מה הסוד שמחזיר לוחמים מהחופשה בבית למלחמה בעזה?

1. תופעה מרתקת ביותר: רבים מהמילואימניקים שיוצאים לחופשה בת מספר שעות, לא מתמהמהים ושבים בהקדם ליחידתם. לוחמים שנפצעו, פונו לבית-החולים, ותיכף כשמחלימים עושים הכל על מנת לחזור לצוות בחזית. אבות הבאים הביתה לביקור קצרצר, מחבקים את האישה והילדים, ואפילו לא חושבים פעמיים לפני שהם שוב "עולים על מדים" ונוסעים אל שטחי הכינוס, ומשם ישירות אל תוך הקרבות. ראשית – לכל אותם אנשים מיוחדים יש להודות ולהצדיע. בזכותם, באופן הפשוט ביותר, כולנו עדיין כאן. אך מה עומד מאחורי העוצמה הזו, מאחורי ההקרבה הבלתי מובנית מאליה?

2. פטריוטיות, אחוות לוחמים, מלחמת קיום, דאגה לעורף, שאיפה למיגור הרוע והטרור, תחושת אחדות, הילת הגבורה, הצחוקים ואולי אפילו האדרנלין הגבוה. כל אלה הן באמת סיבות אפשריות ולגיטימיות להבנת ההתנהגות הלא טריוויאלית הזו, שאינה ברורה למי שאינם שותפים לה. אך ייתכן שישנה סיבה ראשונית ופנימית יותר. כזו השוכנת בבסיס הווית האדם.

Hadas Parush/Flash90

3. הרופא והפסיכיאטר היהודי ויקטור פרנקל (1997-1905), היה ניצול של ארבעה מחנות ריכוז. הוא סבל על בשרו את זוועות המשטר הנאצי. פרנקל נחשב לאבי תורת הלוגותרפיה. אל מול שיטות פסיכולוגיות, אשר טענו כי שאיפות האדם המרכזיות הן לעונג או לכוח, פרנקל טען שישנה שאיפה עמוקה יותר. לדעתו, זו היא השאיפה למשמעות ולרוח – "לוגוס". ספרו הידוע "האדם מחפש משמעות", המתאר את קורותיו מתקופת השואה, הפך לרב-מכר עולמי. ואולי דווקא לאור העובדה שנוכחים בו בערבוביה: תהומות של ייאוש ותת-אנושיות אל מול תקווה למשמעות קיומית והאדרת רוח האדם ועוצמתו הנפשית.

4. בספרו, מביא פרנקל את דבריו המפורסמים של הפילוסוף פרידריך ניטשה: "אם יש עמך ה'למה' של החיים, אתה משלים כמעט עם כל 'איך'". ביחס לכך כותב פרנקל: "במילים אלה רואה אני סיסמה שכוחה יפה לכל פסיכותרפיה. במחנות הריכוז הנאציים ראינו כי אלה שידעו כי מצפה להם תפקיד שעליהם לקיימו, היו מסוגלים לצאת מהם בחיים". הצד השני או מובנו השלילי של אותו משפט ניטשיאני, הם דבריו הידועים של הסופר הרוסי לב טולסטוי: "כל עוד אינני יודע לשם מה, אינני מסוגל לעשות דבר".

5. בעידן הנוכחי, משמעויות גדולות, לכאורה התנפצו. מאידיאלים מלאי אתוס עברנו לנרטיבים מלאי פאתוס ורייטינג. במקרים רבים, במקום רעיונות עמוקים הממלאים את הנפש, התחלנו לרדוף מותגים, לייקים, חופשות יוקרתיות וסרטוני חתולים מצחיקים. לעיתים, גם כאשר עסוקים בנושאים פנימיים ורגישים, הם הופכים במהרה מוחצנים ומיוח"צנים. "תרבות הצריכה" הפכה לתרבות לכל דבר, ועשרות ערוצי המדיה מונעים כמעט כל אפשרות לעיון במחשבות קיומיות. אך האדם זקוק למשמעות גדולה יותר. זו אכן מתגלה בעתות משבר או מלחמה, בפעולות חסד של אמת למען האחר, כמו גם באירועים ייחודיים ושונים, לרבות הפגנות גדולות ותנועות מחאה.

Flash90

6. "אל תאמינו למה שאומרים בתקשורת ולא לפוליטיקאים – כל החבר'ה כאן מאוחדים באהבת חינם"; "אנחנו יודעים שאנחנו פה בשבילכם"; "אתם לא מבינים איזו אחדות יש כאן"; "מי שלא נמצא פה לא יכול להבין את התחושות של העוצמה והמשמעות". אלה הם משפטים שנאמרים בימים אלה על ידי חלק גדול מהמילואימניקים של צה"ל. זו גם הסיבה שהם מבקשים לשוב לשטחי המלחמה. לא בגלל שהם תאבי דם חלילה, ואף מעבר לרצון הראוי להגן על עמם ומשפחתם. זאת, כיוון שהם מוצאים משמעות קיומית מעוררת השראה, שקשה לגלות אותה בחיי השגרה. השגרה מתגמדת לעומת מלאות החיים שחווים במצבים לימינליים. אחרי שיאים רוחניים שכאלה, משימות ה"בית-עבודה-לימודים" עלולות להראות תפלות בעיניים של מי שהרגע הצילו חיים. הגיבורים הללו אומנם לא זוכים להרבה שעות שינה, למעדני גורמה, או לתענוגים חומריים. אך הם כן חשים במלוא הרגש והשכל את המשמעות המהותית של מעשיהם. הם יודעים שהם בשליחות היסטורית מלאת הוד החיים. וכשאדם מוצא את אשר חיפש לבו, הוא לא רוצה להרפות. הוא שואף לחיות בגבהים רוחניים הממלאים את נשמתו. הוא מבקש לעשות טוב במלוא מובן המילה. באופן דומה, רבות ממשפחות השכול, לצד הכאב והצער, חשות גם גאווה. הן מודעות למשמעות העמוקה של פעולות יקיריהן שנפלו על קדושת הארץ והמדינה, מתוך הקרבה אישית וערבות הדדית. המשמעות הזו מנחמת ומעניקה רוח גבית ליצירת מיזמים מלאי משמעות וחיים לזכר הנופלות והנופלים.

7. "החיים יכולים להיות וצריכים להיות", כך כתבה המשוררת זלדה, "יקרים ומפוארים". המשימה האזרחית והמדינית, של העורף, של נבחרי הציבור, ושל הציבור בכללותו, היא להפוך את השגרה שלנו למשמעותית. ל"משמעות" ישנם היבטים רבים והקשרים מגוונים, הראויים לדיון וברור במקום אחר. אך כשם שעלינו להיות ראויים למותם של אלה אשר הקריבו את עצמם לטובתנו, כך עלינו להשקיע עמל ולהפוך את המציאות הישראלית למשמעותית יותר. עלינו לדאוג שהחיים עצמם יהיו מושכים אליהם את תשומת הלב של הלוחמים, ושל כולנו, לא פחות מהמלחמה או לחילופין, לא פחות מריבים, מחלוקות, או דברים שוליים. לצד השגרה הבנאלית ויקרת המציאות, וגם לצד הקלילות והסחות הדעת – החשובות מדי פעם, יש ליצור חיים חברתיים שהם עצמם מלאי רוח, חסד וגבורה. "חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ברכה". חיים אשר יש בהם למלא, או ליתר דיוק, חיים המבקשים למלא, את השאיפה האנושית והנשמתית למשמעות. התוצאות של המלחמה על הקיום הביטחוני צריכות לבוא לידי ביטוי גם בקיום היומיומי עצמו – הרוחני, הערכי והחברתי: קיום משמעותי.

8. הרב אלקנה ויזל נלחם במבצע צוק איתן, נפצע והחלים. למרות הכל, הוא התנדב למילואים לשורות הלוחמים במלחמת "חרבות ברזל". לאחרונה התבשרנו כי הרב אלקנה נפל בעזה. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, שבעה אחים והורים יקרים. וכך כתב הרב והמחנך אלקנה זצ"ל במכתבו האחרון: "תשירו הרבה, תיטעו בלבבות, תחזיקו אחד לשני את הידיים ותחזקו זה את זה. יש לנו כל כך הרבה על מה להתגאות ולשמוח, אנחנו דור של גאולה! אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו, ושל העולם כולו. אז בבקשה תהיו אופטימיים, תמשיכו לבחור בחיים כל הזמן. חיים של אהבה, תקווה, טוהר ואופטימיות". יהי רצון שנמלא את צוואתו – למצוא ולבחור בחיים משמעותיים. ובלשונו של הרב קוק: "להרבות טוב בעולם".

ד"ר רועי כהן הוא דוקטור לפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית, עו"ד ומגשר, מפיק, במאי ויוצר תוכן.