היסטוריה מקראית: האמנם סוסים היו רק במצרים?

התורה לא מכבירה על מלך ישראל הרבה ציוויים. שלשה דברים נאסרו עליו: לא להרבות נשים, לא להרבות כסף וזהב, ולא להרבות סוסים.

מדוע לא להרבות סוסים? כדי שלא ישיב את העם מצרימה.

האמנם סוסים היו רק במצרים?

לא ממש, סוסים היו בעוד מקומות, אבל המצרים הטילו מונופול על הסוסים, כפי שמתאר רש"י בפירושו למלכים על הפסוק "ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים": "אסיפת סוחרי הסוסים במצרים. סוחרי המלך שלמה היו קונים אותם במחיר ממלך מצרים, שלא יוציא אדם סוס משם, אלא על ידם".

המצרים גידלו והשביחו את הסוסים, והם היו גם אנשי עסקים ממולחים, התנהגות שהמשיכה עד זמנם של חז"ל, שסיפרו: "מעשה בפרה שניטלה האם שלה (=נכרתה הרחם), והאכילה רבי טרפון לכלבים (משום שסבר שהיא "טריפה", שאינה יכולה לחיות אחרי פציעה כזו). ובא מעשה לפני חכמים ביבנה והתירוה, שאמר תודוס הרופא אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים אלא אם כן חותכין האם (=הרחם) שלה כדי שלא תלד".

המצרים גידלו מינים משובחים של בעלי חיים, והיו מוכנים למכור אותם, אבל "זכויות היוצרים" נשארו אצלם. אין רחם, ואין ולדות...

כעת אנו מבינים את לשון התורה "לא ירבה לו סוסים". סוסים בודדים, שאינם מסוגלים להוליד, ניתן לקנות אצל סוחרים, אבל כדי להרבות סוסים, ולגדל עדרים שיספיקו לצבאו, צריכים לרדת למצרים, לשאת ולתת עם המצרים, וכמובן לשלם סכומי זהב שרק שלמה יכול לשלם, ולהשיג את האישור הנדרש. כך באמת עשה שלמה, והנביא מבקר אותו על כך.

ואכן אנחנו רואים, שאצל אבותינו אין סוסים. אברהם רוכב על החמור, וכך בהמשך, בכל מקום מוזכרים רק "גמלינו וחמורינו". גם בימי השופטים, ואפילו בימי דוד המלך, בהמת הרכיבה היא פרד. פרד כזה היה לדוד, וגם לעוד אנשים חשובים בדורו, אבל לא סוס.

רק שלמה הביא את הסוסים לישראל. אבל אחרי שהם הובאו, שוב לא היה צריך לרדת למצרים, ואנחנו מוצאים את הסוסים מוזכרים כל הזמן מאז ימי שלמה, שכן הסוסים התבייתו בארץ והתרבו בה.

הסוסים מתוארים בנביא כדבר ששייך לגויים, שבני אדם בוטחים בו במקום בה': "הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת ה' לֹא דָרָשׁוּ" (ישעיהו ל"א).