"היא אמרה שבעלה בוודאי שומר עליה מלמעלה, וישמור גם על התינוק שייוולד"

"אני לא מצליחה לעכל את מה שחוויתי היום", אומרת לי סלין, אישה צעירה, כשאנו משוחחות שעה קלה אחרי שעזבה את ביתה של אישה שאיבדה את בעלה במתקפת הפתע בשמחת תורה. לא, היא לא מכירה אותה ומעולם קודם לכן הן לא נפגשו, אבל סלין הגיעה כחלק מפרויקט מיוחד שמקשר בין מתנדבים למשפחות שכולות, ובעצם מאפשר להם להיפגש ולתת כוחות.

"קיבלתי שם וכתובת של האישה", משתפת סלין, "נאמר לי שהיא בת 27 ובהיריון, גם סיפרו לי בקצרה על בעלה שנרצח, אבל מעבר לכך לא ידעתי כמעט כלום. קיבלתי רק כתובת מגורים, אפילו לא את מספר הטלפון".

למפגש בחרה סלין להגיע יחד עם בעלה. "ברגע הראשון לא ידענו מה לומר, אז רק הצגתי את עצמי ומסרתי לה מכתב ומתנה קטנה. אחר כך היא הזמינה אותנו להיכנס, ואז התחילה שיחה ספונטנית, והרגשתי שאני מדברת ממש עם גיבורת ישראל".

קולה של סלין נשנק כשהיא מצטטת את האישה שסיפרה על בעלה שרצה להציל חיים, אך בסופו של דבר הקריב את חייו שלו: "היא הייתה כל כך מלאת אמונה, כשסיפרה שהיא בטוחה שכעת הוא נמצא קרוב לכיסא הכבוד, הוא שומר עליה מלמעלה ובוודאי ישמור גם על התינוק שייוולד". אחרי חצי שעה יצאה סלין מהבית, כשהיא מותירה את מספר הטלפון שלה ומבקשת מהאלמנה ליצור איתה קשר על כל דבר קטן או גדול שתזדקק לו. 

פשוט לתת כוח

סלין היא אחת מתוך אלפי מתנדבים ומתנדבות בפרויקט שמובילה ד"ר יעל שוראקי-אלפסי, פסיכותרפיסטית ומטפלת ותיקה בנפגעי טרור. לכאורה מדובר בפרויקט פשוט במיוחד שמקשר בין מתנדבים למשפחות שכולות, לצורך ביקורים שנערכים אחת לחודש. אבל מסתבר שהפירות של הפרויקט הזה מרגשים עד אין שיעור. "מניסיוננו, דרך הביקורים הללו נוצרים חיבורים מרגשים במיוחד, אנשים כל כך שמחים בכך שלא שוכחים אותם ובאים לבקר, וגם לעתים קרובות מנצלים את הקשר שנוצר כדי להיעזר בהמשך", מסבירה יעל.

איך עלה בדעתך להוביל את היוזמה הזו?

"זה התחיל מכך שבמשך 11 שנה הייתי פעילה בעמותה לנפגעי טרור, הראשונה שהוקמה בארץ. במסגרת הפעילות התוודעתי לתחושות הקשות שמלוות את המשפחות השכולות, ושמתי לב לקושי הגדול כאשר מתרחשים עוד ועוד אירועי טרור, ותשומת הלב שעטפה אותן בעבר עוברת לאחרים ומשאירה אותן לבד עם השכול. זה הוביל אותי ליזום את 'פרויקט ראש חודש', בו דווקא אנשים שלא מכירים את המשפחה מקרוב מגיעים אליה מידי ראש חודש, מביאים לה שי קטן ומכתב מחבק ועל הדרך מציעים גם עזרה בלתי פורמלית ומתעניינים במה שהיא זקוקה לו".  

יעל מציינת כי בימים שבהם התחילה בפרויקט היא לא שיערה את ההצלחה שהוא יצבור. "יש משהו בפשטות בה מגיע אדם שאינו איש מקצוע וגם לא מכיר את המשפחה, אבל מדבר באמת מהלב, וזה בדיוק מה שיוצר את החיבור", היא מסבירה. "כך למשל היה לנו מקרה בו מתנדבת בת 20, הגיעה למשפחה ששכלה את בתה. היא פגשה את האמא שבמשך תקופה ארוכה לא הצליחה להתאושש, ונוצרה ביניהן שיחה. תוך כדי דיבור שמעה הבחורה מהאם על כך שבצעירותה היא אהבה מאוד לצייר, ופשוט קנתה לה בלוק ציור והן נפגשו בקביעות וציירו יחד. בזכות זה עברה האישה תהליך שיקום מדהים, וזו רק דוגמה אחת מתוך אינספור סיפורים מרגשים".

חיבורים מרגשים

את הפרויקט הקיים לקחה יעל צעד קדימה בתקופת מלחמת חרבות ברזל, ובימים אלו היא מובילה אותו כשתי יוזמות נפרדות – האחת היא יוזמת 'כיתה מאמצת', זהו פרויקט כיתתי שאליו מוזמנים להצטרף תיכונים מכל רחבי הארץ. התלמידים נחלקים לזוגות, ואחת לחודש יוצא זוג אחר מהכיתה אל משפחת שכול שאומצה על ידי הכיתה.

היוזמה הנוספת היא פרויקט 'חיבוק ומתנה'. היא זהה מבחינה רעיונית ליוזמה הראשונה, רק שהיא מוצעת לכל אזרח במדינת ישראל שמעוניין ליטול בה חלק. הדבר היחיד שנדרש הוא להתחייב להגיע אחת לחודש למשפחה שאיבדה את אחד מיקיריה בפיגוע טרור, למסור לה מכתב קבוע ושי קטן כמו פרחים או עוגה ולשמור איתה על קשר. "בתקופה האחרונה יצרו איתי קשר דווקא משפחות שכולות שביקשו להצטרף ליוזמה ולשמח משפחות שכולות אחרות", משתפת יעל, "מרוב צמרמורת לא ידעתי איך להגיב".

אתם דואגים להתאים בין המשפחות למתנדבים?

"ממש לא. הרעיון שלנו הוא לא לעשות שום התאמה, וזהו בדיוק סוד הקסם. כי בעקבות הפרויקט נוצרים חיבורים בין אנשים שונים שבמצבים רגילים לא היה סיכוי שייפגשו, ובין שכבות אוכלוסייה שכל כך שונות אלו מאלו. פונים אלינו אנשים מכל הסוגים, החל מתל אביביים ועד נשות קרלין שהצטרפו לאחרונה. הפרויקט יוצר חיבורים גדולים בין חלקי העם, וזה משהו שכל כך חשוב בימים אלו".

יעל מדגישה כי ככל שהמלחמה נמשכת כך גובר הצורך במתנדבים חדשים לפרויקט, זאת מאחר שמספר המשפחות השכולות הוא גבוה מאוד, והשאיפה היא לשלוח מתנדבים לא רק למשפחה הגרעינית, אלא גם לאחים ולאחיות, וכן לסבא והסבתא שלפעמים חשים קשר קרוב מאוד, אך נותרים מחוץ למעגל. כמו כן יש צורך במתנדבים שיאתרו את המשפחות ואת כתובותיהן. "ההנחיה שלנו למתנדבים היא באופן עקרוני לא לבצע שיחות טלפון  מקדימות, אלא להגיע לבית ופשוט לדפוק", היא מסבירה.

ולא קרה שהמשפחות הופתעו וחשו אי נעימות?

"זו שאלה שהמתנדבים שואלים אותי לא פעם", מחייכת יעל, "ומניסיוני, מעולם לא נתקלנו במצב פוגעני או שסגרו את הדלת בפני המתנדבים שלנו. נכון שישנם מקרים בהם הקשר חם ועמוק, ויש מקרים שבהם הוא קריר יותר, אבל תמיד יש שמחה והתרגשות גדולה".

כל המעוניין להצטרף לפרויקט חיבוק ומתנה / כיתה מאמצת יכול לשלוח הודעת מייל למייל:yaellelfassi@gmail.com