זוכרים לנצח: "רצינו לייצר אות חיים, משהו שיישאר מהחללים אחרי מותם"

כשזכתה לאה מרמורשטיין-ירחי בפרס ראש הממשלה ונשיא המדינה על הצעת הנצחה לנשיא יצחק נבון, היא לא שיערה שזה מה שיפתח לפניה, שבע שנים אחר כך, את הפתח ליוזמה מיוחדת במינה, שתלווה את עם ישראל בתקופת מלחמת חרבות ברזל.

"לא כולם יודעים", מספרת לאה, "אך פעם בשנה, בתאריך א' ניסן שזהו ראש השנה למלכים, מקיימת מדינת ישראל אזכרה שנתית לנשיאי וראשי ממשלות ישראל שאינם בין החיים. בכל שנה מוציאים קול קורא לפרס על הצעה להנצחה מקורית במיוחד לשתי דמויות שנבחרו לאותה שנה – ראש ממשלה ונשיא. באותה שנה נבחר הנשיא נבון, ואני חשבתי על רעיון הנצחה מיוחד. מכיוון שהנשיא היה חם מאוד לאנשים ואכפתי לאזרחי המדינה, ובנוסף היה פעיל למען הנצחת תרבות הלאדינו ויהדות ספרד המפוארת, החלטתי ליצור פונט של אותיות, גופן מיוחד, על שמו.

"בחרתי לשם כך אותיות שהיו משורטטות על קירות 'בית כנסת אבולעפיה', בית הכנסת העתיק בטולדו, והפכתי אותן לגופן חינמי שיהיה נגיש לכל המעוניין. ההצעה הזו זיכתה אותי בפרס, ובאופן אישי הרגשתי כמה כוח שיש בה כדי לחבר אותה להיסטוריה שלנו ולדמויות שהיו בה, בפרט כשמדובר באותיות, שהרי ידוע כי בכתב ידו של אדם יש חיות ונשמה".

כתב הוא נשמה

חלפו שבע שנים מאז שהונפק פונט "יצחק נבון", ולאה מצאה את עצמה בסיטואציה דומה מאוד, כאשר עם תחילת המלחמה חברתה יעל מסיקה-מימון פנתה אליה וסיפרה על כך שבתה איבדה חברה טובה בשם ניב רביב, שנרצחה בכפר עזה יחד עם בן זוגה. ניב נהגה לכתוב הרבה, וגם השאירה פתקים רבים לחברותיה עם עצות לחיים. כתב היד שלה היה משמעותי מאוד בעיני החברות, והן רצו לנסות לעצב פונט במחשב בהתאם לכתב היד של ניב.

"יעל פנתה אליי כדי שאנסה לעזור לה", מסבירה לאה, "ובאותו רגע ששמעתי על הבקשה ידעתי שאהפוך אותה לפרויקט גדול. בתוך כשעה כבר הכנתי מיתוג והגעתי להחלטה שיהיה זה מיזם גדול ונרחב שיכלול הרבה מאוד חללים של המלחמה. לאחר מכן יצרתי קשר עם קבוצות רבות של מעצבים גרפים ומעצבי פונטים והלהבתי בהן את כולם. את השם של הפרויקט – 'אות חיים' הציעה לנו סיגלית ליפשיץ, אשת קולנוע במקצועה".

לאה עוצרת לרגע, ומציינת עוד אנשים מופלאים שנמנים על צוות הניהול: שנה קופל, מעצבת פונטים ירושלמית; עטרה אוזן, מעצבת גרפית; יעל מסיקה מימון, אשת חינוך ואומנות; וכן שני בחורים חרדים – יוסי ביטון שבנה את האתר ומתחזק אותו, ומשה חי. "כולנו עובדים במשך שלושת החודשים האחרונים על הפרויקט באופן אינטנסיבי ביותר, כאשר הכל נעשה כמובן אך ורק בהתנדבות", היא מדגישה.  

איך אתם מגיעים למשפחות השכולות?

"בדרך כלל המשפחות הן אלו שפונות אלינו וממלאות טופס מיוחד, אנחנו מצוותים להן מעצב פונטים מבין אלו שרשומים אצלנו, וכך מתחילים לעבוד".

לאה מתרגשת כשהיא מציינת שהשילובים בין המשפחות למעצבים מוכיחים פעם אחר פעם את הערבות בעם ישראל. "כך למשל המעצב הדתי אלחנן בן אורי עיצב גופן מכתב ידו של סא״ל סלמאן חבקה, מהכפר הדרוזי יאנוח-ג׳את; צביקה רוזנברג, מעצב פונטים ותיק ומוערך מיפו, עיצב גופן מכתב ידו של החייל עדי ליאון הי״ד, מהיישוב ניל״י בשומרון;  מעצבת הפונטים מהוד השרון - ליה ברץ - עיצבה פונט מכתב ידו של עמנואל עלמנאו פלקה - חייל אתיופי דתי מקרית גת;  שוקי דיין - מעצב פונטים חרדי מבני ברק - עיצב פונט מכתב ידה של החיילת עדי אודיה ברוך, מקרית נטפים; דוד (פונטסטי), מעצב פונטים חרדי מבני ברק - עיצב פונט מכתב ידה של עמית מן, פרמדיקית מבאר שבע שהיתה כוננית בקיבוץ בארי, וכך עוד ועוד".

המעצבים מכירים את סיפורי חייהם של בעלי כתבי היד?

"בוודאי. כשאני מעבירה את כתבי היד למעצבים, אני מקפידה לצרף תמיד גם תמונה וגם טקסט שהמשפחה כתבה. אני חושבת שזה הכרחי כדי שהמעצב יקבל את ההשראה לצורך עיצוב כתב היד. בשלב הבא נדרש מהמעצב ללמוד את הכתב, ולהפוך אותו לכזה שיוכל לשמש גם אחרים".

לאתר את הנקודה

העבודה, לדבריה של לאה, אינה פשוטה. "כולנו יודעים שהכתב שלנו משתנה מעת לעת, לפעמים הוא מוקפד יותר ולפעמים פחות, לפעמים מרושל ולפעמים מסודר, אבל אם נשים לב, תמיד יש בו נקודה עיקרית שמחזיקה אותו. את הנקודה הזו נדרש המעצב לא רק לזהות, אלא גם לחבר בינה לבין הרוח והאנרגיה שהייתה לבעל כתב היד. כי הכתב הוא לא רק משהו חיצוני, אלא יש בו עוצמה פנימית מאוד גדולה שמבטאת את האישיות שלנו".

אין זה מפליא שבמשך החודשים האחרונים היו לאה וחברי הצוות של הפרויקט עדים לסיפורים מיוחדים מאוד שגרמו להם להבין את החשיבות הגדולה ואת ההנצחה האמיתית שיש בפרויקט. "כך למשל התבקשנו להכין פונטים מכתב היד של בני זוג שנרצחו בכפר עזה", היא משתפת, "למרבה הצער ביתם נשרף כליל, והיה בלתי אפשרי למצוא בו כתבי יד שלהם. האישה נהגה לכתוב בדרך כלל ברכות ומכתבים, ולכן מצאו בקלות דברים שנכתבו בכתב ידה, אבל את כתב ידו של הבעל לא הצליחו לאתר. לבסוף הגיעו בני המשפחה למוסך שבו עבד ולקחו מסמכים טכניים שכתב, כך הצלחנו לעצב את כתבי היד. במקרה אחר פנתה אלינו מישהי ושאלה 'אם יש הגבלה'. בתחילה לא הבנו מה היא רוצה, ואז היא הסבירה שברצונה ליצור פונטים לכתבי יד של חמישה מבני משפחתה שנרצחו בנחל עוז".

ואיך התגובות של המשפחות?

"אנחנו משתדלים מאוד להגיע לכל משפחה ולהעניק לה את הפונט פנים אל פנים, אם כי לא תמיד זה מתאפשר לנו. אבל התגובות תמיד חמות ומרגשות מאוד. אנשים ממש בוכים ומלטפים את האותיות, מספרים לנו שהם מרגישים שהשארנו להם משהו חי מבן משפחתם, משהו שימשיך לחיות איתם. בפרט שהגופן של האותיות נקרא על שמו, ובעצם זמין להורדה חינמית עד סוף כל הדורות. בכל פעם כשאני רואה את השמחה של בני המשפחות אני מקבלת מרץ להמשיך, ולמעשה זה מה שנותן כוח בכל העבודה הזו".