האם פרעה נימול? 3 ידיעות מפתיעות על מלך מצרים

חז"ל מלמדים אותנו דברים מרתקים לגבי דמותו של פרעה, ומעשיו בזמן השעבוד ויציאת מצרים. כיום יש בידינו עוד ידיעות, שאולי עשויות לשפוך אור על ההיסטוריה.

1) האם פרעה היה נימול? שאלה טובה. אין לנו תשובה לגבי פרעה שעליו מסופר בפרשת השבוע, אבל אנחנו כן יודעים שהיו פרעונים שנימולו. ישנם תיעודים של מילה במצרים, וכן מומיות חנוטות שהן נימולות.

חז"ל ידעו זאת, וסיפרו לנו שיוסף לימד את המצרים למול, כדי שאחיו לא ירגישו שונים. לא כל המצרים מלו, אבל עצם זה שמציאות זו קיימת במצרים, הופכת את הדבר לנורמלי בעיני המצרים.

אמנם מילת הגויים היא ללא פריעה, ולכן היא לא באותה מדרגה של בריתו של אברהם אבינו. אפילו בני ישמעאל, שמלים את עצמם, אינם מבצעים פריעה, ולכן לפי ההלכה זו לא נחשבת מילה.

2) דבר מעניין ומצמרר נוסף סיפרו לנו חכמים: פרעה לקה בצרעת, ואמרו לו חכמיו שירחץ בדם של תינוקות ישראלים.

כיום ידוע לנו שהיה מקובל במקומות שונים בעולם העתיק, שניתן לרפא זיהום או להביס חיידק, באמצעות חומרים שונים, שכיום אנו מבינים כי הם מהווים בעצם צורה מוחלשת של הנגיף. אנו יודעים כי מערכת חיסונית בריאה מייצגת נוגדנים כאשר הזיהום או הרעל מגיע בצורה מוחלשת, והנוגדנים האלו מתרבים ועשויים לנצח את הזיהום בעצמו.

הסינים השתמשו באבקה שהפיקו מגלדי פצעים של חולי אבעבועות שחורות כדי לחסן בהם אנשים חולים. הם כנראה לא ידעו איך זה עובד, אבל הסתפקו בעובדה שזה יכול לרפא. זו בעצם האנטיביוטיקה הראשונה בעולם. במקורות שונים בעולם העתיק הוזכרו התמודדות וריפוי של מחלה זיהומית, באמצעות האכלת החולה מצואה של אדם שהיה חולה בעבר. הם לא ידעו את ההסבר, אבל כנראה הדבר הביא לריפוי, משום שגופו של החולה כבר פיתח נוגדנים. גם במשנה מוזכר המנהג להאכיל אדם חולה כלבת ב"חצר כבד" (סרעפת) של הכלב השוטה, כלומר חולה הכלבת.

דבר נוסף שידוע ברפואה המודרנית, הוא שילדים מפתחים חיסון בצורה יעילה הרבה יותר ממבוגרים. ראינו זאת בתקופת מגפת הקורונה – ילדים כמעט שלא סבלו ממנה. ככל שגיל האדם עולה, המערכת החיסונית שלו מתמודדת עם המחלה בצורה מוצלחת פחות.

בזמן שצרעת מצויה, יתכן שבדמם של תינוקות מסוימים, שבאו במגע עם צורה מוחלשת של המחלה, מתפתחים נוגדנים, ולכן אדם שהורג מאות תינוקות ומתרחץ בדמם כל יום, סטטיסטית סביר שיקבל חיסון לצרעת (ואילו מדם של מבוגרים סביר יותר להידבק במחלות אחרות).

3) דבר נוסף מספרים לנו חז"ל, על הפסוק "לא ידעתי את ה'": "באותה שעה הוציא דפתרא (ספר) של אלוהות, התחיל קורא אלהי אדום אלהי מואב אלהי צידון וכן כלם, אמר להם הרי קראתי כל כתבי ואין שם שמו של אלקיכם", (תנחומא וארא ה'). התיאור הזה השתמר גם בכתבים מצריים: "מתוך מקורות מצריים למדים אנו שבמקרים מסוימים היה נוהג פרעה לקרוא ולעיין ברשימת האלים שנמצאה במוסד הנקרא 'בית החיים'" (ד"ר חיים גבריהו, 'פרעה מלך מצרים', מחנים קה').

רואים אנו כי אגדות חז"ל משמרים ומתעדים אירועים היסטוריים בני אלפי שנים שעברו במסורת מדור לדור, מחכם לתלמידו. גם אם הדברים היו נראים תמוהים ומופלאים, לא פקפקו בהם חלילה, אלא העבירו אותם הלאה. לפעמים ניתן להבינם רק אחרי שנים רבות. ואם ריק הוא – מאיתנו הוא ריק.