מה קורה פה? לזה קוראים ייסורי גלות

המצב הנוכחי הוא גלוי וידוע עד כאב. בור תחתית עד ייאוש. זה פשוט להרגיש כמו חף מפשע על ספסל נאשמים, באין שום סניגור שמוכן לקחת על עצמו לעמוד לצדך.

לפעמים צריך לעצור לרגע, ולראות נכון את הדברים. למצב הקשה והמייאש של היום יש פרקים קודמים, ואם רוצים להבין, כדאי להתחיל את הסיפור מהתחלה, הרבה לפני הצהרת בלפור.

עם ישראל יצא לגלות לפני אלפי שנים. היינו על סף כליה במצרים, לא היתה לנו אפילו כיתת כוננות אחת. לאחר מכן, בגלות בבל, עמד נבוכדנצר, המושל הבלעדי, שלא עלה בדעתו אפילו בטעות לדאוג להסביר לעולם למה הוא רצח מיליונים. הוא היה הרשות השיפוטית והמבצעת. קיסרי יוון לא היו צריכים לקום על צד שמאל כדי להרוג את מי שלא בא להם טוב בעין. מסעי הצלב ראו בכל יהודי פושע שראוי ומצווה לחסלו על אמונת דתם, והם קיימו את זה בדבקות, גם אם רק רצו לחמוס את רכושו. הכול היה כשר. האינקוויזיציה הגדילה לעשות, ובנתה חדרי עינויים ליהודים האומללים שרק רצו להישאר יהודים. השנאה לא נתנה להם לראות בעיניים את המשפחות האומללות ואת היהודים הנשרפים. לדידם זו היתה הצגה בחינם, לכל תשואות ותרועות ההמונים. הקורבנות הרבים למען אותו האיש לא סיפקה את מאמיניו. או יותר נכון את אלה שלא העזו לחשוב אחרת מפחד כוהני הדת. ימי הביניים החשוכים האדירו את עריצי העמים שגזרו בהינף יד טבח, גירוש ועינויים, בלא שיקום אפילו עיתונאי אחד שיעמוד לצד היהודים האומללים.

קמנו מכל התקופות האלה. לא סרנו מהדרך, והקמנו את עצמנו אף על פי שלא היה לנו צבא. ללא תקשורת אוהדת, ללא זכות למשפט הוגן, ללא סנגורים, ללא תנועת צדק, ללא סיוע הומניטרי וללא שום מדינה שתזעק את זעקת הנעשקים והנרצחים. השתדלנות היהודית לא זכתה לסיקור בערוצי העולם.  

כל אלה היו הפרקים הקודמים. וכידוע, מי שירצה להבין מה קורה כאן ואיך כל העולם התהפך לרעתנו, לא יוכל להבין, כל זמן שהפרק הראשון מתחיל אצלו משנת 1948. הוא יתקשה לעכל את האירוע של כאן ועכשיו. אין שום מקום לשאלה מה קורה עם מדינת ישראל? למה זה קורה לנו? איפה טעינו? מה קרה לאמריקאים לאירופיים בני התרבות ומה יש לתימן נגדנו? איפה בכלל נפגשנו? ומה עובר על אירן, מתי ואיך איימנו עליה? וראשי האוניברסיטאות, ממתי הפכנו מבני אדם לחרקים שצריך לרסס אותנו? משהו לא ברור קורה פה. מישהו השתגע. משהו השתבש בתוכנית. מסתבר שמדינת ישראל היא לא הכול יכול, והיא אלילה בקריסה.

לזה קוראים בעברית ייסורי הגלות. והגלות לא מתחשבת במדינה, בצה"ל, בהסברה יהודית, בתנועות צדק. היא לא מתרגשת מנושאת מטוסים ולא מאיחוד אירופה. היא ממש לא סופרת את בית המשפט בהאג, והיא גם לא חרדה מהפגנות קפלן. היא פשוט נמצאת, כבר יותר מאלפיים שנה. היא יכולה להזיל דמעות על הטבח בדרום, ואולי כואב לה על החללים הרבים. היא תמיד הייתה. היא מנוהלת רק על ידי מי שהביא אותה. היא מונהגת לפי מי שמנהל אותה, מנווט ומווסת.

אם רק נזכור איך יצאנו מכל הקשיים האדירים, נמצא שבאמת לא היה לנו סיכוי בדרך הטבע. אבל כדאי לקרוא בעיון מה קרה בכל פעם שהגל כמעט כיסה אותנו, בכל פעם שכמעט איבדנו את עם ישראל. באיזו דרך מופלאה זכינו לקום מעפר. בשעבוד מצרים היינו במצב של שבי עם תוספת של עבודת פרך. הישועה הייתה יציאת מצרים ניסית וקריאת ים סוף שלא היה לו תקדים. הטבח הנורא שהיה אמור לקרות בזמן מרדכי ואסתר נהפך לאורה ושמחה בדרך מופלאה של חינת אסתר בעיני אחשוורוש שמילא את מבוקשה. גלות בבל הצמיחה את עם התורה ונהפכה למדינת חסד בזמן שארץ ישראל התרוקנה מיושביה, גלות יוון בניגוד לכל הגיון נכנעה למכבים והממלכה היהודית קבלה אוטונומיה עצמית, מלכות רומי שבצעה מעשי רצח אין סופיים גרמה לעם היהודי להתפזר באומות וכך הקימו בכל מקום מושב יהודי. תמיד כשגזרו גירוש במקום אחד – הייתה מדינה רווחה שפתחה שעריה לפניהם. בזמן השואה האיומה היגרו לאמריקה אלפים שהקימו את העולם היהודי הגדול. אותה שואה איומה הייתה הסיבה להקמת מדינה יהודית. מלחמת ששת הימים הייתה כולה מעל הטבע, בניגוד לתחזיות השחורות של השמדה נוספת. לפני מלחמת ששת הימים היינו באיום עצום של חיסול המדינה, לא פחות ממה שקורה ברגע זה. לקב"ה אין בעיה לעשות נס נוסף, ולהפיל את חיתתו על עמי ישמעאל או אחרים. פרשת השבויים העצובה ופרשת העם הנתון למשיסה עוד יהיו הסיבה לניסים שלא ידענו כמותם. ובכלל, נשמע לי נמוך מידי לתת לקב"ה עצות. יש לו דרכים מופלאות שאין לנו מושג או נגיעה בהן.

מי שיידע את הכללים שעל פיה הגלות פועלת, וידע לצבור זכויות, יזכה להפוך אותה מגלות לגאולה, ואולי זה יהיה פרק הסיום, פרק הישועה.

בקרוב מאוד. אמן ואמן, כן יהי רצון.