"הוא מתכוון להישאר במנזר לפחות לשנים הבאות. להתנתק מהכל": מהמנזר לחנוכייה

ניר נכנס לבית חב"ד בגלימה של נזיר בודהיסטי. "לא הגעתי הנה בשביל לטייל. אני למעשה מחפש פה משהו אחר", הוא אומר בהתלהבות. הוא מחליק על שמלתו האדומה, ומספר לכל מי שרק רוצה לשמוע שהוא נוסע לתרגל תפילות ומדיטציות עשרה שבועות במנזר בודהיסטי מפורסם. המנזר נמצא מזרחית אלינו, והוא צופה על כל עמק קטמנדו.

חזקי ואני מחייכים אליו ומציעים לו להצטרף ולשבת עם החבר'ה על הספות לשיעור הערב הקבוע.

ניר מסרב בחיוך נבוך. הוא... חש עייפות. ה"גסט האוס" שלו נסגר מוקדם, הרגליים שלו קצת כואבות. השיעור מתחיל, וניר, שמכין לעצמו תה בפינה, מוצא עצמו קרוב יותר ויותר. הוא לא יושב בשיעור חסידות. הוא רק מחכה שהתה יתקרר...

הערב אנחנו לומדים עם המטיילים מתוך פרק ל"ב בתניא. יושבים ומדברים על הקשר החזק שבין נשמה של יהודי לחברתה. "ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם. רק הגופים מחולקים"... אנו משוחחים על הערבות ההדדית שקיימת בין יהודי ליהודי בכל מקום שהוא, ועל כך שהמטרה של כל יהודי בעולם היא לתת ולהעניק משלו לאחיו.

ניר מתיישב על הספה, אבל מי יודע? אולי זה באמת כי כואבות לו הרגליים?...

לפני שהוא יוצא אנחנו מזכירים לו שחנוכה בעוד שבוע. מציידים אותו בחנוכייה אחת בשבילו, ועוד אחת אם יצטרך. אנו נותנים לו גם את מספר הטלפון שלנו, אם רק ירצה לשוחח איתנו מהמנזר. אנחנו כאן. בשבילו.

שנה חלפה. "זוכרים אותי?", מפלס אלינו את דרכו בחור צעיר מהפתח. הוא לובש ג'ינס כחול וחולצה לבנה מכופתרת. ניר. "מה שלומכם? כבר שנה אני מסתובב במזרח. בחודשים האחרונים התמקמתי בהודו, אבל החלטתי שאת חנוכה אני עושה אצלכם. יש לי משהו מיוחד לספר לכם", הוא משתלהב.

מספר ימים לאחר שהגיע למנזר, הוא הבחין באיתן, ישראלי שסיפר שהוא נמצא שם כבר מספר חודשים. הנפש שלו מחפשת שקט ושלווה. במנזר הוא מתכוון להישאר לפחות לשנים הבאות. להתנתק מהכל: מההורים הלוחצים, מהחברים שאינם חברי אמת, מהחיים שהם מלאי סימני שאלה ואפילו לא סימן קריאה אחד.

יומיים לאחר מכן, יושב ניר בחדרו ומביט בחנוכייה שקיבל מאיתנו בבית חב"ד. הדברים שהוא שמע עוד מהדהדים לו באוזן. מה כבר יקרה אם הוא ידליק אותה? בהחלטה של רגע הוא רץ לחדרו של איתן ודופק על הדלת. איתן שקוע במדיטציה כשניר מתפרץ אל תוך החדר. "הערב נר ראשון של חנוכה", הוא אומר לו. "אתה יהודי ואני יהודי, בוא נדליק אותן יחד!".

איתן מביט בו בגיחוך, אבל את ניר זה לא מעניין. יש לו בראש עכשיו את פרק ל"ב בתניא. איתן הוא יהודי, והוא אח שלו, ומה שיש לו משלו כעת היא חנוכייה – ועוד אחת שקיבל בבית חב"ד... "בוא נדליק קצת אור בעולם!", הוא מבקש מאיתן.

מאוחר יותר, כשהעייפות מכריעה את ניר, הוא נרדם בבגדיו על מיטתו של איתן. כשהוא מתעורר הוא מוצא את איתן עומד שעון על אדן החלון, מתבונן בשלהבת הבוערת שבחנוכייה וכל גופו רועד.

"לפני כחודש קיבלתי ממנו אימייל", מספר לנו ניר. "הוא כותב לי שכל החיים שלו השתנו בזכותי", הוא מסמיק. "הוא מודה לי על שהייתי השליח הטוב שהצית לו את האור. הוא כותב לי שנסכתי בו כוח. נתתי לו משמעות. שהשלהבות של הנרות השיבו אותו עד לארץ. אל המשפחה, אל החברים, אל המסורת".