"תחפה עליי, אני מוציא אותם": לוחם המילואים שחילץ מעזה 2 תוכים

בזמן שמאות חיילי צה"ל ממשיכים להילחם בעזה, בניסיון לשחרר את החטופים, אחד הסיפורים שמרגשים את הרשת ביממה האחרונה קשור לחילוץ חיות מהעוטף. לאחרונה חילצו החיילים כלבים וחתולים שנמצאו באזורי הקרבות, אבל בחדשות 12 פורסם כי לוחם מילואים עשה מאמצים רבים כדי לחלץ שני תוכים שנלקחו על ידי המחבלים ביום הטבח ולא הוחזרו לבעליהם.

הלוחם דניאל קמחי (29) מרמת גן נשוי ואב לשניים. במהלך השירות הצבאי הוא שירת כלוחם בגבעתי, ומאז עשה לא מעט ימי מילואים. "לוחם זה לכל החיים", אמר בראיון. "מילואים זה הדבר הכי כיף שיכול להיות. נפגשים כל החברים ביחד, פעמיים בשנה עושים אימון או תופסים קו, ותמיד יש אווירה טובה".

דניאל גויס עם הלחימה ושהה שבועות ארוכים בצאלים, עד שהוחלט על כניסה קרקעית לרצועה. "הכניסה הייתה מצפון הרצועה לבית חנון", סיפר. "ידענו את הדרך היינו אמורים לעבור דרך מטעים. ברגע שעוברים את הגבול הכול הרים וגבעות של זבל. לאט לאט נכנסו לבתים הרוסים, ושם ישנו. לקחנו את השמיכות שלהם ואת הדברים שלהם, לא היה לנו יותר מדי אוכל ומים, אבל שם חיינו. אחרי כמה ימים באותו מקום כבר היינו שבוזים, ופתאום מצאנו כלבה. היא הייתה ממש מפוחדת ומבוהלת, ומיד החיילים מהצוות שלי נתנו לה אוכל ומים וליטפו אותה. היא הפכה להיות חלק מאיתנו, אנחנו חיממנו אותה, והיא חיממה אותנו. חלק חשבו שזו כלבה מהעוטף, חלק חשבו שהיא עזתית. שלחנו אותה על האמר בחזרה לישראל ויום למחרת כבר היה לה בית חדש, ואז היה לי דמיון שאולי גם אני אציל חיה, ואם להיות ספציפי - תוכי".

"במהלך הלחימה מצאנו את עצמנו באותו בית במשך שבוע וקצת, ומולו היו המון בתים הרוסים. הסתכלתי מאחד החלונות קדימה, וראיתי חדר מלא בכלובים של ציפורים. לא שמעתי ציוצים, אבל הייתה לי הרגשה שאולי יהיה שם משהו מעניין. נכנסנו לבית והתחלנו לעשות בו סריקות, ואני ישר רצתי לחדר עם הכלובים".

דניאל והצוות עשו סריקה. הוא נכנס לחדר עם הכלובים ומצא המוני תוכים פצועים. "זו חוויה לא נעימה למי שאוהב ציפורים", סיפר. "זה כנראה היה בית של עזתי שגידל המון המון תוכים, והם כולם היו מתים בתנאים הכי גרועים שיש. הייתי שם כמה דקות, ופתאום ראיתי בצד כלוב קטן עם שני תוכים מסוג קוקטייל, חמודים ושקטים. הם ישבו מאחורה, לא צייצו, והיו בלי מים ובלי אוכל בכלל. הם נראו ממש מפוחדים, ומסביבם היו מלא תוכים מתים. זה בית שבור והרוס מכל הכיוונים, וזה כבר היה חודש וחצי לתוך הלחימה. לא היה סיכוי שהם ישרדו. כל היום טנקים יורים, וכל פגז כל הבית זז. שם הבית שרד וגם התוכים. אמרתי לעצמי שאם הם שרדו, אין מצב שאני משאיר אותם שם".

"בלחימה הייתי עצבני וקצר", הוא מספר מה עבר עליו בתקופה האחרונה. "והתוכים הזניקו לי את המצב רוח. חברים היו סביבי ודאגו לתוכים, אם הכול בסדר איתם, אבל אני אמרתי לעצמי 'טוב, איך אני מוציא אותם החוצה?'. אם אנחנו נשארים פה זה לא יהיה נוח, אז לקחתי אום איתי. אני הולך בעזה עם תוכים ביד כדי שהם לא יתפוצצו שם בבית.

"אחרי יומיים שהם איתי, שאני מתעסק רק בהם, דואג להם נותן להם לאכול לשתות שם אותם בחושך שישנו כמו שצריך, אמרו לנו שאנחנו יוצאים ליומיים להתרעננות. התחיל לרדת גשם, אז יצאנו ליומיים, ולמזלי היה מקום אחד על ההאמר שהצלחתי לתפוס. אני אחסוך את המילים ששמעתי מהחברים שלי לצוות, אבל כל הדרך אני בהאמר, מחבק את הכלוב עם התוכים בחזרה לישראל. אם אנחנו ככה דואגים לבעלי חיים, ברור שנדאג גם לבני אדם. זה מתחיל קודם כל מלאהוב את כל מה שחי".