אור החיים הקדוש: דבר תורה קצר ומתוק על פרשת בשלח

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ" (י"ד, פסוק ט"ו)

אור החיים הקדוש מעלה מספר שאלות חזקות:

1. מדוע כתוב "מה תצעק אליי" – והרי ברור שיצעקו להשם, בפרט בעת צרה. למי עוד אפשר לצעוק?

2. בהמשך הכתוב נראה כי התקבלה תפילתו, שנאמר "הרם את מטך", אם כן מה הצורך במילים "למה תצעק אליי"?

3. השם אומר למשה שיגיד לעם שיסעו:

- כיצד יסעו, והרי המצרים מאחוריהם והים לפניהם?

- ואם הכוונה להגיד להם שיסעו אחרי שהים ייבקע לשניים – היה צריך לומר למשה קודם "הרם את מטך" על מנת לבקוע את הים, ורק אחר כך "דבר אל בני ישראל".

אור החיים הקדוש מביא הסבר נפלא שמיישב את כל הקושיות:

על פי חז"ל, נמצא כי מידת הדין הייתה מתוחה על עם ישראל, וידוע כי ניתן לעורר את מידת הרחמים כאשר האדם עוסק במעשים טובים בעולם הזה, ולהפך – אם האדם עוסק במעשים רעים, מידת הרחמים מתמעטת ח"ו.

"והנה, לצד שראה אל עליון כי ישראל קטרגה עליהם מידת הדין, והן אמת כי חפץ ה' לצדק ישראל אבל אין כוח ברחמים לצד מעשיהם כנזכר, אשר על-כן אמר למשה תשובה ניצחת, "מה תצעק אליי?!" פירוש, כי אין הדבר תלוי בידי, הגם שאני חפץ עשות נס, כיוון שהם אינם ראויים, מידת הדין מונעת, ואין כוח ברחמים כנגד מידת הדין המונעת."

זאת הסיבה שהשם אומר למשה "דבר אל בני ישראל" – דבר איתם, תגיד להם שיש עצה חשובה להינצל מהמצב הקשה שבו הם נמצאים - והיא להגביר את צד החסד והרחמים.

הקב"ה מבקש שעם ישראל יתעצמו באמונה בכל ליבם, ויסעו אל ים סוף עוד לפני שיתחלק לשניים, ובכוח ההתחזקות במידת הביטחון במציאות הקשה הזאת, על דעת שהקב"ה יעשה להם נס גם כשעדיין לא רואים את הישועה - תתגבר מידת הרחמים לטובתם.

הקב"ה חפץ להיטיב עם בניו, אולם ראה כי מידת הדין מקטרגת עליהם ומאידך מידת הרחמים לא חזקה מספיק להשפיע מצד מעשיהם בשלב זה – על כן אמר למשה "מה תצעק אליי".

"ואתה הרם את מטך, פירוש, באמצעות מעשה הטוב נעשה להם הנס ובקע הים, כי גדול הבטחון והאמונה הלז להכריעם לטובה".

ואכן, רואים זאת אצל נחשון בן עמינדב. על אף שהים עדיין לא נבקע לשניים, קפץ בנחישות לים כשהמים מגיעים עד גרונו, בביטחון גמור בנס שיקרה.

"ובזה נתיישבו הכתובים על נכון. ונראה לי לומר כי רשם ה' לומר להם טעם תגבורת הדין עליהם לצד שהם המעיטו בלבם האמונה, ואמרו 'הלא טוב לנו את עבוד מצרים' - לזה ציווה ה' לעשות כנגד עוון זה, הצדקת האמונה בכל תוקף. גם בזה רמזם לדעת הסובב תגבורת הדין מחדש".