פרשת בשלח
פרשת בשלח: מדוע דווקא בקריעת ים סוף התעורר קטרוג על ישראל? מסר אקטואלי
יודעים אנו גם שהקדוש ברוך הוא מחל לבני ישראל על חטא העגל, למרות שהוא קשור לעבודה זרה, ואילו בחטא המרגלים, שזה עוון שקשור ללשון הרע וכפיות טובה – כל אותו דור מת במדבר. מדוע?
- הרב משה שיינפלד
- פורסם ט"ו שבט התשפ"ד
(צילום: shutterstock)
המצרים רדפו אחרי בני ישראל, ובלית ברירה בני ישראל נכנסו אל תוך הים, והקדוש ברוך הוא עשה להם נס עצום שלמרות שהם היו בתוך הים, הם מצאו את עצמם ביבשה – "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם" (שמות י"ד, כ"ב).
מספר פסוקים לאחר מכן התורה כותבת את אותו דבר בלשון שונה: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם, וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם" (שמות י"ד, כ"ט).
אמנם היה נס מדהים, אולם מתברר שהמים איימו להטביע את בני ישראל בכל רגע נתון, והדבר נלמד מהמילה "חמה" – שכתובה באופן חריג, ללא האות ו"ו: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם", ומיד: "וַיּוֹשַׁע השם בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה השם בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת השם וַיַּאֲמִינוּ בהשם וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". המילה "חֹמָה" כתובה ללא האות ו"ו. מדוע?
חכמים מלמדים אותנו, שהמילה "חומה" כתובה ללא האות ו"ו כדי לרמז על החֵמָה והכעס שהתעוררו על בני ישראל בשעה שהם עברו בים: "והמים להם חֵמָה - שירד סמאל ואמר לפניו: ריבונו של עולם, לא עבדו ישראל עבודה זרה במצרים, ואתה עושה להם נסים? והיה משמיע קולו לשר של ים, ונתמלא עליהם חמה ובקש לטבען. מיד השיב לו הקדוש ברוך הוא: שוטה שבעולם, וכי לדעתם עבדוה? והלא לא עבדוה אלא מתוך שעבוד ומתוך טרוף דעת, ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון?..." (ילקוט שמעוני, סוף רל"ד).
כלומר, כשבני ישראל היו בתוך הים, ביבשה, השטן גרם לשרו של ים להתמלא כעס וקטרוג על עם ישראל, ושרו של ים ביקש שהים ישוב למצבו הרגיל ובני ישראל ייטבעו חלילה. מדוע הים התמלא כעס? משום שהוא טען שבני ישראל עבדו במצרים עבודה זרה, אז מדוע הם שונים מהמצרים שאותם כן יש להטביע? והקדוש ברוך הוא ענה לו, שבני ישראל עבדו עבודה זרה מתוך טירוף הדעת וקושי השעבוד, כך שאין לדון אותם.
השאלה העולה היא, מדוע רק בקריעת ים סוף נתמלא שרו של ים חֵמָה וכעס? הרי לאורך כל השנה שקדמה לקריעת ים סוף, היו את עשרת המכות שבהם הקדוש ברוך הוא הפלה והבדיל בין מצרים ובין ישראל, ולא ראינו שהתעורר קטרוג על בני ישראל שהם לא ראויים לניסים. מדוע רק בקריעת ים סוף התעורר לפתע קטרוג על בני ישראל? איפה המקטרג היה עד עכשיו?
ה"משך חכמה" כותב רעיון מופלא ואקטואלי, ולשם כך הוא מקדים הקדמה.
המשנה כותבת: "הווי זהיר במצווה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" (אבות פרק ב'). אנו לא יכולים לחשב איזו מצווה חשובה יותר. מבחינתנו – אנחנו מצווים לקיים את רצון הבורא עד הפרט האחרון. למרות זאת, כשאנו מתבוננים במצוות התורה, נראה שישנם איסורים חמורים כמו עבודה זרה ועריות שיש בהן כרת, סקילה, שאר מיתות ומלקות, אולם בכל ענייני המידות כמו מחלוקת, לשון הרע, רכילות וכדומה, לא מצאנו בתורה שבית דין עונשין עליהן, כך שלכאורה נדמה שהן מצוות קלות יותר.
מאידך, יכולים אנו לראות במקורות, שהעבירות הקשורות לענייני המידות נראות כחמורות יותר מאשר עבודה זרה, גילוי עריות וכדומה. כשהאנושות ובפרט כלל ישראל, נמצאים במצב רדוד מבחינת מידות טובות, והם שקועים במחלוקות, לשון הרע וכדומה, נדמה שהתגובה האלוקית על כך חמורה יותר.
נראה כמה מקורות: "דורו של דוד כולם צדיקים היו, ועל ידי שהיו בהן דילוטורין (בעלי לשון הרע) היו נופלים במלחמה... אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו, ועל ידי שלא היו בהן דילוטורין היו יורדים למלחמה ומנצחין בו. שאם הצבור נשחתין בעבודה זרה ועריות, על זה נאמר 'השוכן אתם בתוך טומאותם', אבל בנימוסיות ומידות, לשון הרע ומחלוקת, על זה כתוב 'רומה על השמים...', כביכול סלק שכינתך מהם" (ירושלמי מסכת פאה).
ידועים דברי התלמוד (יומא ט ע"ב) שבית המקדש הראשון חרב מפני שלוש עבירות חמורות, ואילו בית המקדש השני חרב מפני שנאת חינם. התלמוד שם כותב, שנראה שהחטא של שנאת חינם חמור יותר, והראיה לכך היא שבית המקדש השני נבנה, ואילו בית המקדש השלישי עדיין לא נבנה. כלומר, חטא שנאת חינם נראה חמור יותר.
יודעים אנו גם שהקדוש ברוך הוא מחל לבני ישראל על חטא העגל, למרות שהוא קשור לעבודה זרה, ואילו בחטא המרגלים, שזה עוון שקשור ללשון הרע וכפיות טובה – כל אותו דור מת במדבר.
לאור האמור, נקבל תשובה על השאלה מדוע דווקא על הים התעורר קטרוג על עם ישראל. במצרים, אמנם היו אנשים מתוך בני ישראל שעבדו עודה זרה והפרו ברית מילה, אבל הם היו טובים במידות טובות, הם אהבו זה את זה ולא היה ביניהם לשון הרע ומחלוקת (מכילתא בא, ה'), ולכן הקדוש ברוך הוא עשה להם ניסים ולא התעורר שום קטרוג. לעומת זאת, על הים, לפני שהים נקרע, בני ישראל התפלגו ונחלקו לארבע כיתות, והם היו חלוקים בדעותיהם כיצד להגיב לסיטואציה. נבאר: "ויֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ! הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת השם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם, כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם, השם יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (פסוקים יג-יד).
חכמים ראו בשני פסוקים אלו התייחסות מאוד מעניינת לסוגים שונים של אנשים: "ארבע כתות נעשו ישראל על הים, אחת אומרת ליפול אל הים, ואחת אומרת לשוב למצרים, ואחת אומרת לעשות מלחמה כנגדן, ואחת אומרת נצווח כנגדן. זאת שאמרה ליפול אל הים, נאמר להם: 'הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת השם', זו שאמרה נשוב למצרים, נאמר להם: 'כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם...', זו שאמרה נעשה מלחמה כנגדן, נאמר להם: 'השם יִלָּחֵם לָכֶם', זו שאמרה נצווח כנגדן, נאמר להם: 'וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן'" (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, פרשה ב).
כיוון שעל הים נוצרה מחלוקת בתוך בני ישראל, מה שלא היה במצרים, ההגנה האלוקית פחתה והקטרוג התעורר.
מדהים.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>