ניצול הפיגוע שנהרג בעזה הותיר אחריו תינוקת בת 3 חודשים: "הוא דאג להיות אבא שלה בכל רגע שאפשר"

בסוף השבוע האחרון, נפל סא"ל רועי יוחאי יוסף מרדכי הי"ד בקרב בצפון רצועת עזה. רועי, בן 31 מתל אביב, שירת כמפקד מגמה בבא"ח נח"ל, והותיר אחריו אישה ותינוקת שנולדה רק לפני 3 חודשים.

נטע, רעייתו של רועי, סיפרה לחדשות 12 שלפני שחזר לצבא ונהרג בקרב, הם הספיקו לבלות יחד: "הוא הגיע ביום חמישי בלילה הביתה, ממש מאוחר, ואכל את השניצל והפסטה שהוא אהב לאכול כשחזר מהצבא".

בבוקר, הלך רועי עם ביתו הקטנה אורי לחוג שחייה. הם הספיקו לאכול ארוחה משפחתית יחד עם נטע לפני שנסע. "היה לנו ממש שישי משפחתי, אפילו רגיל לכמה שעות. אני בטוחה שגם אם היה יודע שזאת ההזדמנות האחרונה שלו להיות איתי ועם אורי, לא היינו עושים משהו שונה יותר מדי", סיפרה נטע.

רועי ניצל מהפיגוע הקשה בישיבת מרכז הרב בירושלים בשנת 2008, בו נהרגו שמונה תלמידי ישיבה. הוא איבד שם את חבריו הטובים וסחב איתו את הכאב שנים רבות. "זה היה במאית השנייה. הוא היה עם חברים שלו ליד מכונת פחיות, במגרש הישיבה. היה חסר להם כמה אגורות. הוא עלה לחדר לקחת את הכמה אגורות האלה למכונת השתייה, וכשירד חזרה ראה שהחברים שלו כבר נרצחו. הכרתי אותו כשהיה בן 22, אחרי שהיו לו כמה שנים לעבד את מה שהיה בפיגוע. בכל דבר שהוא עשה, זה ליווה אותו".

בתקופה האחרונה, נטע הביעה דאגה, אבל רועי מיהר להרגיע אותה: "רועי מאוד לא אהב כשהייתי מתחילה לדבר על זה, ישר היה אומר לי: 'נטע, לא צריך לדבר על זה. לא יקרה כלום, הכל בסדר. אלה דברים שלא רלוונטיים. לא צריך את השיח המחליש הזה'. לצערי הרב, המלחמה גם נהייתה סוג של משהו טיפה יותר יום-יומי. השתדלתי לא להכביד עליו, להעציב אותו ולהעיק עליו יותר מדי, כי התקופה הזאת הייתה מאוד מאתגרת עבורו. השתדלנו ליהנות מהביחד כשהוא היה בא הביתה, כמה שיותר להתעסק ברגע הנוכחי, לא במה שקורה בעולם האמיתי. היינו לכמה שעות בבועה שלנו. החשש תמיד היה בלב, תמיד ניסיתי, בכל מיני דרכים, לוודא שהכל בסדר, בלי יותר מדי להלחיץ".

על האבהות הטרייה, נטע מספרת שרועי נהנה מכל רגע. "אנחנו כמעט 10 שנים ביחד ולא ראיתי אותו כל כך מאושר וניחוח כמו מאז שאורי נולדה" סיפרה. "נפתח לו חדר בלב. זה נשמע קלישאתי, אבל זה כל כך נכון. כשהיא הגיעה, הרגיש לי שהוא היה אבא שלה תמיד, כל ה-32 שנים כמעט שהיה חי. זה בא לידי ביטוי בצורה מוחשית כשנולדה, אבל הרגיש שתמיד היה אבא שלה. זה בא לו כל כך בטבעיות. הייתה ביניהם קרבה וחיבור. הוא אומנם לא היה איתנו הרבה בגלל שהיה בצבא, אבל היה אבא שלה ביותר מ-100%. היא כל הזמן הייתה מחובקת עליו, במנשא הוורוד. הוא זה שטיפל בה, קילח, החליף את הטיטולים, ישן איתה מחובק. היה איתה בכל השעות שהייתה ערה. הוא היה מקריא לה סיפורים מגיל מאוד קטן. הוא דאג להיות אבא שלה בכל רגע שאפשר".