האיש שניצל מהטבח: "שרתי שירי קדושה. ביקשתי מבורא עולם לשרוד"

נתי גונן, אב לשלושה ילדים מבת ים, מאושפז כבר כ-100 ימים מאז נורה בטבח בשמחת תורה. ביום הטבח הוא איבד את רעייתו שירן הי"ד, שהייתה באזור קיבוץ רעים. גונן שרד רק משום שהעמיד פני מת.

"דיברתי עם בורא עולם, ביקשתי שייתן לי עוצמות לשרוד, כי יש לי שלושה ילדים שמחכים בבית", סיפר גונן בראיון לחדשות 12. "כרגע אני אלמן עם שלושה ילדים: עילאי בן 15, אורי בת 11.5 ומאי הקטנה בת 8.5".

"כשהתחלנו לשמוע את היירוטים היינו מבולבלים, לא ידענו מה עושים. הספקתי להתקשר לאבא שלי ולאחי וביקשתי מהם שילכו להיות עם הילדים, כי הבנתי שקורה כאן משהו אחר", שחזר. "ברחנו, היה פקק עצום, הבנו שאי אפשר להמתין את כולו אז עשינו פרסה עם הרכב, והוא נתקע באמבטיה של חול. לא הצלחנו להזיז אותו, שני גלגלים באוויר. בשלב הזה עוד לא שמענו יריות. עבר עוד קצת זמן, נכנסו רגלית לאיזה ואדי, אחר כך רצנו לכיוון המאבטחים ונעמדו שם לידם.

"אנחנו מתקרבים לאיזה אוטו ורואים מישהי שירו בה. זאת הפעם הראשונה שאנחנו מבינים מה קורה. ראינו קבוצה של ישראלים והתחלנו לרוץ איתם, לא יודעים לאן, אבל רצים. שירן כל הזמן הזה יד ביד איתי. ברכב היו שלוש חברות, שלושתן בלחץ גדול, 'תסעי לפה, לא תסעי לשם'.

"כשהן התקרבו לסוף הפקק של מאות הרכבים שניסו לברוח מהמקום, נשמעה ירייה. שירן נפצעה בירך מכדור שחדר לרכב. היא אמרה לי 'נתי מה זה?'. היא לא האמינה שירו בה. לקחתי את הקפוצ'ון ושמתי עליה כדי שלא תראה את הפציעה, פתחתי את הרכב, אמרתי לה 'בואי נברח מפה'. יצאנו, התחלנו לרוץ, עשיתי כמה צעדים בריצה, ואז המחבלים ירו לי ברגל.

"אני רואה בעיניים את המחבלים, שלושה אנשים לבושים אזרחי, ג'ינס, בלנדסטון וכאפייה שמקיפה את הצוואר. היה שם מחבל בכיר ושניים צעירים, נערים שרצו אחריו. ירו לי ברגל וריסקו אותה. נפלתי על הרצפה, ובהמשך הבנתי שכדורים פגעו לי גם בגב. עשיתי את עצמי מת. הם צועקים 'אללה אכבר', מחליפים מחסניות ומסננים מילים בערבית. כל הזמן שומעים ירי, הירי לא נפסק. אמרתי לעצמי, 'אתה יכול לשרוד את זה, אתה יכול להמשיך'. אפילו שרתי בלב מספר שירי קדושה. כל הזמן שמרתי על פוקוס במטרה שלא אאבד את ההכרה. כל הזמן חשבתי על שירן, איפה היא, איך היא שורדת את זה. כשראיתי את המצב של הרגל אחרי הירי אמרתי לעצמי שאני חייב לשרוד. גם אם אאבד את הרגל, יש לי שלושה ילדים שמחכים לי בבית".

בהמשך הגיעו חיילים לטפל ברגלו של נתי. בזמן הטיפול, עצר לידו אדם בשם אופק. "הוא ירד מרכב המאזדה, צעקתי לו שאני חייב מים לשתות", סיפר. "אחרי כמה דקות הוא הגיע, הביא לי בקבוק מים קרים. הוא העלה אותי לרכב שלו וטסנו לבית חולים סורוקה. כשהגענו, ברגע שהעבירו אותי לאלונקה התחלתי להיות מטושטש. הרגשתי בתוך מבוך שחור, אנשים עבדו מעליי, אני זוכר אשת צוות רפואי שמנסה לעורר אותי, מלטפת לי את הלחי במטרה שאתעורר, ממש כמו בסרטים".

שירן בת ה-38 הוגדרה כנעדרת, אולם כעבור מספר ימים גופתה זוהתה. "הייתי מטושטש, אבל אני זוכר שאמרו לנו שהיא נרצחה. עד היום אני לא יודע איך זה קרה ואיפה אותרה הגופה שלה. עד היום לא קיבלנו תשובות על המוות שלה. אני משער לעצמי שמותה נקבע לא רחוק ממקום הפציעה והנפילה שלי. אני מדמיין אותה רצה, מדדה עם הפציעה ברגל, ושם פגעו בה. היא הייתה אדם מדהים, חביבת הקהל, אדם טוב לב, אימא ואישה לתפארת". 

נתי הובא באמבולנס מאיכילוב כדי שיוכל להשתתף בהלוויה. הוא שמע מאחד מחבריו שאחד המחבלים ענה להם לטלפון. "אין, מת, מת. רצחתי אותה, אנחנו יחידת קסאם". נתי אמר בכאב: "זה לא אמור לקרות במדינת ישראל, במדינה כמו שלנו שמוקפת אויבים, הם נכנסים לבסיס צבאי כאילו זה סופרמרקט. יש פה מחדל רציני".