דמויות ביהדות
דמות בהיסטוריה היהודית: מי היה הרדב"ז, ומדוע לא הסכים לקבל מכות?
מי היה הרדב"ז? מה הייתה בקשתו מאנשי הקהילה, ומדוע הממשל האכזרי ציווה להכותו?
- יהוסף יעבץ
- פורסם ה' שבט התשפ"ד
רבי דוד בן זמרא נולד בספרד. בהיותו בן 13 נגזרה גזירת הגירוש הנוראה. משפחתו לא אבתה להצטרף אל האנוסים, והם נדדו לפס שבמרוקו, משם גלה רבי דוד למצרים, כדי ללמוד בישיבה הגדולה שבקהיר. בהמשך למד גם אצל חכמי ירושלים וצפת, ושמו יצא כאחד מגדולי הפוסקים שבדור. ארבעים שנה הרביץ הרדב"ז תורה במצרים, וכיהן כראש רבני מצרים.
הרדב"ז לא התפרנס מן הצדקה ולא מכספי הציבור, אלא היה סוחר בתבואה: קונה אותה מהכפריים המצרים, ושולח באניות ענק לוונציה, העיר הגדולה. בדרך זו היה הרדב"ז עשיר גדול, והיו אצלו תורה וגדולה במקום אחד. מכל קצוות היבשת באו אליו שאלות, והוא השיב לאלפים ולרבבות. גם בהליכתו בשוק היה מקבל פתקי שאלות, כפי שהוא כותב: "גם בלכתי בשוק יתנו לי שאלה או עניין שיש בו תורה, ואני מניח אותו בתוך המצנפת או בפאדילקירא עד אשר אבוא אל הבית לעיין בו".
לעת זקנתו, נכספה נפשו לעלות לארץ הקדושה ארץ ישראל, ועלה לירושלים כדי לחונן עפרה ולשאת ולתת עם חכמיה, והם מצידם התחננו שיסכים להיות רב עליהם בעיר ירושלים.
אמנם הרדב"ז, שהכיר היטב את מהלכי השלטון העות'מני, ידע שסביר מאד שהשלטונות יתנכלו עליו, בהיותו רב וגם עשיר, וידרשו ממנו כספים בתואנות שונות, ולכן אמר לחכמי ירושלים: אשמח מאד לכהן כרבה של עיר הקודש, ואיני רוצה שום שכר על כך, כי יש לי רב. בקשתי היא אחת: שאם השלטונות יוציאו ממני כספים בכוח, שהקהל יהיה אחראי לכך, כי אין רצוני שיפשיטוני ככלי ריק עקב עלייתי לירושלים. והסכימו בני ירושלים על כך.
ואכן, אשר יגור בא. כיוון שהרדב"ז לא חת מפני איש, וייסר את אלו שלא הלכו לפי מידת הצדק והיושר, הלכו אלו והוציאו דיבתו רעה לפני השלטונות, ומיד בא פקיד המושל, שנקרא "כהייא", אל הרדב"ז, והתחיל לחקור ולדרוש על נכסיו, ועל מינויו, וכל דבר, ותוך כדי הדברים שלח חיילים לאסור אותו בכבלים.
ובעמדו לפני השר, התחיל לבוא אליו בתואנות טיפשיות, כגון: כבר שנה וחצי אתה כאן, ולמה לא באת לפני? אין זה אלא שאתה מסתיר מזימות. והרדב"ז השיבו: כך מנהגנו, שאני משחר פני חכמי היהודים ואיני הולך לפקידי המושל למיניהם.
שמע המושל, וחמתו בערה בו, וגם תאוות הממון, וציווה שיכוהו מכות נמרצות ברחוב העיר, או ישלם ששים פרחים קנס, שהוא סכום עצום.
פנה הרב לראשי הקהל, והזכירם את התחייבותם לעמוד בכל ההוצאות שיבואו לו מחמת סכסוכים מול מושל, והרי ההלשנה הזו מבני הקהל באה, ובכלל התחייבו הם לכסות כל נזקיו שיבואו לו מרבנות זו.
אמנם ראשי הקהל, שקופתם דחוקה היתה, ניסו להתחמק: והרי הציע המושל לרב שיקבל מכות... אולי היה לו לקבל את המכות ולא לשלם סכום כל כך גדול, וכדי בזיון וקצף.
נמנו וגמרו לשלוח את השאלה לגדול הדור רבי משה מיטראני, הלא הוא המבי"ט, והוא מיהר להוכיחם איך עלתה על דעתם לדבר כך לרבם, במקום להצטער על הביזיון שנעשה לו ועל כבוד התורה!
אבל הרדב"ז לא אבה להישאר בירושלים, ולספוג עוד ועוד עלילות מבלי שבני הקהל ידאגו למצבו, ולכן עבר לצפת, ושם זכה לעסוק בתורה עם גדולי העולם, מרן רבי יוסף קארו, האר"י הקדוש, המבי"ט ועוד, וזכה לשיבה טובה. הוא נפטר בגיל תשעים שנה, ונקבר יחד עם המבי"ט אצל ציון האר"י הקדוש, וכל הרואה קדוש יאמר לו.