פסיקת מרן: האם ניתן להסתפר לפני ל"ד בעומר?

כבר ביארנו שבימי ספירת העומר, אסור לאדם להסתפר או להתגלח, וכן נוהגים בימים אלה כמה מנהגי אבלות כמו שביארנו.

והסברנו, שלמנהג האשכנזים, נוהגים בכל מנהגי האבלות הללו, רק עד ליום ל"ג לעומר, כלומר, יום חמישי הבא עלינו לטובה, שמאותו יום, קבלה בידם, שהפסיקו למות תלמידי רבי עקיבא. אולם למנהג הספרדים ובני עדות המזרח, אין להקל בזה אלא מיום ל"ד לעומר בבוקר, וכמו שפסק מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, שרק מיום ל"ד לעומר בבוקר, רשאים להסתפר.

כלל בידינו, בהלכות אבלות (ביורה דעה סימן שצה), ש"מקצת היום ככולו", כלומר, משעה שעבר מקצת מן היום האחרון לאבלות, אין עוד חובה לנהוג במנהגי האבלות. ולדוגמא, מי שנוהג (לא אליכם) שבעת ימי אבלות על אחד מקרוביו שנפטר, הרי ביום השביעי לימי השבעה, הוא יושב בשעות הבוקר על גבי הקרקע, ונוהג כל מנהגי האבלות, שאינו נועל נעלי עור וכדומה, ולאחר מכן שמתפללים שחרית, עומדים המנחמים, ואומרים לו פסוקי נחמה והוא קם מן האבלות.

וכן לענין מנהגי האבלות בימי ספירת העומר, כלל בידינו, "מקצת היום ככולו", ולפיכך, למנהג האשכנזים, אף על פי שיש לנהוג אבלות עד ליום ל"ג לעומר, כולל ל"ג לעומר עצמו, בכל זאת, מאחר וחלפו כמה דקות מיום ל"ג לעומר, הרי "מקצת היום ככולו", ושוב אין חובה לנהוג במנהגי האבלות. וכן למנהג הספרדים, שמפסיקים ממנהגי האבלות ביום ל"ד לעומר, אין צורך להמתין עד שיחלוף יום ל"ד לעומר כולו, אלא די בכך שעבר מקצתו, ו"מקצת היום ככולו", ולכן, ביום ל"ד לעומר בבוקר אחר התפלה, כבר רשאים להסתפר.

ונחלקו רבותינו הראשונים, האם כלל זה של "מקצת היום ככולו", חל כבר מהלילה, כלומר, אדם היושב שבעה על אחד מקרוביו, האם לאחר שיחלפו כמה דקות מליל היום השביעי, כבר יוכל לקום מן האבלות, או שכלל זה שייך דוקא ביום עצמו. ולהלכה, פסק מרן הבית יוסף, כדעת רוב הראשונים, שמקצת היום ככולו שייך דוקא ביום. ולכן מנהגינו, שקמים מן האבלות דוקא ביום השביעי ממש, ולא בליל שביעי.

ולגבי ימי הספירה, גם כן נחלקו בזה הפוסקים, שלדעת הפרי חדש, אף על פי שלגבי אבלות ממש, אנו פוסקים שמקצת היום ככולו שייך דוקא ביום, מכל מקום, לגבי מנהגי האבלות בימי הספירה, יש להקל בזה כבר מהלילה. וכן פסקו עוד מגדולי האחרונים. אולם מרן השלחן ערוך החמיר בדין זה אף בימי הספירה, וכתב שאין להסתפר אלא מיום ל"ד ממש.

ובכל זאת פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שבשעת הדחק, יש לסמוך בזה על דברי הפוסקים שיש לחשב מקצת היום ככולו כבר מן הלילה, ולכן, בשנה כמו השנה שאנו עומדים בה  (תשע"ה), שחל יום ל"ד לעומר ביום שישי, וקשה מאד להסתפר ביום שישי שהוא ערב שבת, שהרי כולם הולכים אצל הספרים שיספרו אותם ביום זה, ולפיכך, אפשר להקל בדבר, ולהסתפר כבר מליל ל"ד לעומר כשיש צורך בדבר.

וכן לענין נשואין, שאסור לישא אשה בימי הספירה, ובכל זאת בשנה זו מותר לישא אשה כבר מליל ל"ד לעומר, שאם לא כן יתעכבו הנשואין עד לאחר יום השבת.

ולסיכום: בשנה כמו שנה זו, שיום ל"ד לעומר יחול ביום שישי, בשעת הדחק, יש להקל להסתפר או לישא אשה כבר מליל ל"ד לעומר, כלומר, ביום חמישי בלילה. ולמנהג האשכנזים בלאו הכי יש להקל בזה כבר מיום ל"ג לעומר בבוקר.