרים בארץ ישראל לא טמנו את ידם בצלחת. הם רדפו את היהודים והציקו להם, עד שבשלב מסוים היהודים ברחו מירושלים אל מאחורי חומות קיסריה, שהיתה אז עיר מבוצרת.

ההנהגה היהודית המדינית בישראל, שאחד מחבריה היה בנימין איש טבריה, יהודי עשיר ובעל נכסים, החליטו להקדים רפואה למכה ולכרות ברית עם הביזנטים דווקא, שכן הבינו כי סופם יהיה לנצח ולמשול בארץ. ואכן, חוסרו הסאסאני מת באותו הזמן, ומחליפו, קבאד השני, נכנע בעצמו בפני הרקליוס. כיוון שלא כמו הפרסים, הנוצרים קידשו את ירושלים, נגוז החלום של בנין המקדש בירושלים, והיהודים נאצו לעזוב את העיר, ועברו לגור בעיקר בצפון הארץ.

ספר בן הזמן בשם "ספר זרובבל" מתאר את המאורעות האלו בצורה דרמטית, כיצד הציבור בארץ, או לפחות חלקו, היו בטוחים כי נחמיה בן חושיאל, שכאמור היה מזרע דוד המלך, הוא הוא מלך המשיח שיגאל את ישראל. מסתבר שעדיין אנו צריכים לחכות למשיח האמיתי, שיבוא ויגאלנו במהרה.