הרמב"ן על פרשת יתרו: דבר תורה קצר לשולחן השבת

"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ". (שמות כ', ז')

הרמב"ן בפירושו לפסוק מציג בפנינו שני ממדים למצוות העשה שנצטווינו בה לזכור את יום השבת.

"ועל דרך הפשט אמרו שהיא מצוה שנזכור תמיד בכל יום את השבת שלא נשכחהו ולא יתחלף לנו בשאר הימים, כי בזכרנו אותו תמיד יזכור מעשה בראשית בכל עת, ונודה בכל עת שיש לעולם בורא, והוא צוה אותנו באות הזה, כמו שאמר (שמות ל"א י"ג) 'כי אות היא ביני וביניכם'. וזה עיקר גדול באמונת האל".

בפירושו זה, הרמב"ן מסתמך על המכילתא לפסוק: "רבי יצחק אומר: לא תהא מונה כדרך שאחרים מונין, אלא תהא מונה לשם שבת". ומסביר הרמב"ן, כי רבי יצחק סבור שמצוות "זכור את יום השבת" כוללת הבדל מהותי בין הדרך שבה עם ישראל מונה את ימות השבוע לעומת שאר האומות:

"ופירושה שהגוים מונין ימי השבוע לשם הימים עצמן, יקראו לכל יום שם בפני עצמו, או על שמות המשרתים כנוצרים, או שמות אחרים שיקראו להם, וישראל מונים כל הימים לשם שבת, אחד בשבת, שני בשבת, כי זו מן המצוה שנצטוינו בו לזכרו תמיד בכל יום".

אצל אומות העולם, כל יום בשבוע הינה יחידה בפני עצמה, שיש לה "שם בפני עצמו". בשפות זרות, שמות אלו מקשרים את הימים לגרמי השמיים (Sunday – יום השמש, Monday – יום הירח) ולאלילים שונים במיתולוגיות הפגאניות. בניגוד לכך, עם ישראל מצווה לזכור בקביעות את השבת, וזאת באמצעות מניית ימות השבוע כרצף של מספרים סידוריים שמובילים אל שיאו של השבוע – השבת. על ידי זכירת השבת, אנו זוכרים תמיד את מעשה בראשית ואת העובדה שיש בורא לעולם.

כל זה באשר ל"זכור את יום השבת", אך מהי משמעותה של המילה "לקדשו" בפסוק? הרמב"ן מוסיף עוד ממד:

"וטעם לקדשו, שיהא זכרוננו בו להיות קדוש בעינינו, כמו שאמר (ישעיה נ"ה, י"ג) 'וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד'".

המצווה לזכור את יום השבת נועדה, כאמור, לזכור את מעשה בראשית ולהודות שיש בורא לעולם. על כן, זכירת השבת והשביתה בה צריכות להיעשות מתוך משמעות של "לקדשו" – לא מדובר בסתם יום של מנוחה לגוף מעמל העבודה המפרכת, אלא ביום קדוש; יום שבו עלינו לאוורר את המחשבות שלנו מטרדות היום יום ולתת מנוחה ועונג לנפש:

"והטעם שתהא השביתה בעינינו בעבור שהוא יום קדוש, להפנות בו מעסקי המחשבות והבלי הזמנים, ולתת בו עונג לנפשינו בדרכי ה', וללכת אל החכמים ואל הנביאים לשמוע דברי ה', כמו שנאמר (מלכים ב' ד', כ"ג) 'מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת', שהיה דרכם כן".