האם הכפירה או האמונה הן "פגם גנטי"? כל התשובות

מבחינה רציונלית, לא קל להיות אתאיסט. יש לך יותר מדי שאלות בלתי פתורות להתמודד איתן, ולכן קל יותר לעסוק בהסחות דעת כמו תרבות, ביזנס וכו'.

השימוש בטכנולוגיה המתקדמת שמפתחים אנשי המדע עשוי לתת תחושה, שהחכמה האנושית היא זו שמקדמת את העולם, ולכן מן הסתם היא זו שתספק את התשובות לשאלות הגדולות.

לכן מדי פעם מוצגת  טכנולוגיה כזו או אחרת כקוראת תגר על האמונה. אחת מהן היא הקישור בין אמונה ל"פגם גנטי".

מחקר כלשהו קבע, נניח, שיש מאפיין גנטי לאנשים שמאמינים, ומכאן שהאמונה היא "פגם גנטי".

דא עקא, שהכל עניין של ניסוח. באותה מידה שיש כאן מאפיין גנטי לאנשים שמאמינים, יש גם מאפיין גנטי לאנשים שאינם מאמינים, ובכן, האם מכאן ניתן להבין כי הכפירה היא "פגם גנטי"?

מובן שהרעיון שאיזו שכיחות גנטית קובעת אם האדם יהיה מאמין הוא לא באמת מבוסס מחקרית, ואינו אלא משאלת לב, להציג מצג שווא של מיפוי טכנולוגי.

חוקר אחר בשם מייקל פרסינגר ביקש להשיג את נתח התהילה שלו, באמצעות המצאה מטופשת דומה. הוא יצר את "קסדת האמונה". פרסינגר הרכיב אלקטרודות שיוצרות שדות מגנטיים חלשים באזור האונות, על קסדת אופנוע. האנשים שחבשו את הקסדה דיווחו על כך שאמונתם התחזקה בעת חבישת הקסדה, ועוד תחושות רוחניות כאלו.

מכאן הוא "הוכיח" שהאמונה מקורה באיזשהו תהליך כימי-ביולוגי כלשהו.

אך זו שגיאה בסיסית. העובדה שניתן ליצור תחושה דמיונית, לא מלמדת על התחושה האמיתית שמגיעה מסיבות נורמטיביות. ניתן גם ליצור תחושת רעב ע"י אלקטרודות. האם זה אומר שהרעב האנושי נובע מקסדה דמיונית?

האם המאמינים מסתמכים על תחושות של התעלות? זו ההנחה של מי שמזלזל באינטליגנציה שלהם. בדיוק כמו שהמאמין יכול לבטל את האתיאיזם כדעה או טיעון, ולהציג אותו כנובע מתחושה של רצון לעצמאות, בצירוף קישור לאיזה אזור במוח.

האמת היא, שהמחקר על הקסדה היה לקוי ופגום, וגם לא הציג את האפקט שנטען שהוא מתאר. אנשים מאמינים חוו רוגע, ואנשים שאינם מאמינים לא חוו שום דבר שקשור לאמונה. מדובר בעוד תעלול של גיוס טכנולוגיה לטובת אמונה.