"לעולם לא אשכח את המשפט שידידיה אמר לי: 'אני כל כך שמח בשבילך, וכל כך מרחם עליך'"

"במוצאי שמחת תורה האחרון, בעשר וחצי בלילה", מספר יועץ התקשורת ישראל מאיר על העיסוק אותו הוא מגדיר החשוב בחייו, "שאלתי בקבוצת הוואטסאפ של משתתפי שיעור הגמרא היומי שאני זוכה להעביר, אם מישהו רוצה ללמוד. השיעור מתקיים חמישה ימים בשבוע, ובמוצאי שבת לא. כשנחשפנו לזוועות בצאת השבת, הבנו שאנחנו עוד לא מבינים את גודל האסון. המספרים – שאחר כך עוד קפצו – הבהירו לנו שהמציאות שהכרנו השתנתה לחלוטין. כשחיפשתי איפה אנחנו יכולים להועיל, הבנתי שהדבר הטוב ביותר שביכולתנו לעשות כאן ועכשיו זה פשוט לשבת וללמוד. מאז, לשמחתי, אנחנו לומדים קבוע גם במוצאי שבת".

איך נולד הרעיון של הקמת השיעור? אין הרבה יועצי תקשורת שמעבירים שיעורים יומיים בגמרא.

"האמת היא שהרבה שנים יש לי חלום ללמד תורה. ללמוד על מנת ללמד. ידידיה אחי מוכר בתחום לימוד הדף היומי, ולפני כשנתיים וחצי בחור בשם שמעיה פורוש פנה אליו והציע לו ללמד 'בעלי בתים' שיעור דף יומי בזום. לידידיה זה לא התאים, אבל הוא שלח את שמעיה אלי. חשבנו יחד, אני ושמעיה, ובנינו מודל מעט שונה: 29 דקות לימוד בזום, בקצב ובהספק משלנו, ללא תלות בדף היומי. אם בתחילה חששנו מחוסר היענות, מהר מאוד התבדינו. פתחנו קבוצת וואטסאפ שמוקדשת לשיעור, וכיום חברים בה למעלה מ-250 איש. ברור שבפועל משתתפים פחות אנשים ממספר החברים בקבוצה, אבל גם המספר המפתיע של מאות משתתפים מלמד על הנכונות והרצון של אנשים לקבוע עיתים לתורה".

"אני זוכה ב"ה לעסוק בדברים חשובים, אבל בעיניי השיעור הוא הדבר המשמעותי ביותר שאני עושה בחיי. קביעת עיתים לתורה עם שעה קבועה, 21:00-21:29, מעניקה לי וגם לשאר החברים בשיעור יציבות נפשית בכל שעות היום. לא משנה כמה מעמסה נפשית, ולפעמים פיזית, אתה סוחב איתך במהלך היום, כשאתה יודע שבערב מחכה ספייס במרחב הזמן – אתה נמצא בחיים אחרים, 'חיי עולם נטע בתוכנו'. זה נותן כוח לכל היום. אגב, לגבי ההצטרפות זה מאוד פשוט, אפשר לשלוח אליי הודעה בפייסבוק ואעשה זאת".

בעל הטורים

ישראל מאיר (36), נשוי ואב לארבעה המתגורר בלוד, נולד וגדל במושב גמזו לאביו, הרב אליאב מאיר, שכיהן כרב המועצה האזורית חבל מודיעין, ולאמו, מנחת ההורים זיוה מאיר. ישראל הוא השמיני מבין 11 ילדים, העיתונאי ידידיה מאיר הנו אחיו הבכור והמוסיקאי יצחק מאיר הוא האח החמישי במשפחה. עם פרוץ המלחמה התגייס מאיר לצה"ל, והצטרף לצוות זיהוי וקבורה ברבנות הצבאית.

כיום עוסק מאיר בייעוץ פוליטי ותקשורתי. את דרכו בעולם התקשורת החל באתר הידברות. "כתבתי כתבות מגזין לאתר, ובמקביל ערכתי ספרים – 'עולם הפוך ראיתי' של חני וינרוט ז"ל, 'מתרגשת' של איה קרמרמן ועוד", הוא מספר. "חוויה בלתי נשכחת הייתה העבודה לצד ידידיה וסיון על רב המכר 'סולם יעקב'. במשך למעלה משנה ערכתי ריאיונות עם דמויות מוכרות, בני משפחה ועמך בית ישראל שזכו לקשר אישי עם הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל. זה נתן לי המון, הרבה לפני שהספר יצא לאור".

ובכל זאת, איך הפכת מעורך ספרי יהדות ליועץ פוליטי חד ומתוחכם?

"האמת, ממש במקרה. עבדתי בעמותה שניהלה גרעינים תורניים. באותה תקופה פרצה מלחמת ה'הדתה', והגרעינים הושמצו בעיקר ברשתות החברתיות. אגב, אין ציניות גדולה יותר מלהעניק לרשתות הללו את הכינוי 'חברתיות'. מתוקף תפקידי בעמותה נכנסתי לפייסבוק עם יוזר פיקטיבי כדי לראות מה קורה שם, וזו אכן הייתה החשיפה הראשונה שלי לעולם הזה. מסתבר שנתתי פייט לא רע, ומהר מאוד התבררה לי ההשפעה המשמעותית שיכולה להיות לכלים הללו, מה שהוביל להחלטה ללמוד אותם כמו שצריך. לצערי נפרדתי מהספרים, ומצאתי את עצמי מנהל רשתות ללקוחות עסקיים". 

"את הקמפיין הפוליטי הראשון שלי קיבלתי מחבר הכנסת אליהו ברוכי, שבזמנו התמודד למועצת העיר פתח תקווה מטעם סיעת יהדות התורה. בתקופה ההיא גרתי בפתח תקווה, וברוכי רצה להקים צוות מקומי שינהל את הקמפיין בשפה פתח-תקוואית. בניתי תקציב, יצאנו לדרך, וברוך ה' הקמפיין הצליח. זמן קצר לאחר מכן מפלגת יהדות התורה נערכה לבחירות הכלליות, והבינה שעליה להכין גם קמפיין פוליטי שירוץ ברשת. יחד עם שותפי, יוני אייזנשטיין, הופקדנו על המערכה ברשת, תפקיד לא פשוט שהצריך הרבה הליכה בין הטיפות.

"הזכרתי קודם את הרב יעקב אדלשטיין, ואחד הרגעים המרגשים ביותר בקמפיין הבחירות עליו עבדנו יוני ואני היה עם אחיו הגדול, הרב גרשון אדלשטיין זצ"ל. כחלק מהקמפיין הוחלט לצלם שאלות ותשובות עם הרב גרשון. בדחילו ורחימו נכנסנו לחדרו של הרב עם ציוד צילום מתאים, מיקרופונים ועוד, ושאלנו אותו שאלות ישירות ומורכבות. עד אז, הקשר בין גדולי ישראל שהנהיגו את המפלגה לבין המצביעים הפוטנציאליים הסתכם בארבע מילים: 'ועשית ככל אשר יורוך'. אבל הסרטון הזה היה מעבר, הרבה מעבר. רצינו לשמוע את דעתו של הרב לגבי כל מיני נושאים. שאלנו אותו למה צריך להצביע באופן עקרוני, למה להצביע דווקא ליהדות התורה, למה הוא תומך בנתניהו ועוד. כצפוי, הסרטון הפך לוויראלי ואפילו פתח את מהדורות החדשות באותו יום. גם בפטירתו של הרב, לא מעט תמונות שפורסמו נלקחו מהמפגש המיוחד ההוא".

"לשמחתי, לאחר הבחירות המקומיות והארציות, אליהו ברוכי עבר מהזירה העירונית לפוליטיקה הארצית ונבחר לכנסת, וזכיתי לעבור איתו ללשכה בכנסת. אנחנו עובדים יחסית הרבה זמן יחד, ויש לי משהו לא אתי לומר עליו: אנחנו חברים מאוד מאוד טובים. הרבה פעמים ממליצים לחברים לא לעבוד יחד, אבל במקרה הזה זה תענוג. כששואלים אותי איך זה להיות עוזר פרלמנטרי, אני עונה שאני לא באמת יודע. אני עוזר של ברוכי".

במקביל לעבודתו בעולם הפרסום, מאיר מופיע כפאנליסט בערוץ 14, מפרסם טור קבוע במגזין "משפחה", שם גם העלה סדרות פודקאסטים שזכו לעשרות אלפי האזנות וצפיות. "המשימה של כתיבת טור בדד-ליין של מערכת מדי שבוע מאתגרת במיוחד", הוא מציין.

כשקיבלת את ההצעה לכתוב טור עלו אצלך חששות?  

"אני בקשר קרוב מאוד עם אחי ידידיה. אחרי הפגישה הראשונה עם עורך מגזין 'משפחה', אריה ארליך, נסעתי להיפגש עם ידידיה כדי לספר לו על ההצעה. אני לא אשכח את המשפט המדויק שאמר לי: 'אני כל כך שמח בשבילך, וכל כך מרחם עליך'. לידידיה יש טור קבוע בעיתון 'בשבע', והוא יודע כמה זה לא פשוט לכתוב טור שבועי".

בעקבות הטור ב'משפחה', איך קרה שהתחלת לעשות שם גם פודקאסטים?

"פודקאסטים זו פלטפורמה נהדרת שהעיתון משקיע רבות בקידומה. סדרת הפודקאסטים הראשונה שלנו הייתה עם  חברי כנסת חרדים, כשאת הפוליטיקה השארנו בחוץ ורק החיים שמאחורי הקלעים נכנסו לשיחה. הסדרה הבאה עסקה בחייהם של בעלי תשובה. חשבנו שבציבור החרדי לא מספיק מכירים את האנשים הנפלאים שלא נולדו דתיים וזכו להתקרב. בין המרואיינים היו צבי יחזקאלי, דודו כהן עורך אתר הידברות, ועוד רבים וטובים. הפודקאסטים האלה עלו ביוטיוב ובספוטיפיי, ועד היום זכו לעשרות אלפי צפיות ומספר גבוה יותר של האזנות".

(קרדיט: אלעזר וובר)

הזכרת קודם את ידידיה. איך זה עבורך להיות חלק ממשפחה הכוללת אנשים מוכרים, ולעסוק כמותם בתחום שיש לו חשיפה ציבורית?

"פעם שמעתי ששאלו את פרופ' אבי וינרוט איך היה מבחינתו לגדול בצל של אחיו, ד"ר יעקב וינרוט, והוא ענה: 'לא גדלתי בצילו של יעקב, גדלתי באורו'. מבחינתי ידידיה וסיון הם מקור השראה גדול, ואני מתייעץ איתם הרבה. והכל כמובן עם אכפתיות ודאגה של אח בכור וגיסה. זה לא רק עניין מקצועי, אני רואה במשפחתיות ערך אדיר. פעם בשנה אני גם זוכה להתלוות לאחי יצחק במסע הסליחות שלו וללוות אותו בגיטרה.

"יש אנשים שחושבים שאדם צריך לסלול לו דרך שונה מהדרך שבה הלכו אנשים ממשפחתו, אבל זה לא בהכרח נכון. אדם צריך לעשות את מה שנכון עבורו, ואדרבה – אם יש אנשים קרובים אליו שיכולים לעזור לו בכך – זה רק יתרון. אני מקווה שאני במקום הנכון עבורי, מנסה לבדוק זאת מפעם לפעם, ומתפלל שהקב"ה ימשיך לזכות אותי לעשות דברים טובים עבור עם ישראל, ובמיוחד בעת הזו".