לכבד ולא לפגוע: כל מה שלא ידעתם על עבדים ביהדות

מיד אחרי מתן תורה, נותן משה רבנו את המשפטים לעם, והמשפטים פותחים בדיני עבדים. בני ישראל, שיצאו זה עתה מעבדות לחירות, ודאי יוכלו להבין מדוע צריכים להתחשב בעבד. יש בתורה ובהלכה דינים רבים שמטרתם לכבד את העבד ולהגביל פגיעה בו. קבלו את העיקריים שבהם:

עבד אינו נמכר בפרהסיה על אבן המקח ולא בסמטה כדרך שהעבדים נמכרים, שנאמר "לא ימכרו ממכרת עבד", אינו נמכר אלא בצנעה ודרך כבוד (תו"כ ויקרא כ"א, רמב"ם עבדים א', ה').

אין האישה נמכרת בגניבתה, ולא מוכרת את עצמה (סוטה כג ע"א, רמב"ם עבדים א', ב'). הימצאותה של אישה תחת יד אחר נוגדת את ערכי הצניעות.

גר אינו נמכר בעבד עברי (בבא מציעא ע"א, רמב"ם עבדים א', ב'). ירדה תורה לסוף דעתו ומצבו של הגר, שאין להשפילו גם במכירה לעבדות, ואף אם גנב!

כל עבד עברי אסור לעבוד בו בפרך. זו עבודה שאין לה קצבה... לא יאמר לו "עדור תחת הגפנים עד שאבוא", שהרי לא נתן לו קצבה, אלא יאמר לו "עדור עד שעה פלונית". ואפילו להחם לו כוס של חמין או להצן לו והוא אינו צריך – אסור (תו"כ ויקרא כ"א, רמב"ם עבדים א', ו').

אסור לבקש מהעבד להוליך כליו אחריו לבית המרחץ, שנאמר "לא תעבוד בו עבודת עבד". אסור להעסיקו כספר לרבים או נחתום לרבים, אלא אם כן היתה זו אומנותו קודם שנמכר (מכילתא ויקרא כ"א, רמב"ם עבדים א', ז').

אין לדרוש מהעבד ללמוד מלאכה שלא למד בהיותו בן חורין, אלא יעבוד במה שהוכשר לפני עבדותו (שם).

כל עבד עברי, חייב האדון להשוותו אליו במאכל ובמשקה, בכסות ובמדור, שנאמר "כי טוב לו עמך...". וחייב לנהוג בו מנהג אחווה (קידושין כ ע"א, רמב"ם עבדים א', ט').

חלה העבד, עד ארבע שנים, עולה לו למניין שש (קידושין טז ע"ב, רמב"ם עבדים ב', ה').

האדון חייב במזונות אשתו של העבד, ובכל אופן מעשי ידיה לעצמה (קידושין כב ע"א, רמב"ם עבדים ג', א').

בשחרור העבד יש להעניק לו בשווי שלשים סלע (קידושין יז ע"א, רמב"ם עבדים ג', י"ד).

אין האב רשאי למכור את בתו, אלא אם כן העני ולא נשאר לו כלום, לא קרקע ולא מטלטלין ואפילו כסות שעליו. ואף על פי כן כופין את האב לפדותה אחרי שמכרה (קידושין כ ע"א, רמב"ם עבדים ד', ב'). הקונה אמה, אינו רשאי למכרה לאחר, והדבר נחשב לבגידה, אלא או ישאירנה אצלו, או ישחררנה (שמות כ"א, ח').